My redhead <3

לא פייר (פרק 23)

זו הייתה לבנדר, נכנסה עם השיקוי בידה, בזהירות, לא היה עוד מישהו באולם חוץ מאיתנו, היא שפכה את השיקוי לכוס שלו, חייכה חיוך תחמני וברחה משם, באותו הרגע ממש, אני והרמיוני קמנו, היינו לא ממש מופתעות, אבל מאוכזבות.
אז קמנו משם, היא שמה על צווארי את השעון ועברנו מהר אל הזמן שלנו בחזרה, כשהגענו התיישבנו על השטיח, "אני בשוק!" היא אמרה, "אני לא, חשדנו בה כבר לפני" אמרתי, יצאנו מהחדר, בדרך ראינו את רון, הוא עצר אותנו, "היי.. מה קורה?" הוא אמר, ירד לי החיוך כל פעם כשראיתי אותו, הרמיוני לקחה את ידי והמשיכה, היא ידעה שאני לא עומדת לעשות את זה.
פגשנו את מקגונגל במסדרון, "היי בנות, מה בסוף?" היא שאלה, "לבנדר בראון" אמרתי, הרמיוני הנהנה בראשה, "אני אטפל בזה בנות, אל דאגה היא תקבל את מה שמגיע לה, תודה רבה לכן על העזרה, ועל זה תקבלו בונוס, הפתעה!" היא אמרה, הרמיוני חייכה, לי היה קשה לחייך אחרי כל מה שקרה.

ארוחת הערב הגיעה, כולם היו כבר באולם, אני קצת איחרתי, ואז דמבלדור התחיל לדבר, "שלום לכולם וערב טוב, כמה הודעות, הודעה ראשונה- אנחנו מכינים לכם הפתעה לשנה הבאה, ורק רציתי שתדעו, ובנוסף, אני מוסיף חמישים נקודות לגריפינדורר! על אומץ, חוכמה ועזרה רבה לבית הספר!" הוא אמר, הסתכל עלינו וכך גם פרופסור מקגונגל, אני והרמיוני חייכנו, התחילו לחשושים ואף אחד לא הבין למה, ואז דמבלדור הוסיף- "רק רגע! לפני כל הלחשושים אני אסביר, כמו שרובכם בטח יודעים, אחת תלמידות גריפינדור שמה שיקוי בכוס של אחד מהתלמידים שם, וג'ו פוטר והרמיוני גריינג'ר, עזרו לנו לגלות מי התלמידה, אז כולם בבקשה כפיים!" הוא סיים את משפטו וכולם מחאו כפיים, הגריפינדורים היו מאוד שמחים, בסליתרין רק כמה ילדים בודדים מחאו כפיים.
ואז דמבלדור הכניס את האוכל אל השולחן וכולם התחילו לאכול.

24 למאי

ישבתי בחדרי, הכנתי את השיעורים, היו לי הרבה שיעורים בסוף השנה ולא רציתי לחשוב רק מה יהיה שנה הבאה.
מישהו נכנס לחדר, שמעתי את זה, הסתובבתי וקמתי מהכיסא, ונחשו את מי ראיתי? זה היה רון.
"היי" הוא אמר וחייך, "מה אתה רוצה רון?" אמרתי, "אני רוצה לדבר איתך".