היי!
ברוכים הבאים לעמוד שלי/פאנפיק שלי D:
בפאנפיק יהיה מסופר על דמות שאני המצאתי ביקום של הארי פוטר, זה יהיה כתוב בגוף ראשון(כמו יומן). לדמות קוראים ג'ו פוטר(בלק) והיא התאומה של הארי, אז בואו נספר לכם עליה קצת:
היא כרגע מתחילה את שנתה החמישית בהו...
עכשיו כבר 21:56 ישבתי בחדרי, קראתי ספר האמת, לא קשור ללימודים ולא כלום, סתם נרגעתי עם כוס תה, היה גשום בחוץ, פתאום שמעתי בום מכיוון החלון שלי, נבהלתי וישר קמתי, "מה זה היה?" אמרתי, לא היה שם איתי אף אחד אבל עדיין. פתחתי את החלון ונכנסה רוח קפואה וחזקה אבל המשכתי להסתכל, פתאום עלה לשם ינשוף, הוא לא היה לי מוכר, בחיים לא ראיתי אותו, הוא החזיק בפיו מכתב ונתן לי אותו, ואז יצא לדרך בחזרה. פתחתי את המכתב והמשפט הראשון שהיה כתוב שם בגדול הוא "היי ג'ו, לפני שאת מתחילה לקרוא חשוב שרון יהיה איתך ויקרא את זה איתך!" זה עצבן אותי כי אנחנו הרי לא במצב טוב, אבל בסדר, קראתי לו במבוכה מהחדר שלו, "רון אני צריכה שתבוא לראות משהו" אמרתי לו, "טוב" הוא אמר ובא אחריי, נכנסנו לחדר וסיפרתי לו את מה שקרה ומה שכתוב, ואז התחלנו לקרוא ביחד:
~היי ג'ו ורון, זו ג'יני. אז אני אתחיל בעיקר- אני חיה! ~ הסתכלנו אחד על השני בשוק.. זה לא הגיוני! הרי ראינו אותה מתה, את בלטריקס יורה עליה, אז איך?! איך לעזאזל זה הגיוני? "מה?! זה לא הגיוני אבל.. היא הרי מתה לצערנו." רון אמר, "טוב בוא נקרא רגע עד הסוף" אמרתי והמשכנו לקרוא. עכשיו אני אסביר איך , אז בעצם סיריוס ידע שאנחנו נגיע באותו היום שאני "מתתי" והוא ונרסיסה דאגו לנטרל את השרביט של בלטריקס, ככה שלכמה שעות אם היא תנסה להטיל כישוף אבאדה קדברה, זה רק יראה כאילו הקורבן מת אבל זה לא באמת יקרה, אז עשו לי הלוויה וכל זה, וכרגע אני מתחבאת בבקתה ביער, מצורפת פה מפה איך להגיע לשם, לא רציתי לחזור לבד כי זה מסוכן, אם מישהו רק יקלוט שאני חיה(מישהו מהם) זה הסוף שלי! אז תעזרו לי בבקשה.~
הייתי בשוק, אז היא חיה?! "רגע אז אנחנו הולכים לשם, ועכשיו!" רון אמר, כולו מופתע וגם בו זמנית מבולבל, "רגע רגע אני רק אשים על עצמי משהו ארוך" אמרתי לו, הייתי עם גופייה בכלל. (ככה התלבשתי-)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
סתם זרקתי על עצמי סוודר, לקחנו מטריה ויצאנו, מהחדר, הלכנו בזהירות מחוץ למועדון ולמזלנו לא נתקלנו באף אחד, כשהיינו ליד היציאה מהטירה, פתחנו את המטריה, היא הייתה ענקית והצליחה לכסות את שנינו, היה לי ממש קפוא, רון חיבק אותי מהצד והחזיק את המטריה, "קר לך?" הוא שאל, "כן.. אבל הכול בסדר" אמרתי וחייכתי, התגעגעתי להיות איתו בחוץ בערב, פעם היינו מתגנבים החוצה בגשם ובשלג בלילה ונרטבים עד עצמותינו!.
עקבנו אחרי המפה בקור הזה, היו מלא רוחות והגשם התחזק והתחזק, היה קפוא בחוץ אבל לא היה לי אכפת כי הרי אם ג'יני חיה... זה יהיה פשוט מדהים וכל כך מרגש. כשנכנסנו ליער הפסיק קצת הגשם כי היו שם המון המון עצים, אבל היה עדיין קפוא באותה המידה. "אוקיי צריך לפנות פה טיפה ימינה" רון אמר בעודו מצביע על המפה, הנהנתי והמשכתי, כל הגוף שלי כאב מהפציעה והיה לי קפוא, הוא חיבק אותי טיפה יותר חזק וחימם אותי. המשכנו ואז ראינו בקתה קטנה וחומה, היה נראה שם כאילו יש שם אש, זו הייתה הנקודה במפה שג'יני סימנה לנו, הנפתי את שרביטי והמטריה נעלמה, "יואו זה מגניב איזה לחש זה?" רון אמר, "חחחח אני אלמד אותך זה לחש העלמה, זה חוזר לאיפה שזה היה" אמרתי לו, דפקנו על דלת הבקתה, הלב שלי דפק מהר כל כך, התרגשתי שאולי אני אראה סוף סוף את ג'יני, ואז הדלת נפתחה, ומי שעמד שם...
