היי!
ברוכים הבאים לעמוד שלי/פאנפיק שלי D:
בפאנפיק יהיה מסופר על דמות שאני המצאתי ביקום של הארי פוטר, זה יהיה כתוב בגוף ראשון(כמו יומן). לדמות קוראים ג'ו פוטר(בלק) והיא התאומה של הארי, אז בואו נספר לכם עליה קצת:
היא כרגע מתחילה את שנתה החמישית בהו...
סופסוף לחזור להוגוורטס, המקום שאני הכי אוהבת בעולם הזה.
יצאתי מהבית עם רמוס, סיריוס, הארי והרמיוני אל הכיוון של תחנת הרכבת, ששם נמצא רציף 9¾ נכנסנו אל הרכב ונסענו, הנסיעה עברה ממש נחמד והייתה קצרה. עלינו על הרציף והמשכנו עד שמצאנו את הרציך שבו עוברים אל רציף 9¾, הלכנו כל אחד עם העגלה שלו לפי הסדר, אני, הארי, הרמיוני, וסיריוס ורמוס אחרינו. כשהגענו אל הרציף נתקלנו בוויזלים, רצתי לחבק את רון והוא אותי, הארי גם הלך לחבק אותו ואז הלכתי לפרד וג'ורג'. התפלאתי לראות את היופי של הוגוורטס אקספרס, למרות שזו השנה השישית שלי אבל זו רכבת מהממת וזה ישר מזכיר לי שממש עוד מעט אני אהיה שוב בהוגוורטס.
אז אני, הרמיוני, הארי ורון יושבים בתא ברכבת, הארי ישן, רון משחק עם לילה בצעצועים שלה, אני והרמיוני קוראות ספרים, אני לבושה בסוודר ירוק בהיר מאוד, מכנס ג'ינס חום עם נעליים שחורות וקטנות (נראה ככה-)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
שיערי אסוף בקליפס קטן (נראה ככה-)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני נרגשת לקראת השנה החדשה, האמת שאני אעשה מין התחלה חדשה, חתולה חדשה, שרביט חדש, ציוד חדש ועוד.. אני ורון מנסים לשחזר את מערכת היחסים שלנו, מאז הנשיקה יצא לנו לדבר, סיכמנו שהוא יתן לי קצת לחשוב על זה, כי עם כל כמה שאני רוצה להיות איתו... המוח שלי מונע ממני, אז אני רוצה קצת זמן לחשוב, ביינתים אנחנו מתנהגים רגיל ואף אחד לא יודע על מה שקרה בינינו, רמוס נכנס בחזרה לתפקיד שלו בתור- מורה להתגוננות מפני כוחות האופל. השנה הזו אני עומדת להשקיע בלימודים כמו שצריך, לחזור על החומר, ללמוד יותר למבחנים, ולעשות את כל השיעורים והעבודות. הגברת עם העגלה עברה אצלנו, העגלה חרקה קצת והארי התעורר, בעודה פותחת את דלת התא שלנו היא שאלה "האם תרצו משהו מהעגלה?" "ניקח ארבע צפרדעי שוקולד וסוכריות ברטי בוטס" אמרתי בשעה שהארי מעביר לי את הכסף מהתיק שלי כדי לתת לגברת, "תודה רבה!" הרמיוני אמרה לה, היא סגרה את דלת התא שלה, ממשיכה לתאים הבאים. זרקתי על רון את הצפרדע שוקולד שלו וכך גם על הארי והרמיוני, כולנו צחקקנו, "אבל א- " רון בא להגיד, "פשוט תשתוק ותאכל" אמרתי לו, הוא לא אוהב שאנחנו קונים לו דברים, אבל בתכלס רמוס תמיד מביא לנו לפני הנסיעה כסף לממתקים ובסוף אנחנו נשארים עם מלא כסף עודף, אז למה לא לקנות גם לו? פתחתי את צפרדע השוקולד שלי ויצא לי קלף של "ביאטריקס בלוקסם - מחברת סיפורי הפטרייה, סדרה של ספרי ילדים שנאסרו להפצה מכיוון שהם גרמו לבחילות והקאות" צחקקתי, לרון יצא את דמבלדור בפעם החמישים בערך, להארי יצא את גילדרוי לוקהרט, ולהרמיוני את ברטי בוט. קצת לפני רדת החשיכה רמוס עבר בתאים ואמר לנו להחליף למדי בית הספר, כל אחד לפי הבית שלו. "ילדים-" הוא אמר בשעה שהוא פותח את דלת התא שלנו, "איך עברה עליכם הנסיעה?" הוא שאל, "היה רגיל כזה" רון אמר, אני צחקקתי ואמרתי "בדיוק", ניסיתי להחזיר לרמוס את עשרים האוניות שנשארו לנו אבל הוא דחף לי את זה לתיק ולא לקח בחזרה. "טוב אז תלכו להחליף את הבגדים?" הוא אמר והנהנו, אני והרמיוני הלכנו לתאי ההלבשה שליד תא הנהג, לאחר כמה דקות יצאנו לבושות במדים, ארזנו את הדברים שלנו בתא, ואז הרכבת עצרה וכולם ירדו לאט לאט מהרכבת, ראיתי את האגריד מוביל את תלמידי השנה הראשונה, נופפתי לו לשלום בתקווה שיראה אותי והוא נופף לי בחזרה.
בסביבות השעה 19:33 כבר נכנסנו אל האולם ותלמידי השנה השנייה ומעלה התיישבו בשולחנות, ועכשיו החלק הכי מגניב, המיון! פרופסור מקגונגל הוציאה את המצנפת, היא הייתה חומה וישנה, מקומטת והיה לה תמיד פרצוף נוזף, היא התחילה לקרוא בשמות התלמידים, התמיינו תלמידים אל רייבנקלו, האפלפאף, סליתרין, והרבה לגריפינדור, בכל פעם שתלמיד נבחר אל גריפינדור, כל הבית שלנו הריע וקרא קריאות התרגשות, "ווהווו!!" ג'ורג' צעק, "קדימהה!" פרד הוסיף.
הנה הגיע סוף המיון, עכשיו דמבלדור ישא את הנאום הקבוע שלו, ואז האוכל! הוא דיבר ודיבר, אמר שלום לכל התלמידים החדשים ואת כל החפירות שלו, ואז הגיע לחלק המעניין, של ההודעות- "ועכשיו נעבור אל ההודעות--" הוא אמר והיו הרעות מהצד "-אז דבר הראשון, זוכרים שבשנה שעברה אמרתי לכם שמחכה לכם הפתעה? אז בעצם אנחנו פותחים מין מועדון בשם "מועדון הלחימה" אתם תתחלקו לפי שנות הלימוד, תלמידי שנה ראשונה עד שנה שלישית, ברמה הראשונה והנמוכה ביותר, תלמידי שנה רביעית - חמישית יהיו ביחד ברמה השנייה והאמצעית, ותלמידי שנה שישית - שביעית, יהיו ברמה השלישית, והגבוהה ביותר; במועדון אתם תלמדו לחשים מגניבים ושימושיים, ותעשו דו קרבים, לכל רמה יהיו שני שיעורים בשבוע, כל הפרטים בדף ההרשמה שמחוץ לאולם, אז מי שרוצה מוזמן להירשם, המועדונים יתלמדו על ידי מדריכים שנבחרו כבר, גם זה כתוב בדף" דמבלדור אמר, המשיך לדבר ואז הגיע זמן הארוחה, לקחתי לי מפשטידת הירקות וקצת צ'יפס, לקחתי קצת מיץ דלעת, כל הזמן היו דיבורים של התרגשות מכיוון תלמידי השנה הראשונה, כאשר הסתיימה הארוחה יצאתי אל כיוון החדר יחד עם הארי, רון והרמיוני. לילה חיכתה לי בכלוב שלה יחד עם המזוודה שלי בחדרי, "המועדון הזה ממש מגניב, רוצים להירשם?" הארי שאל, "אני ממש מסכימה! רוצים?" אמרתי, "כן!" רון אמר והרמיוני הוסיפה "בטח!". הלכנו לכיוון דף ההרשמה, הייתה שם התקהלות של תלמידים, איכשהו הצלחנו להידחף ולרשום את השמות שלנו, היה כתוב שלרמה השלישית(הרמה של הגיל שלנו) המדריכים יהיו- "מייקל קורנר" תלמיד רייבנקלו בגילנו, ואת "רומילדה ויין" תלמידת גריפינדור שגם היא בגילנו, לא אהבתי אותה בכלל, היא תמיד התנשאה על נוויל ולונה שהם חברים טובים שלי, מאוד טובים.
נכנסתי למיטה, לילה ישנה לידי על המיטה, והלכתי לישון, לאחר שנרדמתי עלה לי בחלום כמה זכרונות, לא ממש טובים.. האמת שלא סיפרתי לכם עליהם אז.. הנה: אז זוכרים את השיחה שלי ושל רון? קצת אחרי הפרידה והשיקוי, זו שנורא כעסתי עליו, אני קצת חסכתי במידע ופרטים, אז הנה אני אצטט לכם חלק מהשיחה שעליו לא סיפרתי... "את פחדנית!" רון צעק לכיווני, שניני מלאים בדמעות, "לא, אתה אובססיבי!" עניתי לכיוונו, "את בעצמך אמרת שאת מפחדת שאני אפגע בך שוב, למרות שהייתי בשיקוי!" הוא אמר "נפרדתי ממך כשהייתי בפאקינג שיקוי! את פחדנית!". "רון.. חשבתי שאתה רוצה להיות איתי לא? אז פתאום אני פחדנית מבחינתך?!" עניתי לו "אני בסך הכל לא רוצה שתפגע בי שוב, זה לא אומר שאני מפחדת!". "אני רוצה להיות איתך.. אני פשוט--" הוא אמר וחתכתי אותו "-אתה פשוט מה? פשוט מה רון?" אמרתי לו, "צא מפה רון, ועכשיו!" אמרתי, הוא יצא.. וזהו, מפה מה שאתם מכירים.
