My redhead <3

המרפאה (פרק 21)

התעוררתי על הרצפה, רון והרמיוני לידי מנסים להעיר אותי, "אני בסדר אני בסדר" אמרתי, כאב לי הגוף ברמות, ובעיקר הפציעה.
קמתי על הרגליים, נמאס לי.
"רון אל תשקר לנו, משהו קורה פה" אמרתי לו בכעס, "תפסיקי, את הוזה... לבנדר אוהבת אותי ואני אוהב אותה!" הוא אמר, כעסתי כל כך, הלב שלי התפוצץ לרסיסים, האדם שחשבתי שיהיה לצידי לתמיד, פשוט זרק אותי, כאילו אני הגרב שלו, סתם משמשת לתקופה ואז הוא זורק. נמאס לי פשוט, יצאתי מהחדר בריצה כולי בוכה, נתקלתי בפרד, האמת שלא דיברנו מאז ה"כמעט נשיקה" אז זה היה קצת מוזר, "היי.." הוא אמר, "פרד אני מצטערת אני חייבת ללכת" אמרתי לו, לא באמת הייתי חייבת ללכת.. ולא, לא רציתי לדבר איתו, בכלל לא.

הלכתי אל החדר שלי, לקחתי מהמזוודה שלי את ערכת המקלחת שלי ובגדי פיג'מה, והלכתי אל המקלחות, ראיתי תא פנוי אז נכנסתי אליו, התקלחתי, זה היה קצת נחמד להתרענן אחרי יום כזה נורא.
כשיצאתי השיער שלי כולו היה רטוב, הברשתי אותו ויצאתי מהמקלחות, אנג'לינה בדיוק רצתה להיכנס, "היי, אפשר להיכנס?" היא אמרה, "בטח.." עניתי לה ועליתי לכיוון החדר שלי, הפעם למזלי לא נתקלתי באף אחד, נכנסתי לחדר והתיישבתי ליד השולחן, פתחתי את ספרי השיקויים שלי והתחלתי לעשות את השיעורים שלי, לאחר שעתיים של כתיבה ארוכה וחיפוש בספרים, סיימתי את השיעורים. אלו היו רק השיעורים של היום!
נכנסתי אל המיטה והתכסתי בשמיכה, כיביתי את האור והלכתי לישון.
במהלך הלילה חשבתי רק על רון.. על לבנדר, על העובדה שאני והרמיוני סוף סוף השלמנו וחזרנו להיות אחיות כמו שצריך, ועל הנשיקה עם פרד.

התעוררתי בבוקר, בערך בשעה 05:30 בבוקר, לקחתי בגדים והלכתי לצחצח את השיניים שלי, התקלחתי ושטפתי את הפנים, רציתי לחזור לעצמי,
התלבשתי בחולצה המכופתרת הלבנה שלי, קשרתי את העניבה ושמתי את החצאית האפורה והקצרה.
קלעתי את שיערי לצמה ארוכה ויצאתי מהמקלחות.
כשסיימתי להתארגן כבר היה 06:33, תלמידים כבר יכולים להתחיל להגיע לארוחת הבוקר, הלכתי לאולם הגדול ובאתי להתיישב אל השולחן, פתאום ג'ורג' בא אליי בבהלה, "ג'ו!! ג'ו?" הוא צעק, לא היו באולם הרבה ילדים, "מה קרה? הבהלת אותי!" אמרתי לו, "בואי, רון במרפאה, הוא פשוט קרס מקודם ופרד אמר לי לקרוא לך!!" הוא אמר, הבנתי למה פרד לא קרא לי בעצמו, זה היה מביך גם בשבילו, "טוב אני באה" אמרתי לו, "אתה יודע מה קרה לו?" "לא, עוד לא אמרו לנו, מדאם פומפרי בודקת אותו" הוא ענה לי, "את יודעת למה פרד רצה שתבואי גם?" ועניתי לו "הו.. הוא לא סיפר לך?" אמרתי, והוא הוסיף "לא סיפר לי מה?" הוא שאל, "אנחנו.. כמעט התנשקנו, אבל רק כמעט!" אמרתי בלחץ, "אל תדאגי אני לא אספר לאף אחד.. זה בטח מביך אותו" ג'ורג' אמר.
התקדמנו לכיוון המרפאה במהירות, כשנכנסנו שמעתי את רון צועק "ג'ו!" הפרצוף שלי היה מבוהל, לא הבנתי מה קורה פה, פתאום הוא לא כועס עליי? פתאום הוא מכיר בקיומי? "רון? הכול בסדר?" שאלתי לכיוונה של מדאם פומפרי, "אני עדיין בודקת אותו" היא אמרה, היו שם הרבה מהחברים שלי, הארי, הרמיוני, פרד וגם אנחנו(אני וג'ורג') לבנדר נכנסה בהתפרצות לכיוונו של רון, השפלתי את מבטי.
"רון רון! אתה בסדר??" היא שאלה ונגעה בידו, הוא ישר הזיז את היד שלו, "מה? מה את רוצה לבנדר? למה בכלל התנשקתי איתך?" הוא שאל, מבולבל, פרצופו היה מוזר מאוד והוא היה נראה ממש מבולבל.
"שקט!!" דמבלדור נכנס בצעקה, "מה קורה פה? גברת פומפרי בבקשה תסבירי לי!" "אוקיי, אז בעצם התגלה שמישהו נתן לו שיקוי, שיקוי אהבה חזק, מאוד. זה השפיע לכמה ימים וגרם לו לשכוח קצת, אבל אני חושבת שהוא עדיין יודע מה הוא עשה בזמן הזה נכון?" היא אמרה ופנתה לכיוון רון, "אני? כן אני זוכר הכול" הוא אמר, הסתכל עליי, ישר הזזתי את מבטי, לא יכלתי לחשוב על כמה מטומטמת הייתי, הוא לא היה עושה דבר כזה בחיים, לשבור לי את הלב? ועוד בצורה כזאת? "אוקיי, אנחנו יודעים מי אחראי לזה?" דמבלדור שאל, כולם הסתכלו על כולם במבטים מעוניינים, "רון, מתי התחלת להרגיש מוזר?" הארי שאל, "קצת אחרי ארוחת הערב ב11 לחודש" הוא אמר, אני לא אמרתי כלום.
"טוב, אנחנו נחקור את העניין ונעשה חקירות עם כל התלמידים, אל דאגה! אנחנו נמצא את האשם" דמבלדור אמר, כולם יצאו מהחדר, כך גם אני, רק מדאם פומפרי נשארה שם.