היי!
ברוכים הבאים לעמוד שלי/פאנפיק שלי D:
בפאנפיק יהיה מסופר על דמות שאני המצאתי ביקום של הארי פוטר, זה יהיה כתוב בגוף ראשון(כמו יומן). לדמות קוראים ג'ו פוטר(בלק) והיא התאומה של הארי, אז בואו נספר לכם עליה קצת:
היא כרגע מתחילה את שנתה החמישית בהו...
אז אני כבר השתחררתי מהמרפאה, עוד מעט משחק הקווידיץ' הראשון! האמת שבדיוק סיימתי את הלימודים ואני בדרך אל ארוחת הצהריים! אני לבושה ככה-
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
נכנסתי אל האולם הגדול, והתיישבתי ליד הרמיוני, נוויל ישב מצידי השני, "היי"הוא אמר לי, "היי" החזרתי לו, מקגונגל נכנסה אל האולם ונעמדה במקום שמבלדור תמיד היה מודיע את ההודעות שלו לבית הספר, "היי תלמידים, אז יש לי כמה הודעות, חלק טובות וחלק לא... נתחיל מההודעות הטובות, אז ראשית, התגלנו שהתלמידה ג'יני וויזלי שהייתה אמורה להיות מתה.. בכלל חיה! אז כן היא ממש פה בשולחן גריפינדור, אבקש שתתייחסו כלפיה רגיל ולא תשאלו שאלות--" מקגונגל אמרה, כל האולם התחיל להתלחשש וכולם היו מבולבלים ומופתעים, "--בהמשך למה שאמרתי, משחק הקווידיץ' הראשון לעונת הקווידיץ' יתקיים ממש בקרוב, סליתרין נגד רייבנקלו--" היא אמרה וכולם הריעו קריאות התרגשות, "-- בנוסף, מועדון לחימה עומד להתחיל בימים הקרובים, אתם תקבלו הודעה בלוח המודעות שנמצא מחוץ לאולם הגדול, ובבתים שלכם." היא אמרה, אני התרגשתי, זה מאוד ישפר את הלחימה שלי ואני אוכל סוף סוף לכסח ללבנדר את הצורה! "--דבר אחרון.. והבשורה הממש לא טובה, כמו שבטח ראיתם דמבלדור לא נמצא בבית הספר בזמן האחרון, אז זהו, הוא מת. לא נוכל לפרסם פרטים נוספים אבל כן.. ביינתים מי שיחליף אותו כמנהל זו אני, זו הייתה הבקשה שלו לפני המוות שלו, ולכן אם אתם צריכים משהו שקשור לניהול בית הספר שהייתם ניגשים לדמבלדור, תיגשו אליי, בבקשה אל תיצרו פאניקה ונשתדל להתנהג רגיל , למרות שזה קשה לאחר שהוא איננו." היא אמרה וסיימה את משפטה, כל האוכל הופיע על השולחן, כולם היו בשוק, מזועזעים.. שכחתי לרגע שהם לא ממש יודעים את זה, הוא הקריב את עצמו בשבילנו.. ובשבילי, והוא מת בשביל זה, עצוב לי לחשוב שדמבלדור, האחד שתמיד ניהל את בית הספר בצורה הטובה היותר כבר שנים רבות, איננו. כולם הסתכלו אחד על השני בשוק ובחששות, אבל העמדתי פנים שאני מופתעת כי לא רציתי שישאלו אותי שאלות...
כבר החשיך. ואני החלטתי החלטה לגבי רון, לקחתי אותו לחדר שלי ורציתי לדבר איתו, פעם אחת להגיד לו את *כל* האמת, ואולי להשלים על הדרך. "כן? את רוצה לדבר איתי נכון?" הוא שאל, "כן רון, אבל הפעם אני אומרת לך *הכול* ואני מתכוונת הכול." אמרתי, התיישבנו על המיטה והתחלנו לדבר, כל אחד זרק כמה דברים ואז החלטתי מה להגיד לו, ידעתי בדיוק מה להגיד לו "תגיד אתה זוכר את הנשיקות? את המילים הטובות? הם מדברים איתך עליי.. כל המשפחה וכל החברים שלך, אני יודעת שאהבת אותי, אהבת אותי מאוד. אבל החיים חזקים מאיתנו, ונתת לזוגיות שלנו לקרוס, דיברת כמו ילד כועס ודפוק כשהיית קנאי וחסר ביטחון, ואני מתארגנת כל בוקר ללמוד כאילו החיים שלי סבבה.--" אמרתי לו, הוא בא לקטוע אותי אבל המשכתי "חיפשתי את הדרך לחתוך ממך, מבלי לצאת הפוגעת, זוכרת התקפי חרדה ולילות לבנים שחשבתי שאני משתגעת, אהבתי אותך בכל רגע נתון, גם כשהיית נורא אליי, ריפאתי את הלב השבור שלך ואתה בתמורה פגעת בי." אמרתי לו וסיימתי את ה"נאום" שלי. "ג'ו.. אני באמת מצטער ומבקש ממש סליחה, סליחה ענקית, אני רוצה להיות איתך, אני אוהב אותך ויודע שמה שהיה בינינו לא היה סתם עוד זוגיות." הוא אמר, סיפרנו אחד לשני את כל מה שאנחנו מרגישים. בסופו של דבר יצא שהתקרבנו, השפתיים שלנו התנגשו והנשיקה קרתה, ידיו היו על הגב שלי ושלי היו על הפנים שלו.. זהו, הסיוט הזה נגמר, מקווה שהפעם לא ישבר לי הלב, ולא אפול בפח.
