היי!
ברוכים הבאים לעמוד שלי/פאנפיק שלי D:
בפאנפיק יהיה מסופר על דמות שאני המצאתי ביקום של הארי פוטר, זה יהיה כתוב בגוף ראשון(כמו יומן). לדמות קוראים ג'ו פוטר(בלק) והיא התאומה של הארי, אז בואו נספר לכם עליה קצת:
היא כרגע מתחילה את שנתה החמישית בהו...
היום זהו היום ה31 לאוקטובר!! זה האלווין!! אני כל-כך מתרגשת! אני אוהבת חגים ברמות והאלווין הוא בשלישיה המובילה והאהובה עליי. אז קמתי בבוקר, התסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה כבר 9:06 ולא הבנתי למה לא התעוררתי? השעון לא צילצל? למה הרמיוני לא העירה אותי? הסתכלתי על החדר סביבי וראיתי ששאר הבנות עוד ישנות, ואז נזכרתי, היום יש לנו חופש! צחצחתי את השיניים ולבשתי בגדים במיוחד להאלווין (האאוטפיט נראה ככה-)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יצאתי מהחדר אל המועדון של גריפינדור, כשירדתי ראיתי למטה את רון על הספה, אוכל צפרדעי מנטה. "בוקר טוב חתיכי" אמרתי לו בחיוך, "בוקר טוב מהממת" הוא אמר והחזיר לי חיוך. "למה התלבשת כזה יפה?" הוא שאל, "היום האלווין רון!!" "אהאה נכוןןן שכחתי!" הוא אמר, התיישבתי על הספה לידו, התכרבלתי לידו, הסמקתי כמו עגבנייה. "בוקר לשניכם חמודים" פרד אמר ויצא מהחדר שלו, משפשף את עיניו, ג'ורג' אחריו. "בוקר טוב ישנונים" אמרתי להם, השעה כבר הייתה לקראת עשר. "מה עם ארוחת בוקר?" ג'ורג' שאל, "אני מבין שכל מה שמעניין אותך זה אוכל הא?" רון שאל, "היום גמדוני הבית יגישו לנו את זה לפה, הם יביאו הרבה אוכל לכל בית בנפרד." רון הוסיף, "ואיך אתה יודע את כל זה?" שאלתי אותו, פרד וג'ורג' התיישבו על השטיח לידנו, "הודיעו בלוח המודעות" רון אמר, "כאילו דההה זה כזה אוביסלי!" פרד אמר, כולנו צחקנו מהבדיחה שלו. "לכו צחצחו שיניים מגעילים" אמרתי להם, הם קמו ועשו לי פרצופים על הדרך. הארי והרמיוני ירדו מהחדרים שלהם, "בוקר טוב" הארי אמר, "בוקר טוב!" הרמיוני אמרה, הפרצוף שלה היה זורח, היא הייתה נראת כל-כך שמחה. "שלום לשניכם" רון אמר, "הייי" אמרתי להם.
היה עכשיו כבר עשר ורבע, אני והרמיוני ירדנו למטה אל הטירה, רצינו לעשות סיבוב בטירה כדי לראות איך הכול נראה, קישוטים והתלמידים! נתקלנו במאלפוי בדרך, השתדלתי לא לדבר איתו, הוא ירד עליי כרגיל "חבר שלך רוצה אותך רק בגלל הכסף!" הוא צעק, סובבתי את מבטי אליו, הרמיוני משכה בידי "עזבי אותו, הוא לא שווה את זה" והמשכנו בדרכנו.
יצאנו מהטירה אל הגשם ורצנו למטה בגשם ובדשא הרטוב והירוק המרענן. זה היה כזה נחמד וזה גרם לי להרגיש נפלא, כל האוברול שלי נרטב אבל בכלל לא היה לי אכפת, כשהלכנו לקראת הבקתה של האגריד, ראיתי שם מלא דלועים ענקיים וכתומים בוהקים, ושם בחוץ בקביק ישב. "היי אתם! תרצו להיכנס לכוס תה?" האגריד צעק לכיוננו, רצנו אליו, "היכנסו היכנסו שתיכן" הוא אמר בחיוך גדול וחמים. נכנסנו אל הבקתה החמימה, האח שם דלק ופנג ישב והתחמם על השטיח שליד האח, התיישבנו לשולחן. "איפה אתם כולכם הייתם בזמן האחרון?" הוא שאל עלינו ועל "החבורה" כביכול, אנחנו נחשבים החבורה של בית הספר...(אני, הארי, רון, הרמיוני, פרד, ג'ורג' וג'יני) "אני מתכוון אליכן שתיכן ולרון והארי" הוא אמר, "רוצות תה?" הנהנתי בחיוך. הוא מזג לשלושה ספלים גדולים בגודל היד שלו, "תודה רבה האגריד" הרמיוני אמרה, "תודה רבה!" אמרתי לו בחיוך קורן. הרמנו את הכוסות ועשינו לחיים, "האלווין שמח!" אמרנו בו זמנית. "אז איפה הייתם אתם?" הוא שאל, "אנחנו.. היו לנו קצת עניינים, שמעת על מה שקרה עם החטיפה ועם.. דמבלדור?" אמרתי, "אוי דמבלדור כבודו. הפסד ענקי לכל בית הספר ועולם הקוסמים, עצוב שככה הוא סיים את חיו כה צעיר." האגריד אמר, אני והרמיוני החלפנו מבטים, "בן כמה הוא היה האגריד...?" הרמיוני שאלה, "רק בן 116.. עצוב מאוד שהוא מת צעיר" הסתכלתי על האגריד במבט מופתע, 116 זה נחשב צעיר מבחינתו?! "איך את מרגישה את ג'ו באמת?" הוא שאל אותי, "אני בעיקרון בסדר.. הפציעה הזו נוראית ועד שזה השתפר בלטריקס הזו הייתה חייבת 'לשפד' אותי כמו שנקרא" אמרתי לו.
השעה עברה מהר וכבר הגיעה השעה לארוחת הערב של האלווין! נכנסנו כל "החבורה" אל האולם הגדול, התיישבנו בשורה, הייתי בין רון לג'יני, כל האולם היה מקושט במלא נרות תלויים מהאוויר ודלועים מקושטים, מסביב לאולם היו דלועים ענקיים לקישוט. "ערב טוב לכולכם!! אני מאחלת לנו האלווין שמח ומפחיד במיוחד!" מקגונגל אמרה וכולם הריעו קריאות התלהבות, לאחר כמה שניות הופיעו כמויות של אוכל על השולחן וכולם התחילו לאכול, היו על השולחן מגוון מאכלים כמו; מאפי דלעת, מיני המבורגרים(גם צמחוניים) דייסה, מיץ דלעת כרגיל, מאפינס, פיצה, ביצים קשות, פסטה, סלט, צ'יפס ועוד...
3 לנובמבר
אני בדרכי אל אימון קווידיץ', המשחק הראשון שלנו יהיה ממש בקרוב ואנחנו חייבים לנצח! הקפטן כרגע הוא הארי ואני רודפת. נכנסתי לתאי ההלבשה והחלפתי אל מדי הקווידיץ', אנג'לינה בינתיים עשתה שם הרצאות למה זה כלכך חשוב לה שננצח, למרות העובדה שזה בכלל התפקיד של הארי אבל כרגע הוא קצת חסר ביטחון בכל עניין הקפטן הזה. סיימתי להחליף אל המדים ופרד וג'ורג' נכנסו, "מתי מתחילים?" ג'ורג' שאל, אנג'לינה המשיכה בנאומים שלה שאליהם רק קייטי הקשיבה, וגם זה בלי שום רצון. יצאנו אל מגרש הקווידיץ' ועלינו על המטאטים, אני הייתי עם מטאטא ישן מאוד, כוכב-שביט, הוא בין הדגמים המאוד לא מתקדמים בימינו, אבל אין לי שום ברירה. אנג'לינה שיחררה את הכדורים, לא ביזבזתי זמן וישר תפסתי את הקוואפל, רון עמד בשער ושלושת הרודפות (אני, קייטי ואנג'לינה) היינו צריכות לנסות לקלוע לתוך השער כל אחת בתורה. הארי ביינתים התחמק מהמרביצנים של פרד וג'ורג' בניסיון למצוא את הסניץ'. "קדימה ג'ו! תקלעייי!" קייטי עודדה אותי מהצד, רון ריחף ליד השער בתקווה לחסום את הקוואפל כמו שצריך, שלוש..שתיים ואחת! הנפתי את ידי וזרקתי את הקוואפל בכל הכוח, רון עשה את אחד המהלכים הידועים של השומר וברגע האחרון הצליח לעצור את הכדור. קייטי גם החטיאה ואנג'לינה היחידה שקלעה. בסוף האימון השעה כבר הייתה בסביבות שש בערב, החלפנו לבגדים שלנו והתפזרנו בחזרה כל אחד לעניינים שלו. אני ורון ממש התלהבנו שעוד מעט המשחק הראשון וגם הכריסמס מתקרב, החג האהוב עליי, חד משמעית. נכנכנו אל המועדון והוא ליווה אותי עד החדר שלי, מחוץ לחדרי הוא נתן לי נשיקה ותפס במותניי, שמענו פתיחת דלת אז ישר התנתקנו מהנשיקה, זו הייתה הרמיוני, היא התחילה לצחוק ואז גם אנחנו, נכנסתי אל חדרי וכך לאט לאט נגמר היום.
