My redhead <3

המחילה (פרק 27)

25 באוגוסט

אז עוד שבוע בערך מתחילה שנת הלימודים, כבר קנינו את כל הציוד והנה הגיע היום שממנו פחדתי, הארוחה אצל הוויזלים.
הם הזמינו אותנו לאכול אצלהם ארוחת ערב, וממש עוד רבע שעה היינו אמורים לצאת לכיוונם.
התארגנתי והתלבשתי יפה, אני אוהבת את המחילה שלהם, זה מקום מאוד חמים ונעים.
אספתי את השיער בפפיון נחמד(נראה כך-)

והתלבשתי בסגנון כפרי שאני אוהבת מאוד, חצאית קטנה וסוושרט חום (נראה ככה-)

לקחתי איתי את לילה, פרד וג'ורג' אמרו שזה ממש מגניב שיש לי חתולה ושהם רוצים לראות אותה, ובנוסף אם היא לא בכלוב היא לא יכולה להישאר בבית לבד, הרי היא עוד גורה והיא יכולה להרוס דברים, אבל אני ממש לא רוצה לשים אותה בכלוב ולכן אנחנו נביא אותה איתנו.

נכנסנו כולנו למכונית, לקחתי איתי שמיכת צמר קטנה בשביל לילה, השמיכה הייתה פרוסה על הרגליים שלי והיא ישבה על זה, ליטפתי את הפרווה הנעימה שלה וזה היה כזה חמוד, הארי לא ממש אהב חתולים אבל השתדל להיות נחמד אליה כי הוא ידע כמה אני אוהבת אותה, והרמיוני דווקא ממש התחברה אליה. נסענו לבית הוויזלים, והנה ראינו את המחילה באופק, זו פעם ראשונה שאני פוגשת את רון מאז סוף שנת הלימודים.. וזה יהיה קשה אבל אין מה לעשות.

חנינו את המכונית מחוץ לבית שלהם, ראיתי את רון כבר יוצא החוצה, הלב שלי דפק מהר, הרגשתי שאני עומדת להתעלף, לא בגלל רון, אבל הפציעה הזו כל הזמן מתעתעת(לא יודעת איך כותבים את זה) אותי, "היי את בסדר?" הארי שאל אותי ותמך בי מהצד, "כן כן זו הפציעה הזו שוב" אמרתי לו,
"שלוםם" פרד אמר לי, "היי!" אמרתי בחיוך, חיבקתי את ג'ורג', ואז את פרד, באתי לחבק את רון אבל אז עצרנו לרגע, בכל זאת נתתי לו חיבוק קטן ואז המשכנו כולם אל המחילה, ארתור ומולי דיברו עם סיריוס ורמוס, ואנחנו הלכנו כל הילדים ביחד.

נכנסתי עם רון, פרד וג'ורג' אל החדר של רון, "תראי לנו את החתולה!" ג'ורג' אמר, צחקתי ורון גם גיחך,
"כן דחוףףף" פרד הוסיף.
הוצאתי אותה מתוך הכיס במעיל שלי, היא הייתה פיצית(קטנה מאוד), "זו לילה, היא ממש בת שלושה חודשים, והיא ממש חמודה!" אמרתי להם, מחזיקה אותה בשתי הידיים שלי בזמן שהם מלטפים אותה, "היא לא שורטת?" רון שאל אותי, "אני בעיקרון רק כמה ימים איתה, אבל היא שורטת שריטות קטנות, בלי כוונה" "יא נחמדד" פרד אמר אחרי שעניתי להם.

התיישבנו אני ורון על המיטה, עם לילה, ופרד וג'ורג' התהלכו בחדר השינה שלו, "אז שמעתי שלופין חוזר לתפקיד שלו הא?" פרד שאל, "כן, השכר בהוגוורטס מאוד גבוה, במיוחד כשדמבלדור כבר הרבה זמן רוצה שהוא יחזור ללמד אותנו" עניתי, "השיעורים שלו היו ממש כיפיים" רון אמר, "כן, הוא גם היה עוזר לי עם השיעורים" אמרתי וצחקתי, כך גם הם.
השעה הייתה 18:13 ומולי נכנסה עם מגש פירות, הארי נכנס בעקבותיה, "קחו לכם תתכבדו" היא אמרה, קרצה לרון ויצאה מהחדר, "איפה אתה היית?" רון שאל את הארי, "אה דיברתי קצת עם אדון וויזלי, הוא שאל אותי כמה שאלות על המוגלגים" הארי החזיר לרון וכולנו צחקנו.
"אז איך אתה הארי? מחבב את לילה?" ג'ורג' שאל, "תראה, אני לא חובב חתולים, אבל משתדל" הארי ענה, לאט לאט אחד אחרי השני הם יצאו מהחדר וגרמו לי ולרון להישאר לבד, שוב..
"היא ממש חמודה" רון אמר בחיוך, "כן, אני ממש אוהבת אותה" עניתי, "אבל היא לא עושה ריח או משהו?"  "לא, יש בשביל זה ציוד ששמים על הכלוב שלה וככה הוא לא עושה ריח" עניתי וצחקתי, "אגב.. את לבושה מאוד יפה" רון אמר והסמיק, גם אני הסמקתי, "תודה" אמרתי בחיוך, אני עדיין כל כך אוהבת את רון, הוא אדם מדהים, אבל אני לא יודעת אם אצליח לסלוח לו..
קמנו מהמיטה בכוונה לצאת מהחדר אבל אז עצרתי את רון, "רון.. תקשיב חשוב לי שתדע- שלמרות כל מה שקרה בינינו, לא משנה מה יהיו היחסים שלנו, אתה חשוב לי, תמיד היית ותמיד תהיה." אמרתי לו, הוא חייך, התקרבתי אליו צעד אחד, הסתכלתי אל עיניו הירוקות, כמו הדשא, אני יכולה לראות בעיניים שלו כל כך הרבה.. רגשות, וגם יופי, ראיתי מה הוא חשב לעצמו, *אולי זה הזמן המתאים?* הוא חשב בראשו, ואמרתי לעצמי, אולי באמת. שפתיי התקרבו לשלו ואז הגיעה נשיקה. הוא תפס בגבי, וידו השנייה נגעה בשערי, כמה זמן שזה לא קרה, הנשיקה איתו.. התגעגעתי אליו כל כך.
לאחר ששפתינו התנתקו גיחכתי, וגם הוא, לא ידעתי אם זה הדבר הנכון, יצאתי מהחדר במבוכה, לילה הולכת מתחת לרגלי בקופצנות.

הסתיימה הארוחה, היא הייתה נהדרת וטעימה, אני לא ממש יודעת מה לחשוב על היום.. זה היה מדהים, המגע איתו, אבל מצד שני, אני עדיין פגועה ממנו, כאילו הלב שלי רוצה לסלוח לו, להיות איתו, ולהמשיך במערכת יחסים שלנו, אבל המוח שלי לא נותן לי, מרגיש לי כאילו הוא יפגע בי שוב, ואת זה אני לא אצליח לשרוד, אז מה עכשיו? מה אני עושה מפה?