My redhead <3

(פרק 43)

היי! אז הודעה קטנה: החלטתי שהשם המלא של ג'ו יהיה "ג'וליה" ולכן הקיצורים שהיו קוראים לה זה- ג'ולי, ג'ולג'ול וכו.. ובדכ קראו לה ככה רק כשזה היה חשוב, כמו עם רונלד.

יומן של ג'ו-

עבר ערב אחד מאז אתמול, ועכשיו אני ורון סיימנו לאכול ועלינו לחדר שלו, סופסוף חייכתי אחרי הרבה זמן שהייתי מבואסת.
"האוכל של מולי כזה טעים באמת!" אמרתי לרון, "אני מסכים איתך, האוכל שלה באמת טעים ממש" הוא אמר, נשכבנו על המיטה עם ידיים מוחזקות, הסתובבתי לצד שלו בעדינות, הכול בחוץ היה שקט פתאום, התקרבתי עם גופי אליו עוד טיפה, נתתי לו נשיקה על השפתיים, התנשקנו עוד עד שהיינו ממש ממש קרובים, ואז שמענו צרחת אימה "אההההההההההההההה!!!!!!" זה היה קול של אישה צעירה, ואז שמענו בום ענק, של פיצוץ!!
"בואי מפה!!" שמענו את ביל צועק, ואז היו עוד שני בומים ענקיים, התנתקנו מהנשיקה לגמרי והיידים שלנו עדיין היו מוחזקות. "ג'ו... בואי רגע" רון לחש לי בלחץ, הוא הסתכל מהחלון וראה את הסימן של וולדמורט, הסימן הירוק שאוכלי המוות תמיד יוצרים כשהם בסביבה! ואז היה בום ממש קרוב אלינו, מהחדר של ג'יני, רצנו בשיא המהירות לפני שזה יגיע אלינו אבל באיחור כי כבר הפיצוצים הגיעו אלינו, היה פיצוץ מהחלון ונפלתי על הרצפה, "אההה!!" צעקתי. היו מלא זכוכיות בגלל החלון וכמעט שנפצעתי עוד יותר בפציעה, רון תפס בידי והתחיל לרוץ כל-כך מהר שבקושי עמדתי בקצב, היו מלא פיצוצים! ירדנו במדרגות והבית היה ריק, כשהצלחנו סוף-סוף להגיע אל החצר נפלנו אל הרצפה, בניסיון להבין מה קורה פה.

פתאום בלטריקס, לוציוס ופיטר הופיעו!
ראיתי שפלר נפצעה וכנראה שזו הייתה הצרחה ממקודם, ישר צעדתי צעד אחורה, מאז פעם אחרונה אני ממש מפחדת ממנה, רון החזיק אותי ונעמד לפניי. "מה אתם רוצים לעזאזל?!" ג'ורג' צעק עליהם, "חמודי תירגע ומהר ברור?" בלטריקס אמרה לו, הייתי ממש בלחץ... כולם הרימו שרביטים והתחילו לצעוק לחשים "שתק!" "רדוקטו!" שמעתי צעקות מכל כיוון, השרביט שלי היה בכיס שלי.. וגם של רון.
"אז למה באנו? בשבילכם התאומים פוטר!" לוציוס אמר, הארי ואני צעדנו כמה צעדים אחורה, פחדתי כל-כך. "תתרחק מהם!" הרמיוני צעקה בשעה שלוציוס צעד עוד ועוד צעדים לכיווננו. "אז את חושבת שאם את תגידי לי אני באמת אעצור? תמים מצידך לחשוב ככה!" הוא צעק וזרק את הרמיוני לרצפה.
"אם אתה רוצה אותם תצטרך לעבור דרכי!!!" רון צרח עליו, כמו בסרטים ממש. "לא נראלי ממש, ריקטמוספרה!!" לוציוס צעק וכיוון את שרביטו לרון, אבל רון קפץ הצידה בדיוק בזמן.

"לוציוס תתרחק מהם!"  ארתור צעק עליו וכיוון שרביט מאחוריו. "ארתור תראה, תיתן לי לקחת את התאומים בנחת ואף אחד לא יפגע!" לוציוס אמר, התקרב אלינו, עוד כמה צעדים והוא כבר היה ממש צמוד אלינו.
"באמת נראה לך?! עכשיו עוף מפה ומהר!!!!" ארתור שאג עליו.
"שתק!" לוציוס אמר עם שרביטו על ארתור וארתור השתתק, "אין לך סיכוי לגעת בהם!" רון צרח עליו, לא ממש ידעתי מה להגיד או לעשות... כולם מסביבנו כבר היו מעולפים או משותקים, ואנחנו שלושתינו נשארנו לבד, בלטריקס ופיטר באו משני הצדדים ואז היינו מוקפים. "רואים שהחלמת מאז פעם האחרונה" בלטריקס אמרה ותפסה אותי מאחורה בשתי הידיים, נאבקתי להשתחרר. "תעזבי אותי פסיכופטית!!!" צרחתי עליה, היא הכניסה לי כאפה לפנים, "היי! עזבי אותה!!" רון צעק בזמן שפיטר ניסה לדחוף אותו ולעצבן אותו, לוציוס תפס בהארי. הרגשתי מוזר, כאילו הלב שלי מתחמם ממש וגם הגוף שלי, זו הייתה הרגשה מוזרה מאוד...