My redhead <3

ראיתי שחור.(חלק 10)

היי! אז אני לא אחפור הרבה כי הרי עצרתי את הפרק הקודם במתח, אז תקראו לכם! זה יהיה פרק *ממש* עצוב.. תהנו¿

בלטריקס צעקה "אבאדה קדברה!!" וכיוונה את שרביטה אליי, ג'יני קפצה להגן עליי, היא זו שנפגעה, "לאאאאאאא!!!!!!!!! ג'ינייייי!" צעקתי בעודי מנסה להתאושש מהפציעה, בעיניי דמעות, הארי נפל על הרצפה, חסר עונים, כולו בוכה, וגם רון פשוט התרסק, וסיריוס השתחרר, רוכן על הרצפה לכיווני, הוא הרגיש כל כך אשם, אני פשוט צרחתי, לא היה לי אכפת כמה חזק, היא הגנה עליי ומתה בגללי. גררתי אותה לשם איתי! בגללי זה קרה! הארי קיבל דז'ה וו, כמו שקרה עם סדריק, בדיוק ככה. הוא עוד לא הספיק לבקש ממנה סליחה על מה שקרה עם צ'ו, הוא אהב אותה עדיין, למרות מה שקרה, סיריוס התחיל ללחוץ על המקום של הפציעה שלי,זה כאב לי ככ אבל לא היה לי אכפת, ג'יני.. היא מה שהיה לי אכפת ממנו.

עבר חודש. עכשיו ה 30 בפרבואר, אני, הוויזלים והארי והרמיוני כרגע מתארחים בבית שלי ושל הארי, החודש האחרון היה סיוט, כולם כל הזמן בכו, וזה הרגיש מזעזע.
מה שהיה הזוי, זה שלמרות שג'יני היא אחות של רון ולא שלי, הוא עדיין היה פה בשבילי ותמך בי, למרות שבזמן האחרון הוא היה נורא עצוב וכועס כל הזמן, ולפני כמה ימים הוא ממש התעצבן ודיי פגע בי, אבל השלמנו ואנחנו בסדר, אני הרגע התעוררתי, הלכתי אל המקלחת כדי לצחצח שיניים, הארי בדיוק היה שם, "בוקר" אמרתי לו "בוקר..." הוא החזיר לי בעודו מסתכל על הרצפה..
"איך אתה?" שאלתי, מנסה לעודד אותו, "לא טוב.." הוא ענה ויצא מהמקלחת, צחצחתי שיניים ופיזרתי את שיערי, ירדתי למטה לראות מי ער, מולי וסיריוס ישבו בסלון ודיברו, כאב לי בצד ימין עדיין, מהפציעה הזו, "בוקר טוב אהובה" מולי אמרה, "בוקר טוב" החזרתי, "איך הפציעה?" סיריוס שאל, "כואבת.." אמרתי, האווירה בבית הייתה נוראית, כולם היו עצובים, ובצדק, אפילו פרד וג'ורג'.
רון התעורר, ירד למטה וחייך לי חיוך קטן ומזוייף, חייכתי לו בחזרה, חיוך אמיתי...