My redhead <3

we fell apart </3 (פרק 11)

היי, אומנם הפרק הקודם היה קצר אבל הוא היה נחמד וזהו, עצוב מאוד אבל כן.. הלב שלי נשבר ממה שאני עושה לעצמי עם הסיפור הזה, אז לפחות אני לא לבד!

10 במרץ

קראתי לרון לחדרי, עמדתי להגיד לו משהו, קשה לי ככ להגיד את זה אבל כן.
"היי" הוא אמר בחיוך, אני לא עניתי, הוא התיישב על המיטה ונתן לי נשיקה קטנה ועדינה, "משהו קרה? את נראת מבואסת" הוא אמר, "כן.. אני צריכה לדבר איתך על משהו.. משהו חשוב" אמרתי לו, "כן..? מה קרה?" הוא אמר בדאגה וירד לו החיוך, התכוננתי לרגע הזה כבר כמה ימים, ואני יודעת בדיוק מה להגיד, "אז כמו שאתה רואה.. גל מי שמתקרב אליי או להארי, נפגע, ג'יני.. סיריוס.. ועוד אנשים שנפגעים רק כי הם רוצים לעזור. זה לא פייר מצידי" אמרתי לו תוך כדי דמעות, "אז מה את בעצם אומרת פה?" הוא שאל אותי, "רון, אתה הבן אדם הכי חשוב לי בעולם.. אני לא אסלח לעצמי אם יקרה לך משהו" אמרתי לו עם דמעות, "אני רוצה להיפרד. כשכל זה יעבור נראה מה יקרה.. אבל כרגע אתה בסכנה כל זמן שאנחנו ביחד ואני לא מוכנה לזה" השלמתי את המשפט. "ג'ו.. בבקשה לא" הוא אמר לי, עם דמעות.. הלב שלי נשבר מלומר לו דבר כזה, "אני אוהב אותך.. אני לא מוותר עלינו" הוא אמר, פשוט התחלתי לבכות "אני יודעת, וגם אני אותך, אבל זה זמן מסוכן, אני לא מוכנה שיקרה לך כלום" אמרתי לו, חיבקתי אותו, חיבוק אחרון ויצאתי מהחדר בריצה כולי עם דמעות, התיישבתי באמבטיה ונעלתי את הדלת, פשוט ישבתי ליד הקיר ובכיתי את חיי, אבל עשיתי את הדבר הנכון, כך הוא לא יפגע.

עכשיו הסיפור כתוב מנקודת מבט קצת שונה אבל עוד מעט זה יחזור לעצמו, פשוט עכשיו יותר נוח לי לכתוב ככה.

לרון נשבר הלב, הוא אהב אותה כל כך, וככה גם היא, הוא ידעה שהיא צודקת, אבל לא יכל להאמין שאחרי חצי שנה של זוגיות היא החליטה לסיים את זה, הוא לא האשים אותה כמובן, אבל כאב לו, כל כך כאב לו, ורון.. שלא בוכה כמעט בדרך כלל, בכה, הוא היה שבור ומרוסק, איך הוא נתן לזה לקרות??
הארי נכנס לאמבטיה וראה את ג'ו יושבת על הרצפה ובוכה בפינה, "מה קרה?" הוא שאל, ג'ו ענתה לו "אני ורון... נפרדנו" ג'ו ענתה, הארי היה מופתע כל כך לגלות זאת, אפילו הוא, שלא אהב את זה שאנחנו ביחד, אפילו לו היה עצוב, "להשאיר אותך לבד?" הוא שאל, "כן, בבקשה" היא אמרה, למרות שהיא רצתה רק מישהו שיהיה לידה.

עכשיו זה שוב מנקודת המבט של ג'ו!

עשר דקות לאחר שהארי יצא הרמיוני נכנסה, "היי.. שמעתי מה שקרה וחשבתי שאולי תרצי שמישהו יהיה איתך" היא אמרה לי, "כן.. אני אשמח" עניתי לה, היא תמיד באה בזמן המתאים, "אז תספרי לי הכול!" היא אמרה עם חיוך, הרגשתי איתה בנוח, היא הייתה כמו האחות שלא הייתה לי מעולם, אז עניתי לה "אני לא רוצה שהוא יפגע, זה הכול, ואני אוהבת אותו.. ככ אבל זה יותר חשוב לי, עשיתי את הדבר הנכון" אמרתי, היא שאלה "ואם תהיה לו חברה למשל? את תכעסי?" היא שאלה, "לא אכעס, אבל אפגע, ולא אבין כי הוא אמר לי שהוא ככ אוהב אותי" עניתי לה, ככה המשכנו לדבר במשך הרבה זמן.

פרד וג'ורג' ישבו עם רון בחדר של הארי, והוא סיפר להם הכול, "וואוווו" ג'ורג' אמר, "דרמה!" פרד השלים, שניהם צחקו אבל רון אפילו לא חייך, "אני כל כך אוהב אותה, אני צריך אותה בחיים שלי! אני לא יכול ככה.. שכל אחד מאיתנו לבד, אבל אני מבין אותה ולמה היא עשתה את זה" הוא אמר, דמעות עלו בעיניו, "אל תדאג, היא לא תשרוד שעה אחת בלי הנשיקות שלך, חכה כמה ימים והיא תבוא ותתנשקו" פרד אמר, אבל הוא טעה לצערי.

4 באפריל

הוא טעה, כי עכשיו כבר אפריל, אנחנו כולנו בהוגוורטס, עכשיו אני יורדת אל האולם הגדול לארוחת הבוקר, בדרך נחשו במי נתקלתי, בו, ברון.
"הו היי" אמרתי בחיוך מזוייף, כעסתי על עצמי ועל מה שעשיתי "היי, צריכה עזרה?" הוא שאל אותי בעודינו עולים במדרגות, הוא ראה שכאב לי, בפציעה, "אני בסדר גמור, תודה" אמרתי לו והמשכתי ללכת במדרגות, בכאב, כשהגענו אל הארוחה הוא התיישב מולי, וכל הארוחה הסתכלתי עליו, התחשק לי פשוט לנשק אותו.. התגעגעתי אליו, לשיחות איתו, ל"לימודים" איתו, ול"סרטים" איתו, כשחשבתי לעצמי את זה צחקקתי, כי זה הרי בחיים לא נגמר רק בללמוד או בסרט, רציתי לקום ולנשק אותו, מול כולם, לגעת בו...

הסתיימה הארוחה ואני הייתי בדרך לחדרי, לקחת דברים, אבל כשעברתי ליד הדלת שלי, ראיתי את רון.. מנשק את.. הרמיוני---