My redhead <3

הסיכה(פרק 44)

היי, אני יודעת שלא כתבתי הרבה זמן, היה לי מין מחסום כתיבה, אני מנסה בכל כוחי לכתוב עוד ולחזור לעצמי, מעכשיו אני לפעמים אשים תמונות של כל מיני מצבים שהם נמצאים בהם, למשל אם ג'ו יושבת ולומדת בשולחן עם נרות אני אשים תמונה שתיתן את הוויב הנכון, תודה:)

יומן של ג'ו-

התעוררתי בבוקר לרעש רשרושי העצים וצחקוקים. כנראה שהתחיל להתחמם כי בבוקר לא היה לי קפוא כמו בימים הקודמים. עכשיו כבר לא היה מוקדם בכלל, כשקמתי ראיתי את רון והארי מדברים על המיטה של רון וצוחקים, "בוקר טוב!" אמרתי בחיוך וירדתי אל המקלחת כדי להתלבש, מחר אנחנו סוף-סוף נחזור להוגוורטס!! אני מתרגשת כי אחרי הכול למרות שיש את המחילה ואת בית משפחת בלק, אני הכי אוהבת להיות בהוגוורטס.

לבשתי חולצה צמודה וחומה, גופייה פרחונית וג'ינס תכלת בהיר.

ניצלתי את מזג האוויר החמים והנעים ולבשתי בגדים קצת פחות חורפיים.
הלכתי אל החדר של רון בחזרה ונתתי לו ולהאכי חיבוק, "בוקר טוב!" הארי אמר וגם רון, החזרתי להם "בוקר טוב:)" בחיוך וישבתי על המזרן שלי.
"את לא רוצה לשבת איתנו?" רון שאל. "לא תודה, אני רוצה קצת לקרוא לפני ארוחת הבוקר... אבל תודה!!" החזרתי. פתחתי את הספר שלי "תולדות הכישוף" שמסופר על היסטוריית הכישופים והנושא הזה, "תגידי זה לא משעמם אותך?" הארי שאל, "לא, זה מאוד מעניין אם אוהבים את הנושא ומקשיבים בשיעורים של פרופ' בינס הארי!" אמרתי, "נו באמת, תודי שזה משעמם" רון אמר. "אני לא אודה, כי זה לא." עניתי בקצת כעס "בטוח יש משהו שמשעמם אותך!" הארי אמר בתקיפות, "בהחלט יש, למשל גילוי עתידות- קשקוש אחד גדול! אבל ההיסטוריה מעניינת מאוד--" אמרתי אך הארי קטע אותי "אז למה לך לשבת לקרוא את זה בזמנך הפנוי?" הארי שאל, ועל פניו פרצוף מיואש, בדיוק באותו הרגע הרמיוני נכנסה עם לילה וקרוקשנס מוחזקים משני צידיה. "הם- שוב- רבו" היא אמרה בהתנשפות והניחה את שניהם על המזרנים הנפרדים, "חחחח בדיוק דיברנו על ספרים, בואי תסבירי לנו למה את יושבת וקוראת בזמנך הפנוי¿" הארי שאל וציחקק, רון גם צחק.
"מה- אה- אוקיי; אז לקרוא זה דבר שמפתח את החשיבה והדמיון, את הידע וגם נחמד לקרוא נושא שאוהבים. אצלי למשל אני אוהבת כמעט כל נושא, אבל אם שניכם רק תנסו לקרוא משהו אחר מהקווידיץ' תבינו כמה שזה נחמד!" היא אמרה ורצתה להמשיך אבל אני הסכמתי "נכון מאוד, הרמיוני צודקת ואתם שניכם באמת חייבים לקרוא משהו אחר מהקווידיץ'." אמרתי.
"ילדים בואו לאכול!!!" שמענו את מולי צורחת מלמטה וירדנו במדרגות, היום היה מזג האוויר נעים ונחמד, יחסית לזמן האחרון היה בהרבה פחות קר, מושלג וגשום.
הגענו אל הקומה למטה ושם ראינו את פרד וג'ורג' רבים על מין סוכריה, ביל ופלר שיחקו שח קוסמים, ג'יני התווכחה בקול עם פרסי וצ'ארלי על עניין שכנראה עצבן אותה מאוד, "אתם ממש טועים! זה מזעזע!" היא צרחה, "לא נכון! את ממש מגזימה ג'ינילה" פרסי אמר ונשמע כמו בן אדם בן 80, פרד וג'ורג' שניהם עצרו לרגע עם הריב ונתנו לפרסי מבטים מופתעים, לאחר שנייה פרצו בצחוק כל חזק עד כי אי אפשר כמעט היה לשמוע את הויכוח שלהם. "טוב ג'יני את ממש מגזימה וזו לא!" צ'ארלי אמר בקול הבס הנמוך שלו, "אתה זה שמגזים! זו התעללות לכל דבר! תחשוב לעצמך עד כמה-" "ג'יני תפסיקי לריב על חוקים, משרד הקסמים קבע משהו ואי אפשר לשנות אותו!" פרסי אמר, "תשתוק אתה ומשרד הקסמים שלך!" ג'יני צעקה עליו, "אני מזכיר לך שגם אבא עובד שם!" החזיר פרסי בהתנשאות, "אני יודעת! אבל לא אכפת לי מה הם קבעו! צ'ארלי לא אמור לתמוך בזה!" ג'יני צעקה בזעם, "טוב תפסיקו כולכם ובואו לאכול!" ארתור צעק והשתיק את הויכוח, ג'יני ופרסי המשיכו להסתכל אחד על השני במבטים מאשימים.