התעוררתי בתוך מרתף, הרגשתי מסוחררת, לא הבנתי מה קרה.
הסתלכתי סביבי והכול היה שם ישן ומבריק, בצבעי שחור וירוק כהה, לא זיהיתי את המקום הזה, זה היה לי ממש ממש מוזר. הסתכלתי סביבי לראות איפה רון וג'יני, ולמה שיתקו אותי? ואז ראיתי את הדלת נפתחת, נעמדתי, מסוחררת וכאבה לי הפציעה, ואז נכנסה בדלת מישהי, זו הייתה לא אחרת מבלטריקס לסטריינג'; בת דודתו של סיריוס, אוכלת מוות, תומכת בוולדמורט ומאוד מאוד *מאוד* לא אוהבת אותי ואת משפחת בלק.
"בוקר טוב לך גברת פוטר" היא אמרה לכיווני בקול קר ומפחיד, "איפה אני? מה השעה עכשיו?" שאלתי אותה, "עכשיו השעה היא חמש בבוקר. " היא אמרה והצמידה את שרביטה לצווארי, הייתי כל כך בלחץ, זה היה מפחיד עד- מוות.
"א-איפה החברים שלי?" אמרתי בגמגום, "החברים שלך מטופלים היטב על ידי פיטר ולוציוס." היא אמרה, "ל-למה אני פה??" שאלתי, "יש לך הרבה שאלות יחסית לילדה בת 16, ואנחנו חטפנו אתכם מכיוון שדבר ראשון, שחררתם את ג'יני וויזלי שהייתה אמורה להיות מתה ודבר שני, אתם הקלף המנצח שלנו." היא אמרה, באתי לשאול עוד שאלה אבל היא שמה את האצבע שלה על הפה שלה והשתיקה אותי.
"אז בואי נדבר טיפה... את בטח חושבת שאני הצד הלא מחונך במשפחת בלק נכון?" היא שאלה, הנהנתי בפחד, היה לי קפוא אבל לא יכלתי לעשות כלום, "בואי תשמעי כמה דברים.. סיריוס, האבא החינוכי והמוסרי שלך, היה מעשן על בסיס קבוע, גם הייתה לו תקופה של סמים." היא אמרה, הייתי בשוק, סיריוס? הרי ידעתי שהוא מעשן סיגריה אבל מה?- ", אני הייתי מופתעת, סיריוס בחיים לא סיפר לי את הדברים האלו... "ורגולוס, את יודעת שהוא היה מאוהב באבא שלך?" היא אמרה, כאילו זה ידוע ונורמלי, אני הייתי כל-כך מופתעת, מה? ממתי?! "מופתעת הא?" היא שאלה, "כן.. מאוד, הם בחיים לא סיפרו לי דברים כאלה" אמרתי, "כי הם רוצים שלא תהיי כמוהם." בלטריקס אמרה, "ועכשיו להורים שלך--" בלטריקס אמרה ואז אני קטעתי אותה "-- אל תעזי אפילו לדבר על ההורים שלי ברור?!" צעקתי עליה, היא פשוט הרימה סכ'ן מהשולחן וזרקה עליי אותו, לתוך הפציעה.
נפלתי אחורה בנחיתה חדה, הכול קרה כל-כך מהר שלא ציפיתי לזה, המקום התחיל לדמם ברמה לא הגיונית, כאב לי המקום, איבדתי הרבה מאוד דם וידעתי שזה רק עניין של זמן עד שזה יחמיר, היא צחקה ויצאה.
ביינתים בהוגוורטס:
הרמיוני התעוררה בבוקר כרגיל לעוד יום לימודים ארוך, הסתכלה לכיוון המיטה של ג'ו ולא ראתה אותה, היא חשבה לעצמה שכנראה היא כבר התעוררה, כך קרה גם עם הארי שהניח שרון התעורר, רק שהיה לו מוזר כי הרי רון לא אחד שקם מוקדם ובטח שלא מעצמו.
הרמיוני התלבשה והתארגנה לארוחה ויצאה מחדרה, "הארי? ראית את ג'ו?" היא שאלה את הארי, "לא, ואת ראית את רון?" הוא שאל אותה, "לא.. אבל זה מוזר ששניהם נעלמו בדיוק בשעת ארוחת הבוקר, בוא נחפש אותם? אני אלך לאולם הגדול ואתה תחפש בשאר המועדון ובכיתות?" הרמיוני שאלה אותו והציעה, "סבבה, אני רק מקווה לא למצוא אותם מתמזמזים באיזה חור בטירה." הוא אמר והרמיוני צחקה, הם התפצלו.
היא חיפשה באולם ולא מצאה כלום, והארי חיפש בכיתות ושאר המועדון של גריפינדור, הוא לא מצא כלום.
"טוב זה כבר מדאיג אותי! בוא נלך לדמבלדור." היא הציעה כשפגשה את הארי, הארי הנהן והם המשיכו לכיון המשרד של דמבלדור.
כשהם הגיעו למשרדו דמבלדור שאל "מה אתם צריכים פוטר וגריינג'ר?" הוא שאל, "ג'ו ורון נעלמו, חיפשנו אותן בכל הטירה והם לא נמצאים בשום מקום!" הרמיוני אמרה בלחץ, "אתה יכול לאתר אותם??" הארי שאל בהתעניינות. "כן, תחזרו לפה עוד כמה דקות ואני אגיד לכם איפה הם" דמבלדור ענה, הם הנהנו ויצאו מהמשרד.
אחרי עשר דקות הם חזרו למשרדו של דמבלדור, הוא היה נראה מבוהל, "הם נמצאים ביחד, עם עוד מישהי שהכישוף לא מצליח לזהות, באחוזת מאלפוי! במרתפים." הוא אמר, פתאום הופיע מעליהם הסימן של אוכלי המוות, וקול יצא ממנו, "אם אתם רוצים לראות את החברים שלכם שוב, על דמבלדור להגיע לכאן, אחוזת מאלפוי עד השקיעה, אם לא, תגידו ביי ביי לחבריכם. דמבלדור יאלץ להקריב את עצמו ולשלם את המחיר." הקול הזה אמר, הוא היה עמוק ומפחיד, "מה נעשה דמבלדור?!" הרמיוני אמרה בלחץ, "הם לא יכולים למות הרי!" היא צעקה לכיוונו של דמבלדור.
בחזרה אל אחוזת מאלפוי:
לאחר זמן מה שכבר הייתי על סף התעלפות, כל המקום כבר היה מלא בדם שלי, רון וג'יני נזרקו לשם, לתוך המרתף, הם היו נראים גמורים לגמרי.
הם דיברו ביניהם ולא שמו לב אליי עד שג'יני ראתה אותי, "היי ג'ו!" היא סובבה את ראשה אליי ושניהם רצו אליי.
רון ראה שהכול מלא בדם ולא ממש ידע מה לעשות, "היי היי את בסדר??? מה קרה פה?" הוא שאל בלחץ ממש, "אני.. בלטריקס זרקה עליי ס-סכין" לחשתי, אפילו לדבר היה לי קשה, כמעט איבדתי את ההכרה, רון הוריד את הסוודר שלי(הייתי עם גופייה מתחת) וראה שם סכ'ן, הוא עדיין היה בפנים! "זה הולך לכאוב אבל אין מה לעשות, זה יעזור לנו לעצור את הדם!" הוא אמר, כולו לחוץ, ואז ג'יני שלפה את הסכין מתוך הצד שלי.
אפילו כבר לא צעקתי, איבדתי את ההכרה בזמן שאני שומעת קולות מתרחקים שצועקים את שמי.
כשהתעוררתי הייתי במרפאה, רון, ג'יני, הרמיוני, והארי היו סביבי, הם לא ראו שהתעוררתי, שמעתי שהם דיברו על זה שדמבלדור נרצח או משהו?
מסתבר שהם כבר פגשו את ג'יני.. כשהתעוררתי הרמיוני שמה לב וישר רצה אליי, הייתי כל-כך מבולבלת.... "הייי, בוקר טוב ישנונית!" היא אמרה, קצת חיוך עלה על פניה, ראיתי שהיא הייתה עם דמעות, רון, ג'יני והארי רצו אליי גם, "את בסדר?" רון אמר ותפס בידי, הארי גם התעניין, "כן אני... מה אמרתם על דמבלדור??" שאלתי בהתעניינות, הרמיוני ישר הלכה קצת אחורה ולחשה להארי "נספר לה?" שמעתי את זה, ג'יני באה אליי ופשוט סיפרה לי הכול, "אז ככה- וולדמורט יצר קשר עם דמבלדור דרך כישוף, ואמר לו שהדרך היחידה שאנחנו נצא משם חיים, זה שהוא יקריב את עצמו, למות.. וזה מה שקרה, הוא הגיע לשם, דרש שישחררו אותנו קודם, ואז רצחו אותו. והנה אנחנו פה..." היא אמרה, הייתי בשוק, הפרצוף שלי היה המום ולא הבנתי למה הוא הקריב את עצמו? "כן זה.. זה מסובך" הארי אמר ואז מדאם פומפרי נכנסה, "כולם לצאת בבקשה, היא צריכה טיפול ואתם מכבידים עליה, נכון מותק?" היא אמרה ופנתה לכיווני, "לא לא הם לא מפריעים" אמרתי, "טוב בסדר בכל מקרה צאו מפה." היא אמרה וצחקקתי, למרות הבשורה הנוראה הזאת.. דמבלדור היה מבוגר אבל, מי יחליף אותו עכשיו?!
ככה הייתי במרפאה במשך שבוע וחצי בערך, הביאו לי הרבה ממתקים ומתנות למרות שלא כל-כך יכלתי לאכול אותם אבל זה היה מאוד נחמד מצד שאר התלמידים:)
וככה בערך העברתי את חודש ספטמבר.. צורה מוזרה וקשה אבל כן.
היי, אז אני משתדלת להעלות כמה שיותר פרקים, אבל אין הרבה קוראים לצערי.. תודה בכל זאת למי שבחר לקרוא את הסיפור הזה;)
YOU ARE READING
My redhead <3
Romanceהיי! ברוכים הבאים לעמוד שלי/פאנפיק שלי D: בפאנפיק יהיה מסופר על דמות שאני המצאתי ביקום של הארי פוטר, זה יהיה כתוב בגוף ראשון(כמו יומן). לדמות קוראים ג'ו פוטר(בלק) והיא התאומה של הארי, אז בואו נספר לכם עליה קצת: היא כרגע מתחילה את שנתה החמישית בהו...
