ברשות עצמה

פרק 3-שיי

"נס עם כפית סוכר זורם?", שאלתי כשהגנבתי אליו מבט מעבר לכתפי השמאלית.
"אוקיי, בואי נעשה את זה שחור. חזק ובלי סוכר". השיב וחייך חיוך קטן.
מילאתי מים בקומקום והרתחתי אותם כשניגשתי למקרר להוציא חלב לקפה שלי.
"ככה זה מספיק טוב?", הסתובבתי לשאול כשהרמתי כפית גדושה של קפה שחור לכיוונו של איתן שיאשר את הכמות.
" תוסיפי אפילו עוד קצת קפה. אני אוהב אותו חזק וחם" השיב בקול מחוספס. נרעדתי מעט כשתהיתי ביני לבין עצמי אם רק את הקפה שלו הוא אוהב ככה חם וחזק...
"אני מכיר את הדולי מספיק זמן, אני מאמין שהייתי זוכר אם הייתי רואה אותך שם", אמר לי משום מקום ונשען על השיש בידיים שלובות.
"האמת שעד לא מזמן הייתי עושה רק 3 משמרות בשבוע כי שילבתי לימודים. רק לאחרונה הוספתי עוד משמרות. יכול להיות שפשוט לא הגעת לבלות שם בימים בהם אני עבדתי. לא שאני מצליחה לראות איך אתה משתלב במקום הזה", הוספתי כשהסתכלתי עליו במבט סקרן.
הדולי הוא לא הבר הכי מתאים לאוכפי החוק...
איתן צימצם את המרחק הקטן שהיה בינינו. "אני לא מכיר את המקום הזה לבילוי, שיי. תחשבי יותר בכיוון שמשתלב עם העבודה שלי", השיב לי כשנשימתו פרעה מעט את שיערי. גאד הוא כ"כ קרוב.
המים בקומקום רתחו תודה לאל, מה שנתן לי את התירוץ להגדיל את המרחק בינינו מבלי שיבחין בדריכות יתר שחשתי בגללו.
זין שלי שאתן לו את התענוג מהידיעה שהקרבה שלו משפיעה עליי.
מזגתי את המים לכוסות הקפה והגשתי לו את הכוס שלו "רגע", נזכרתי. "איך ידעת בכלל באיזו קומה ודירה אני גרה?", הרי אני לא נתתי לו את המידע הזה.
החיוך המהפנט שלו לווה בצחוק משגע וצרוד שלא מהעולם הזה, עיניו נצצו כשהשיב לי, "אני שוטר שיי. זו העבודה שלי לדעת".
אוקיי, אלוהים היקר, מה זה המבחן הזה? אני חיה עם עצמי בשלום 3 פאקינג שנים שלמות ללא שום רצון בגבר או במגע, ועכשיו אתה שולח אליי את האליל הזה? מה נשמע עם הקטע המסריח הזה שאתה דופק לי עכשיו?
"אז אין לך מישהו", קטע את מחשבותיי כשאמר את העובדה הזו, לא שאל.
"לא", השבתי בפשטות ובמשיכת כתפיים.
"אני לא רוצה לחטט או משהו-" התחיל לומר.
"אז אל". קטעתי.
הוא צימצם מעט את עיניו כשחייך מעט והמשיך כאילו לא קטעתי אותו כלל.
"איך יכול להיות שלמישהי כמוך אין מישהו?", שאל ונעץ בי את אחד המבטים האינטנסיביים שלו.
גם באור יום העיניים שלו שחורות משחור, דומיננטיות בטירוף, ברמה שקשה להסיט מהן מבט.
"אני פשוט לא בקטע", השבתי בפשטות וקרעתי בקושי את קשר העין האינטנסיבי והארוך שנוצר.
"לא בקטע של גברים או לא בקטע בכלל?", שאל בעניין. לרגע צחקתי בקול כשנזכרתי בכל הגברים ששאלו אם אני לסבית כשסירבתי בכל פעם.
"לא בקטע בכלל", צחוקי גווע כשראיתי את מבטו יורד לשפתיי.
אלוהים. קח אותי עכשיו.
"אפשר לשאול למה?" 
"אתה יכול לשאול, אבל לא תקבל תשובה שתספק אותך. סורי", השבתי ושתיתי מהקפה שלי.
"אמרת ששילבת לימודים עם הבר, אז מה למדת?" שאל אחרי כמה רגעים של שתיקה מביכה.
"פסיכולוגיה, לכן אני עדיין עובדת כברמנית. כי אמנם המקצוע מעניין, אבל בפועל בלי תואר שני אתה יכול רק לנגב איתו את התחת", עניתי וחייכתי אליו כשראיתי את זוויות פיו מתעקלות אליי בחיוך חם.
"למען האמת אני גם מנסה את מזלי במוזיקה עכשיו, אתה יודע, כותבת, יוצרת וכל השיט הזה".
תמיד הייתי אדם של מוזיקה, ככה זה כשאבא שלך היה מתופף של להקת רוק בצעירותו.
"אין מה לומר, את לא מפסיקה להפתיע אותי. עכשיו אחכה שתשמיעי לי משהו מהחומרים שלך".
צר לי לאכזב אותך ידידי, זה לא יקרה.
הושטתי יד לשקית המאפים שהביא איתו והתמוגגתי לגלות בפנים גם קרואסון במילוי שקדים-שוקולד, המאפה האהוב עליי בעולם כולו.
נעצתי בו שיניים והתענגתי בטירוף על הטעם הממכר, עצמתי עיניים ורקדתי ריקוד קטן מפיצוץ הטעמים שחגג לי בפה.
"היה שווה לקנות אותם רק כדי לראות את התגובה שלך" איתן אמר בקול נמוך ומחוספס מעט. פתחתי את עיניי וראיתי אותו נועץ בי מבטים שפשוט עשו לי חם בגוף.
מה קורה לי? למה בסביבתו אני מודעת לגוף שלי, לתגובות שלי? אני שיי פאקינג בומר, אני לא זורקת זין.
אז מה-דה פאק- קורה לי?
"קרואסון שקדים שוקולד זה טעם החיים חבר", עניתי תוך כדי לעיסה ברברית של מאפה האלים הזה.
"מה את עושה הערב?" שאל ולא הסיר את מבטו ממני.
"עובדת", השבתי כשהגנבתי אליו מבט.
"ומחר?"המשיך להתעקש,
"גם", עניתי ונאנחתי בתסכול כשהבנתי לאן הוא חותר. "תשמע איתן, אני מעריכה מאוד את מה שעשית אתמול ואת זה שבאת לבדוק מה איתי היום. אבל זה לא יקרה, אוקיי? אני לא עושה דייטים. אני לא עושה זוגיות."
הפנים שלו הרצינו בטירוף מה שגרם לי להבין איך הדברים שלי התפרשו אצלו.
 יופי שיי. עכשיו הוא יחשוב שאת זונה.
"אז מה את כן עושה?" שאל בטורפנות ולא הסיר את הפאקינג מבט שלו ממני.
כ"כ אינטנסיבי. גאד דאמט.
"אני לא עושה, אוקיי? לא דייטים, לא זוגיות , לא סטוצים", השבתי בקצת יותר כעס משתכננתי, מביטה בו במבט לוחמני כשהרגשתי את ידו מורמת לפניי ואוחזת בלסתי.
מי דה פאק הוא חושב שהוא?
"את מסקרנת אותי שיי", הוא לחש כל כך קרוב אליי שהרגשתי שהוא ליטרלי שומע את פעימות ליבי שהשתוללו בטירוף בחזי מהקרבה המוגזמת בינינו.
חייכתי במתיקות. "הו, המשפט האהוב עליי", הזזתי את ידו מלסתי ולקחתי עוד לגימה מהקפה שלי כשלא הסרתי את מבטי ממנו, מה שלא היה מאוד חכם כי המתח במטבח הקטן שלי עלה לדרגת טירוף עכשיו...

צלצול הטלפון שלו קטע את הרגע תודה לאל וחתך את קרב המבטים שהתנהל בינינו. ניצלתי את הרגע שענה והוריד ממני את מבטו, שפכתי את הקפה שלו לכיור והתחלתי לשטוף את הכוסות-כסימן שסיימת את הקפה גבר, תתקדם לי מהדירה. 
"את תמיד כזו חסרת נימוס להעיף את האורחים שלך בכך שאת שופכת להם את הלגימה האחרונה של הקפה?", שאל כשחזר לעמוד קרוב מידי אליי, כל כך קרוב שפטמותיי הזדקרו בחולצה שלבשתי ועכשיו לא היה סיכוי שיפספס את היותי ללא חזיה.
"האמת שהפעם ריסנתי את עצמי", לחשתי בהתרסה והסתובבתי אליו-טעות- ומבטו ירד לשדיי הזקורים.
"העיניים שלי למעלה", הערתי בעצבים מה שגרם לו להרים את מבטו.
"את משהו מיוחד, שיי. לצערי אני נאלץ ללכת עכשיו אבל השיחה הזו לא נגמרה." לחש לאוזני והניח נשיקה על צד ראשי, נעץ בי שוב מבט ארוך ומסעיר ויצא מהמטבח כשבנץ מלווה אותו לדלת.
רק כששמעתי את הדלת נסגרת הרשיתי לעצמי להירגע ונשענתי על השיש כשאני צורחת על עצמי בלב.
מה דה פאק חשבתי לעצמי כשהכנסתי אותו פנימה? ברור שהוא חשב שזו הזמנה ליותר.
בנץ חזר למטבח מה שהזכיר לי שהוא חייב סיבוב לעשיית צרכים. קשרתי שתי שקיות לרצועה שלו, כי מי יודע חוסר אונים של אדם מהו כמו אדם שהכלב שלו החליט לחרבן בשני מוקדים שונים?
שמתי משקפיים, נעלתי נעליים וירדנו לסיבוב ארוך.

–

"תשמעי שהתרגשתי רצח לראות הודעה ממך היום". מיה אמרה לי בשובבות החיננית שלה כשעשינו יחד פוליש לכוסות בירה.
"אם אלו ההתרגשויות שלך בייב, משהו לא נכון בראיית החיים שלך"  עקצתי ודחפתי את אגנה עם אגני.
"היי ביץ', אם מה שהיה צריך לקרות כדי שתשלחי לי הודעה -מיוזמתך- זה להרגיש חרא, הייתי עושה את זה כבר לפני שנים, ברצינות", השיבה לי במבט יציב.
"די, נו. עזבי שטויות עכשיו, את באמת בסדר? היית אתמול ממש חיוורת. הדאגת אותי נורא" אמרתי ברצינות.
"אוקיי, די עם הדאגה הפתאומית הזו, אני עוד עלולה לחשוב שנהיית בנאדם, עם רגשות וכל השיט שמסביב" עקצה חזרה כשניענתי  בראשי.
הבחורה הזאת גומרת אותי.

המשמרת עברה ללא אירועים מיוחדים והטיפים היו ממש נחמדים, אבל השיא של הערב הזה? לא הייתי צריכה לעשות סגירה, ככה שלקחתי את התיק שלי מהמשרד של מייקי, שלמזלי לא נכח במקום, והתחפפתי בשמחה.
סיימתי לעלות את המדרגות של הבניין כשהבחנתי בשקית על השטיח שבכניסה לדירתי, הרמתי אותה וראיתי בפנים צעצוע זהה כמעט לחלוטין לצעצוע שאיתן שיחק היום עם בנץ.
וטוב, בנץ הוא פיטבול כך שהצעצוע נקרע לחתיכות תוך משהו כמו 3 דקות בלחץ...
נאנחתי ופתחתי את הדלת בחיוך. "תראה מה הבאתי לך באבקי כןן", אמרתי בקול טיפשי ומגוחך ששמור רק בשבילו.
בנץ בשונה מתמיד לא התחרע על הצעצוע כמו שמתאים לו אלא הריח אותו חזק מכל זווית ונשכב עליו באהבה כשהצעצוע בין רגליו הקדמיות. "אהבת את הריח שלו אה באבקי? גם אני בנצי. גם אני."