ברשות עצמה

פרק 36- שיי

עליתי את מדרגות הבניין בקצב איטי יחסית וכפופה כדי לא למתוח את הגוף יותר מידי, כשעם כל צעד שעשיתי- כאב חד פעם באזור צלעותיי.
סובבתי את המפתח בצילינדר ונכנסתי לתוך הדירה.
בנץ נבח בהתרגשות וכישכש בזנבו כך שכל החלק האחורי שלו זז מצד לצד בצורה שתמיד הצחיקה אותי.
כאילו יש את הכלבים שמכשכשים בזנב בצורה נורמאלית, ויש את בנצי שלי שמענטז עם כל התחת מההתלהבות.
נשכתי שפתיים כשהתכופפתי להעניק לו תשומת לב והרגשתי את הגוף כואב עם כל תזוזה שעשיתי, עד שהצלחתי להתיישב לידו על הרצפה וליטפתי בלי הפסקה. "הזנחתי אותך יותר מידי בזמן האחרון חיימשלי, אני מצטערת. אבל יש לאמא עכשיו שלושה ימי חופש ואני הולכת להיות איתך ולהציק לך עד שתתגעגע לימים שנעדרתי בהם שעות ארוכות".
לשונו ליקקה את כף ידי לפני שנשכב על גבו עם ארבעת רגליו באוויר, נראה כמו ג'וק מת כשכל הבטן השמנמנה שלו חשופה.
ליבי התמלא אהבה ליצור עם האהבה האינסופית שלו אליי. "אתה בטט בנצי, פשוט בטט", אמרתי וטפחתי עם כף ידי על בטנו כאילו היה אבטיח בשל בשוק.
התרוממתי באיטיות והוצאתי את הנייד שלי מהתיק, חייגתי לבן אחרי שלא הספקתי לדבר איתו משהו שהרגיש לי כמו נצח.
חרא חברה, אני יודעת.
"הו, כלבה, מה יש? התחלת להסתובב לי עם שוטרים אז שכחת את החבר הפסיכי שלך?", שאל בציניות הזו שלו ישר כשענה לשיחה.
"מה קרה, חיידק, מקנא לי?", התגריתי חזרה.
מהיכרותי עם בןבן, ידעתי שאין סיכוי שייעלב ממני באמת, עברנו הרבה יותר מידי יחד כדי שהקשר החברי העמוק שלנו ייפול על שטויות כמו לא-הספקנו-לדבר או להיפגש.
"מאוד, כלבה. מקנא לך מאוד, סבבה לך עכשיו כשקיבלת תשובה כנה, או שבא לך להוציא ממני עוד קצת מחמאות שינפחו לך את האגו?"
"האמת שבא לי על עוד קצת מחמאות..", עניתי בהתגרות וצחקתי כששמעתי את ציקצוק לשונו למשמע הדברים שלי, "האמת בןבן יש לי שלושה ימי חופש ממחר, חושב שתצליח לדחוס אותי בלו"ז הצפוף שלך, או שתצטרך לבדוק קודם ביומן הסקס שלך שאני לא הולכת להפריע לאיזה זיון משובח?", שאלתי בסרקזם כשהבנתי עד כמה התגעגעתי לשיח המטופש בינינו.
"מחר אני לא יכול קופיף, יש לי יום חשוב בחווה שמגיעים בו תורמים, אז אני הולך לעבוד קשה בלהרשים איזה חתייאר עם ארנק שמן, אבל מחרתיים אפנה לך את כל היום מבחינתי", ענה בהתלהבות.
"מחרתיים, סגרנו". השבתי בהתלהבות משלי, "בןבן, זה יהיה לך סבבה אם אגיד למיה להצטרף אלינו?", שאלתי כי ידעתי שלבן לא אמורה להיות בעיה עם אף אדם, אנשים אהבו אותו והוא אהב אותם, בדיוק ההפך הגמור ממני...
"מיה?"  שאל כשניסה להיזכר.
"כן, נו. הברמנית שעבדה איתי בדולי…", ניסיתי לרענן את זיכרונו.
"אה, בטח. היא בראש טוב, אני מאשר", השיב בצחוק, "אגב, את יודעת שהדולי נסגר, כן?" 
חיוך עלה על שפתיי מבלי שהצלחתי לשלוט בזה. "כן בןבן, אני יודעת שהדולי נסגר, הייתה שם פשיטה על עסקת סמים רצינית".
"בואנה, נהיית מנייאק אמיתית, אה? אלוהים שישמרני. החברה הכי טובה שלי סמויה. מה עשיתי רע בחיים האלה?", שאל בדרמטיות האופיינית לו,
"שתוק, יא חיידק מפיץ מחלות שכמותך, אתה יודע שאתה מת עליי. ויאללה אני מנתקת ועפה להתקלח, אני מריחה כמו מאפרה עם שילוב של מגבת רטובה שישבה יותר מידי זמן בשקית סגורה".
"תשמעי שאת דוחה, אבל אני עדיין שרוף לך על התחת לצערי. יאללה, שיהיה לך לילה טוב, בהמה". השיב קצרות וניתק.
קירבתי את אפי לאזור בית השחי והבנתי שאני לא מסריחה כלל וכלל, להפך, ריח נעים של השמפו שלי עדיין נדף ממני.
אמממ אז אני יכולה לחכות שאיתן יבוא ויקלח אותי כמו שאני אוהבת, יעביר עליי את הידיים הממכרות שלו ויסבן כל פיסה מגופי.
קירבתי את פניי למראה והזדעזעתי כשראיתי את הגבה הנפוחה שלי כשסימן כחלחל-סגלגל עיטר את החתך עליו עשו לי הדבקה מוקדם יותר הערב, אבל יחד עם זאת הוקל לי לראות שלא היה אודם או מוגלה סביב ההדבקה- מה שהיה מחייב אותי לעלות למיון.
הספגתי צמר גפן במסיר איפור והסרתי בעדינות את המסקרה שהספיקה להימרח לגמרי סביב עיניי, והקנתה לי מראה של דוב פנדה, ולא בקטע החמוד. 
נזהרתי שלא להתקרב למקומות הפצועים ולהכאיב לעצמי יותר.
ירדתי עם מבטי לצד פי שגם היה נפוח, אבל עם חתך קטן יותר שהדם עליו כבר הספיק להקריש, ומסביב לו הייתה אדמומיות, והעברתי צמר גפן נוסף כדי להסיר את השפתון הכהה שהיה על שפתיי.
הורדתי ממני באיטיות ואנקות כאב את שמלת דמוי העור שלבשתי למבצע הערב, ובחנתי את החבורות הסגולות כחולות שהיו על צלעותיי וכיערו את גופי.
פערתי את עיניי בתדהמה והצמדתי את השמלה שתפסתי בידיי כדי לכסות את גופי כשהבחנתי דרך המראה באיתן שנכנס לחדר מבלי ששמעתי בכלל שנכנס לבית וסרק את גופי באגרופים קפוצים וגוף דרוך, אבל לא הסתובבתי, ידעתי שמירב המכות כיסו את החלק הקדמי של גופי, ולא את האחורי.
שכחתי איך נושמים כשצעדיו הכבדים נעצרו ממש במרחק נשימה ממני, ושפתיו ירדו לכתפי החשופה והשתהו עליה בנשיקה שהמיסה את עצמותיי.
לא יכולתי להוריד את המבט מההשתקפויות של שנינו במראה, כשעמד מאחוריי והזדקף להביט בי באהבה עמוקה. נראינו כל כך יפים יחד.
 ידיו שהיו מלאות בדם יבש עלו באיטיות לכפות ידיי שתפסו את השמלה והסתירו ממנו את גופי הפצוע.
הוא שיחרר את אחיזתי עליה כשעיניו נעוצות בעיניי באינטנסיביות והשליך אותה לרצפה.
התביישתי כל כך כשסרק את גופי שנותר כעת רק בתחתונים וחזייה, וכוסה בסימנים מכוערים.
ניתקתי את מבטי ממנו והשפלתי את פניי לרצפה בבושה, כששיערי נופל לצידי פניי ומסתיר אותי ממנו.
ידיו ירדו לאגני וסובבו אותי אליו אך ראשי נשאר מושפל לרצפה.
"תסתכלי עליי, חיים שלי. תני לי לראות את העיניים היפות שלך". קולו היה רך ומשדל וגרם לי לעצום את עיניי מרוב אהבה לצד הזה שיוצא ממנו בשבילי, אבל התאפסתי על עצמי וצייתתי לבקשה הממיסה שלו.
הרמתי אליו זוג עיניים שהזדגגו מאהבה ותשוקה, וידעתי שהוא רואה את כל הרגשות החשופים שלי כשהחליק את אגודלו בעדינות מרטיטה על קו הלסת שלי כמו שאהב לעשות לי תמיד עוד מההתחלה.
"אני אוהב אותך עם כל הלב והנשמה שלי, שיילה. אין משהו שישנה את זה. אל תסתתרי ממני". עיניו קדחו חורים בעיניי והאוויר הצטמצם והסמיך סביבנו כמו בכל פעם כשהיינו קרובים מידי, "היית מדהימה היום, את מדהימה אותי בכל יום יותר ויותר".
הלב שלי לא עמד במילים היפות שלו, במבט האוהב כשהביט בי.
הרמתי את ידי לאחוז את פרק כף ידו ונשקתי לה בלהט. "תודה שאיפשרת לי להצטרף אליכם, תודה שהיית ער אליי והבנת מאיפה נבע הצורך הזה שלי", לחשתי והבטתי בעיניו באהבה שאין לה סוף.
 ובגלל שכבר הייתי חייבת להרגיש את המגע האוהב של גופו נעמדתי על קצות אצבעותיי והתקרבתי לפניו עד כמה שיכולתי למרות הפרשי הגבהים בינינו.
"הבטחת שתטפל בי, ואני צריכה מקלחת" לחשתי לשפתיו והתמוגגתי כשהבחנתי בזיק פראי שעבר בעיניו לשמע מילותיי.