ברשות עצמה

פרק 63- שיי

בשקט בשקט על קצות בהונותיי יצאתי מהמיטה החמה לעבר חדר המקלחת כדי לצחצח את שיניי ולשטוף את פניי. אם כמה שרציתי להישאר ולהתכרבל במיטה יחד עם אהבת חיי שהיה נראה עכשיו רגוע וישן שנת ישרים, המחויבות קראה לי.
הייתי חיוורת להחריד עם שקיות כהות ונפוחות מתחת לעיניים כשהבטתי על עצמה במראה, דבר שהעיד על העייפות הרבה והבכי הבלתי פוסק מהיומיים האחרונים.
האמת שכל סימני העייפות הגיוניים לאור העובדה שקראתי אתמול בלילה כמעט כל כתבה רפואית על שלבי ההריון והתפתחות העובר ברחם.
הכרחתי את עצמי להישאר ערה וליטפתי את פניו של אהובי עד שנרדם, ורק כשנשם בכבדות שהעידה על שינה חזקה הנחתי לעצמי לפתוח את הדפדפן שבטלפון שלי ולטבוע בידע של הכנה להורות. 

הנמכתי את ראשי לכיור ופתחתי את זרם המים על הקרים ביותר כדי לנסות לרענן את פניי, דבר שהוכח כלא מועיל במיוחד, כי העייפות לא עברה.
חום גופו של אהובי קרן עליי מבלי שיכולתי לראותו, אגנו נצמד לגבי ושפתיו נשקו לכתפי. 
ידיו חבקו בעדינות ממכרת את בטני ואצבעותיו ליטפו אותה ברכות.
בדיוק שם הוא או היא נמצאים, אתה יכול להרגיש?
הזדקפתי כשסיימתי להתיז את קור המים על פניי וחיוכו היפהפה שהשתקף אליי מהמראה הרטיט את ליבי.
"חשבתי שאתה ישן חזק.." הקול שלי היה חלש,
"אבל אני מבינה שגם כשאני מנסה לזחול בשקט מהמיטה שלך אתה איכשהו שומע"
"לא שומע, מרגיש" אגודלו ליטפה בעדינות הורסת מסביב לטבורי.
כן, אהובי. בדיוק שם בפנים נמצא חבל החיים שמזין ועוזר לתוצר האהבה שלנו להתפתח.
"מרגיש? אתה מרגיש שאני קמה?" הבטתי בעיניו המומה דרך המראה.
ידיו ננעלו על מותניי וסובבו אותי אליו, חום גופו הבעיר את דמי כשעמדנו ככה צמודים.
"כן" ענה בפשטות ונשק לראשי, למשך שניות ארוכות עמדנו חבוקים ונשמנו אחד את השניה. החלקתי את כפותיי על גבו התחתון ועד לשכמותיו, "אנחנו צריכים לחטא את המקום חיים שלי" לחשתי כשהתנתקתי מבין זרועותיו, "לך לחדר תשב על המיטה, אני אביא פד גזה ואלכוהול ואחבוש לך מחדש את המקום"

עמדתי בין רגליו כשישב על המיטה בנינוחות, אבל הדומיננטיות הפראית פשוט קרנה ממנו והלהיטה את דמי ללא שיכולתי לנסות לשלוט בזה בכלל. הספגתי את חומר החיטוי בעל הצבע הכהה על הגזה והצמדתי בעדינות לעורו. ידעתי עד כמה זה שורף שנוזל כזה בא במגע עם פצע פתוח שהוא יחסית רדוד, לא העזתי להעלות על דעתי עד כמה זה צורב כשהפציעה כזו עמוקה וחודרת. 
מבטו לא ירד מפניי לרגע, הרגשתי תחת זכוכית מגדלת תחת עיניו החכמות, אז לא העזתי להישיר מבט, התרכזתי רק בחיטוי הפצע.
"זה שורף, אני מצטערת" לחשתי בכאב אחרי שסיימתי להצמיד תחבושת נקייה על עורו החם.
הוא לא השיב, כפות ידיו התהדקו על אגני והוא הצמיד את מצחו לבטני התחתונה. אני מוכנה להישבע שהרגשתי משהו מוזר בתוכי, מן תנועות עדינות וחלשות שהרגישו כמו פרפור קליל.
האקט טילטל את עולמי. זה כאילו שניהם יכלו לחוש האחד בשני וקשרו את גורלם יחד ללא מילים.
איגרפתי את כפות ידיי על שיער בצורך אימתני, הנמכתי את ראשי ונשקתי לראשו, כל כך נסערת מהתחושות שהתערבלו בתוכי שדמעה זלגה מעיני.
"למה את בוכה?" הוא אפילו לא הרים את ראשו, הוא פשוט הרגיש.
כי אני מוצפת ברגשות.
"כי אני אוהבת אותך כל כך שזה כואב" לחשתי בקול רועד.
שפתיו נצמדו לבטני התחתונה כשהרים את ראשו להביט בעיניי, "שיילה.." תחינה נשמעה בקולו אך הוא לא הוסיף דבר פרט לשמי, עיניו ריצדו בין עיניי בנואשות ואהבה עזה.
"אני חייבת ללכת למשמרת חיים שלי, ואני אזכור גם לדבר עם ג'ו על החופש, טוב?" ניסיתי להתחמק ממבטו הבוחן ואפילו לא המתנתי לתשובתו, פשוט הורדתי בעדינות את ידיו מגופי.