ברשות עצמה

פרק 35- איתן

פרק שני להיום :)

עקבתי בדקדקנות אחר הניקיון היסודי שהחובשת עשתה לפצע שמתחת לגבתה של שיי, לפני שהחליטה שבמקום תפרים, יהיה אפשר להסתפק בהדבקה של המקום מאחר והחתך די קטן, אם כי עמוק.
הקשבתי בקפדנות להוראותיה שבמידה ויעלה חשד לזיהום במקום ההדבקה, או שתחווה נפיחות, כאב מתגבר או דימום מוגלתי, יהיה עליה לפנות בהקדם למיון.
הופנטתי מהמראה של שיי שישבה בפתחו של האמבולנס וניפנפה ברגליה בשיעמום על אף הכאבים שידעתי שהיא חווה, וגמעתי בשקיקה את הבעתה הנחושה כשג'ו התקרב לבשר לה שג'רמי, התוקף שלה, נעצר בידי ראסל וסקוט ונמצא ברגעים אלו בדרך לתחנה.
כפות ידיי התאגרפו בזעם שלא יכולתי לעצור והרגשתי את דמי מתחיל לבעבע בפרץ חייתי של עצבים כשחשבתי על מה שאעשה לבן זונה ברגע שאניח עליו את ידיי.
התרחקתי הצידה ופתחתי את מסך הנעילה בנייד שלי באמצעות טביעת אצבע, נכנסתי ליומן השיחות וחייגתי לראסל, בידיעה ברורה שמה שאני עומד לבקש ממנו הוא לא דבר פשוט, כמו שידעתי שאם יש מישהו שיבין את הצורך שלי בנקמה אחרי ג'ו, זה הוא.
אחרי הכל הוא וג'ו היו מבוגרים והשתייכו לסוג של שוטרים שכבר היה קשה למצוא היום, הם היו אולד סקול ופתרו דברים בדרך שלהם, מבלי כל הבושליט של ביורוקרטיה והליכי מעצר הוגנים.
שום הגינות לא מגיעה לפושע שמחליט להרים יד על אישה או על אדם החלש ממנו.
"הוא אצלנו, תפסנו אותו", אמר מיד כשענה לשיחה.
"אני יודע, שמעתי את ג'ו"  השבתי קצרות. "ראסל אחי, אני צריך שבמקום להגיע ישר לתחנה תסעו עם הרכב לווסט ביץ' של דיונות אינדיאנה, אני אפגוש אתכם שם". ביקשתי בהחלטתיות.
"איתן, גבר, זה לא דבר פשוט מה שאתה מבקש ממני לעשות", ענה בקול שקט.
"אני יודע, אני מבין את ההשלכות שיכולות להיות לכך, לכן אני מציע שאם לא הודעתם בקשר עם החפ"ק שעצרתם אותו- אל תעשו את זה עכשיו. ככה תהיו מכוסים מכל כיוון. עם ההשלכות אני אתמודד לבד".
כמה שניות של שקט נשמעו מהעבר השני של הקו, בהן ידעתי שהוא נאבק עם עצמו בין מה שהרגיש לו נכון לעשות לבין מה שהתפקיד דרש.
"נגיע לאן שאמרת, אני לא רוצה שתשתולל לבד. נחכה לך בדיונה השלישית מצד שמאל". השיב בעניין וניתק את השיחה.
הסתובבתי לגשת לדווח לג'ו על העניין כשפרצוף קטן ויפהפה היה במרחק צעד ממני.
"מי זה היה, על אילו השלכות דיברת?", שיילה צימצמה עליי את עיניה בחשד.
רציתי לשקר לה לה ולמנוע ממנה את המידע, אבל ידעתי שלא תסלח לי על הבגידה באמון, אז החלטתי לומר לה את האמת.
"אני אספר לך חיים שלי, אני רק רוצה לקרוא גם לג'ו כדי שיידע על הכוונות שלי במקום שאצטרך לחזור על עצמי פעמיים", עניתי בקשיחות ופניתי למקום בו ג'ו עמד כששיילה נצמדת אליי, לא מאפשרת לי להתרחק כדי שלא תפספס אפילו חצי מילה.
"ג'ו אחי, לא התכוונתי לעקוף את הסמכות שלך וללכת מאחורי הגב שלך, אבל אתה צריך לדעת שדיברתי עם ראסל, ביקשתי ממנו שייסע עם הבן זונה לווסט ביץ', אני הולך לפגוש אותם שם." בישרתי לו בקצרה ובטון ענייני והחלטי שלא משאיר מקום לויכוח.
בחנתי את דמותו כששילב ידיים בזמן שחשב על הדברים, בלסתו שהתהדקה כשהינהן קצרות.
"אני בא איתך"  קבע בהחלטיות משלו כשהחלפנו מבטים שלא היה אפשר לקרוא מהצד.
"גם אני באה, ותנסו לעצור אותי". שיילה נדחפה לשיחה במתיקות שהייתה בולטת יותר עכשיו כשניסתה להעמיד פני נחושה ועצבנית, לא מבינה בכלל מה היא מעוררת בי ואיך בא לי לטרוף את ההבעה הלוחמנית שעטתה על הפרצוף הקטן הזה שלה.
גם אני וגם ג'ו הפנינו את מבטינו הקשוחים אליה, וכשראיתי את הנשימה שלה נעצרת ואת עיניה הגדולות נפערות בתגובה לקשיחות שהפגנו, הרמתי אל שיערה הרך את ידי. "את באה, מביאה לו את האגרוף שבוער לך להביא לו ונוסעת עם סקוט מהמקום, אני ברור?" אמרתי בשאלה, אבל היה לי ברור שהיה לה ברור שזו קביעת עובדה.
עיניה הבזיקו כששמעה את השתלטנות בדבריי ועיניה הצטעפו מעט בתשוקה שניסתה לרסן אל מול עיניו הבוחנות של ג'ו.
ואיך אני אוהב שהיא נענית כל כך יפה.
היא הינהנה ובלעה את רוקה. "אנחנו לא הולכים להרוג אותו, נכון?" שאלה בקול קטן והביטה בעיניי בחשש ובהבעה מודאגת.
"ברור שלא, אנחנו שוטרים שיי, לא ארגון פשיעה", ג'ו התערב וגדע את המתח שבער בינינו.
"אבל אני לא יכול להבטיח שהוא לא ייצא מהדיונות בפירוק והרכבה". השבתי בטון אפל משלי והעברתי את מבטי לג'ו בקביעת עובדה.