ברשות עצמה

פרק 42- שיי

הכנסתי את הסוללה של הפלאפון למקום המיועד לה והפעלתי את הנייד כפי שאיתן ציווה עליי.
לא חלפה דקה מהרגע שהדלקתי ומבול של הודעות נכנסות מבן התריעו אחת אחרי השניה במהירות מסחררת.
"אני חיה ובועטת יא חמרמיר, אתה יכול להיות רגוע. אעדכן אותך בכל הפרטים עוד מעט כשאגיע לדירה, מבטיחה. תהיה זמין", הוספתי אימוג'י של לב אדום ושלחתי.
הרמתי את פניי מהנייד למישל שנהגה בדרכה להוריד אותי בדירתי, ולא ידעתי אפילו אילו מילים אוכל לומר לה כדי להביע את ההערכה והוקרת התודה שהרגשתי כלפיה.
עדיין נפעמתי מהוידוי שלה כשחשפה בפניי ובפני איתן שלא התכוונה ליידע את הצוות במיקום של מייקי אפילו לא לרגע, אלא רק נתנה לי את הפור להגיע אליו לפני איתן ולפניה.
"איך את חושבת שהיחידה תגיב לזה שמייקי נעלם פתאום מהרדאר המשטרתי? הרי לא צריך להיות גאון כדי לקלוט שהבנאדם ניסה להוריד אותי ואת איתן ומאותו יום פשוט נעלם", שאלתי את המחשבות שעברו בראשי והטרידו את מנוחתי.
"בואי נגיד ככה שיי, זו לא תהיה הפעם הראשונה שפושע ניסה לעשות מהלך על שוטרים ונעלם כשנכשל. זה לא יהיה מצוץ מהאצבע להסיק שהוא ירד למחתרת שוב כי הוא חושש להיעצר, בייחוד אחרי שנמצאו ראיות שקושרות את קומנדר גיבסון אל העסקים המפוקפקים שלו.
ויותר מזה אגיד לך, כשהדברים עוד היו טריים והיינו בזירה אחרי שעלית הביתה, איתן היה מאוד ברור בנוגע למעצר שתכנן. לאף אחד מאיתנו לא היה ספק שזה ייגמר עם כדור בראש של מייקי".
-אוקיי, מי מספר לה שאין שום כדור בשום ראש?-
"ואני מאמינה שאף אחד מהצוות לא ינסה לטרוח יותר מידי לחפש אותו כשיראה את איתן רגוע, אם את מבינה למה אני מתכוונת...", המשיכה והעבירה את מבטה לשניה אליי לפני שהחזירה אל הכביש.
אוקיי, אז כולם יסיקו שאיתן סגר איתו את החשבון ויהיו סבבה עם זה? זה מה שהיא אומרת לי בעצם..?
"את חושבת שהוא יזדעזע ממני עכשיו? כאילו אני יודעת שאני הייתי מזדעזעת אם הייתי עדה לרצח שבן הזוג שלי ביצע מול העיניים שלי". שאלתי בחשש.
פניה של מישל הסתובבו אליי והבעתה הייתה כמעט משועשעתץ "אויש נו, תעשי לי טובה, שיי. את יודעת שאת מדברת על איתן. הבנאדם לא מזדעזע מכלום. בטח לא ממשהו שעשית או תעשי. ואני אפילו לא אתחיל לדבר על זה שהוא מסתכל עלייך כאילו את האדם היחיד שהוא רואה לנגד עיניו".

"איך אוכל לגמול לך?" שאלתי ואחזתי את עיניה בתחינה, נואשתי להראות לה עד כמה אני מוקירת תודה כשעצרה את רכבה מתחת לבניין שלי, מטרים ספורים מהזירה בה רק לפני מספר שעות בודדות ירו עליי ועל איתן צרור יריות מנשק אוטומטי-
יריות שהובילו אותי לעשות מעשה ולקחת את החוק לידיים.
"אממ את מוכנה להיות המלווה שלי ביום שאחליט על החתונה?" שאלה בחיוך חצוף וגרמה לי לפעור את עיניי בתדהמה.
"לא נכון, את מתחתנת? מתי?" צווחתי מהתרגשות
"אין תאריך בתכלס. אבל אני מתבשלת הרבה זמן עם ההצעה, יש לי כנראה איזשהו מחסום ופחד ממחויבות שאני סוחבת איתי מהילדות, אבל כשראיתי היום אותך ואת איתן משהו בי נכנס לפרופורציות. הבנתי שאין הרבה דברים בחיים ששווה להילחם עליהם כמו על אהבה אמיתית", השיבה בחיוך נבוך והינהנה בראשה.
"בטח שאהיה המלווה שלך ביום שתחליטי להתחתן, מישל. לכבוד הוא לי". הכרזתי בהתלהבות שלא הצלחתי לרסן וקפצתי עליה בחיבוק.