ברשות עצמה

פרק 53- איתן

עיניה הגדולות נפערו והביטו בי באימה לאור מה שסיפרתי לה, "מה זאת אומרת הגופה נמצאה, איתן. איזו גופה?", בלעה את רוקה בפאניקה,
"הגופה של מייקי?" כפות ידיה הקטנות עלו והתאגרפו על חולצתי בפאניקה כדי לעצור מבעדי לצאת ממטבחון היחידה שלה לפני שעניתי על שאלותיה.
"איך אתה יודע שזה הוא בכלל?" שאלה בלחש כשכל הדם זלג מלחייה ופניה היפות נראו עכשיו חיוורות ומלאות אימה מהפחד שהשתלט עליה.

"התיאור שלו לגבי הגופה והמיקום היה מאוד ספציפי חיים שלי" הרמתי את ידיי אל לחייה והבטתי עמוק אל תוך עיניה בניסיון לזרוע בה ביטחון כשמיליון שאלות התרוצצו בפניה-
"איך הגופה הגיעה להייד פארק? זה במרחק חצי שעה של נסיעה מאתר הבניה שברחוב רנדולף" גבותיה התכווצו בניסיון להבין את הדברים כשכל המחשבות והשאלות הציפו בסערה את ראשה-
"ואיך זה שהיא התגלתה דווקא עכשיו? 
רגע, פאק איתן. הוא אמר גופה מרוטשת…" לחשה ופערה את עיניה אפילו יותר מההלם כשלאט לאט ההבנה חילחלה לתוכה.

אני מצטער חיים שלי, אבל אני מעדיף שתדעי כמה שפחות כרגע מסיבה אחת פשוטה- התגובות האותנטיות שיצאו ממך בשטח יהיו פשוט אמינות מידי וישחקו את התפקיד באופן מושלם.
"אני מבין שיש לך הרבה שאלות עכשיו חיים שלי, אבל אין זמן עכשיו. שנינו צריכים להצטרף לצוותים שלנו ולהגיע לשם כמה שיותר מהר. אני מבטיח לך שתדעי הכל בסוף, רק תסמכי עליי ואל תעשי עוד שטויות, בבקשה ממך" 

עיניה הכהות והסוערות ירדו אל גובה בית החזה שלי כשהינהנה בהסכמה ועיכלה את הסיטואציה הפתאומית לפני ששבו חזרה אל עיניי בנחישות האופיינית שכל כך אהבתי בה.
"אוקיי, אני לא אעשה שטויות, אני מבטיחה. וברור שאני סומכת עליך, בוא נלך." אמרה בהחלטיות כשזקרה את סנטרה בביטחון, עיניה הגדולות הביטו בי בהערצה וכמעט גרמו לי להתרסק עליה מרוב אהבה.
את הדבר הכי יפה ואמיץ שקיים בעולם הזה.

דהרתי עם הטנדר המשטרתי עם כל הצוות כשסמי ישב במושב הנוסע שלצידי והחליף תחנות ברדיו בשיעמום בלי הפסקה-
"נו, מה?" התעצבנתי והסטתי את פניי מהכביש לרגע כדי לנעוץ בו מבט חמור, "תינעל כבר על תחנה מחורבנת וזהו"
פיטר וצ'ארלי שישבו במושב האחורי של הטנדר החניקו צחוק מהשיחה הקבועה שהתנהלה בינינו בכל פעם שהוזנקנו יחד לאיזה אירוע.

"מה אתה רוצה שאני יעשה, קיבינמט, שיר אחד נורמאלי לא מתנגן בשעות האלה, זה נראה לך הגיוני?" סמי התלונן באוזניי לאחר שויתר על ניסיונותיו לחפש אחר שיר טוב, ובמקום עבר להתעסק עכשיו עם חלון הרכב כשהוריד והעלה אותו בלי סוף.
"מה יהיה איתך, אחי? אתה לא מסוגל לשמור את הגאד דאמ ידיים שלך קרוב אליך? אתה חייב להתעסק במשהו? אתה צריך אולי שאברר בשבילך על איזו תוכנית של ריפוי בעיסוק דרך קרנות השוטרים?" אמרתי בלעג והרמתי את מבטי אל מראת הרכב, חיפשתי בעיניי את הוואן של יחידת המודיעין בו שיי ישבה עכשיו בדרכה גם אל הזירה, אבל לא הצלחתי להבחין בו בין כל שיירות הרכבים שהיו על הכביש.