ברשות עצמה

פרק 10-שיי

בחנתי את השתקפותי במראה לפני שיצאתי מהדירה. לבשתי את הג'ינס האהוב עליי שהגזרה שלו הייתה נמוכה באופן יחסי ושילבתי אותו עם גופיית סבא שחורה שחשפה מעט מהבטן התחתונה שלי.
נעלתי אולסטאר, תמיד הייתי בחורה של אולסטאר.
מרחתי מסקרה שחורה על הריסים, האיפור היחיד שאני מוכנה להניח על הפנים שלי, והשארתי את שיערי הכהה והגלי פזור על כתפיי.
הוא כבר מגיע לי עד לאגן. אני חייבת לקצר אותו בקרוב.
שמתי עליי את התיק, לקחתי מהשידה את משקפי השמש שלי ויצאתי מהדירה כשהאפליקציה דרכה הזמנתי מונית הודיעה לי שהמונית כבר מחכה לי למטה.
לאחר נסיעה קצרה הגענו לבית הקפה בו קבעתי עם מיה ושמחתי לראות שהיא כבר מחכה לי שם.
"שיישוווו," היא צרחה לכיווני ונופפה בידיה כאילו אני מינימום עם בעיות ראייה ושמיעה קשות.
נופפתי לכיוונה חזרה ועלה על שפתיי חיוך אמיתי ככל שהתקרבתי למקום בו ישבה.
היא קמה לחבק אותי בחוזקה וציחקקתי מעט במבוכה.
אף פעם לא אתרגל למתיקות שלה. אפילו המגננות שבניתי סביבי יורדות כתגובה למתיקות שלה.
"אנחנו בדייט. אנחנו ליטרלי בדייט! אני לא מאמינה שזכיתי לכבוד הזה ואמאלה למה את כזאת שווה בלבוש הכי בייסיקי שקיים?", אמרה בדרמטיות והניחה את ידיה על חזה בתיאטרליות מוגזמת.
ציחקקתי אפילו חזק יותר למראה המטופש והמקסים שלה.
"כן, אשכרה דייט. ועוד אחד שאני הזמנתי אותך אליו" השבתי בקלילות, מתעלמת לגמרי מהחמאות שהרעיפה עליי והתנתקנו מהחיבוק כדי להתיישב.  
"הזמנתי לנו לאטה וניל ומאפה שמרים, זורם?" שאלה והינהנתי בהסכמה.
אממ אני אוהבת לאטה וניל, ומאפה שמרים זה החיים עצמם.
לרגע התלבטתי עם עצמי איך לפתוח איתה את מה שישב עליי. לא ידעתי איך היא תקבל את מה שיש לי לומר לה על מייקי.
כחכחתי בגרוני לפני שפתחתי את הפה ובדיוק אז מיה קטעה אותי, והניחה את ידה על ידי.
"שיישו אני לא רוצה שתרגישי איתי לא בנוח, אני רואה את הגלגלים במוח שלך עובדים בלי סוף, אין לך מה. חיכיתי ליום שתרגישי איתי בנוח ותראי בי כחברה, אז אל תסנני את מה שיש לך לומר, אוקיי?" שאלה והביטה בעיניי בחום. כנראה שזה מה שהייתי צריכה כדי להירגע. 
אבל גאד דאמט, למה היא שמה לב לגלגלי המוח שלי? איבדתי את הפוקר פייס שעטיתי?
"תראי מיה, אני יודעת שאנחנו לא בדיוק בסטיז, אבל אני חייבת להודות שנכנסת לי ללב. ואני לא אהיה רגועה עד שתדעי שמייקי הוא לא בדיוק הבוס שאת חושבת שהוא." התחלתי לומר וצפיתי בה מסתכלת עליי בקשב מלא. הכנתי את עצמי נפשית לוידוי שלא רציתי לשתף , אבל הייתי חייבת לספר לה חלקים ממנו כדי שתבין את חומרת הדברים.
"זוכרת כשאמרתי לך שחייתי פעם חיים פרועים? אז המילה 'פרועים' זו מילה עדינה לעומת מה שעשיתי לעצמי. זו הייתה תקופה הרסנית של כעס אחרי שראיתי את אבא שלי גוסס לי מול העיניים. הקושי וחוסר האונים שחוויתי כי לא יכולתי לעזור לו, לא יכולתי להציל אותו, הכל התפוצץ לי בפרצוף כשהוא נפטר. נשארתי לבד. לא רציתי להרגיש כלום. התהלכתי בעולם פיזית אבל הרגשתי מתה. הייתי כבויה. ואז הגיע הדיכאון. התחלתי להסתובב בחברה רעה, אנשים שהיו מבוגרים ממני משמעותית. השתמשתי בחומרים ממכרים, שתיתי אלכוהול בכמויות, עשיתי הרבה טעויות ואני לוקחת עליהן את מלוא האחריות, אבל באותה נשימה אני מבינה שהייתי טרף קל לאנשים מסוימים, מייקי אחד מהם", התוודיתי וראיתי את עיניה נפערות בפליאה. היא הקשיבה בשקיקה לסיפור שלי.
כשראיתי שהיא עדיין בהלם מכדי להגיב המשכתי. "מייקי היה מספק לי סמים בתמורה ליחסי מין. אני ניצלתי אותו שיספק לי סמים בחינם והוא ניצל אותי פיזית, השתמש בגוף שלי לצרכים המיניים שלו."
זהו. פרקתי את זה. לא הרגשתי מסוגלת להרחיב מעבר לזה. לא יכולתי לדבר איתה עדיין על טוני.
מיה לחצה את ידי חזק והסתכלה עליי במבט מלא חמלה וטוב לב. "בחיים לא הייתי מעלה על דעתי שזו ההיסטוריה ביניכם. אמנם חשדתי שיש אולי משהו מתחת לפני השטח אבל לא הייתי מעזה לחשוב שהוא היה כזה אפס לנצל נערה במצוקה". היא העבירה את אגודלה על גבי גב כף ידי ברוך והמשיכה. "אני מעריכה את זה ששיתפת אותי שייישו, אני בטוחה שזה הצריך ממך לא מעט כוחות נפש לדבר ככה בפתיחות על העבר שלך. ואני שמחה שהרגשת שאת יכולה לשתף אותי אפילו אם זה רק על קצה המזלג". 
רק כששיחררתי את  הנשימה שלי הבנתי איך החזקתי אותה עצורה בתוכי עד ששמעתי את תגובתה.
"אני פשוט לא רציתי שתיפגעי ממנו, את מבינה? הייתי חייבת להגיד לך עד כמה הוא לא האדם שאת חושבת שהוא", אמרתי כשראיתי אותה מעבירה את ידה בשערה כאילו הדברים התחילו עכשיו באמת לחלחל אליה.
"חתיכת אפס. מעניין מה יעשה עכשיו כששתי הברמניות הכי שוות של שיקגו נטשו את הבר שלו", אמרה בחיוך חצוף.
פערתי את פי בתדהמה. "מיה, לא אמרתי את זה כדי שתעזבי. העבודה שם נוחה והטיפים מתגמלים. רק רציתי להעיר את תשומת ליבך ולהזהיר אותך", השבתי.
"ששש שקט! דיברת היום יותר ממה שדיברת איתי בכל השלוש שנים שאני מכירה אותך" אמרה וניפנפה בידה בביטול, גורמת לי לצחקק לאור הדברים שהיו די נכונים למען האמת, "עכשיו בואי נחזור למה שאמרת לי כשרק הגעת, ברשותך. נכנסתי לך ללב, שיישו?" שאלה בקול כל כך גבוה שחצי מלקוחות בית הקפה שישבנו בו נעצו בנו מבטים עכשיו.
אוח הבושות. 
בדיוק אז הגיעה המלצרית והורידה מהמגש את המאפה הגדול ושתי כוסות הלאטה, מילמלנו תודה וחזרנו לענייננו.
"כן, גברת. נכנסת לי ללב משום מה. ועכשיו שהבהרנו את זה, אני עוברת לדבר השני שיושב עליי." אחזתי את מבטה וכיווצתי מעט את עיניי באיום, "למה לעזאזל הרגשת צורך לשתף את איתן בזה שחשבת שאיבדתי את השיט שלי אתמול?!" הטחתי בה בכעס.
שלא יעלה לה השתן לראש. היא באמת נכנסה לי ללב, אבל היא תצטרך ללמוד לכבד את הפרטיות שלי אם היא רוצה להישאר שם.
היא הרימה את כתפה בביטול ולא נתנה למבט הכעוס שלי להשפיע עליה כלל. "קודם כל לא הרגשתי צורך. זה לא שהתקשרתי אליו וסיפרתי לו שהתפטרת, אבל אולי הייתי עושה את זה אם היה לי את המספר שלו", ענתה בהתגרות וחיוך שובב, לא נלחצת בכלל מהזעם המדומה שלי.
"ועכשיו ברצינות שיי, הוא חיפש אותך. הוא דאג לך. האמנתי לדאגה שלו. רואים שאכפת לו, אז אמרתי לעצמי שזה לא יזיק אם ימצא אותך, כי גם אני דאגתי לך. וחוץ מזה, יש לי הרגשה טובה לגביו." השיבה במעט יותר רצינות עכשיו.
לא היה לי מה להשיב, היא העלתה נקודה. אולי גם אני הייתי מתנהגת דומה אם הדברים היו הפוכים, אז למה שאגיד משהו שאני לא מתכוונת אליו?
היא קטעה את מחשבותיי. "טוב, מאחר ואנחנו מובטלות וללא שום מחויבות לערב הזה מה את אומרת שנלך לסיבוב קניות מטורף פה במתחם? פליזז!" הצמידה את ידיה בתחינה ומשום מה לא הצלחתי להביא את עצמי למצב שאסרב לה.
למרות שחששתי להתקרב יותר מידי לאחרים, משום מה לא הרגשתי צורך במגננות שלי בסביבתה.
היא חייכה בהתרגשות כשהנהנתי בהסכמה.
לפני שיצאנו מבית הקפה הוצאתי את הנייד מכיס הג'ינס שלי וסימסתי לאיתן שאני צריכה להיפגש איתו.
אני צריכה לשאול אותו אם הוא מודע לכך שאיום מרחף מעל ראשו, או שמייקי הבן אלף אמר את זה רק כדי לערער אותי בנוגע אליו.