ברשות עצמה

פרק 66- איתן

עמדתי מאחורי שיילה מול המראה הענקית שהוצבה לאורך כל הקיר וסירקתי את שיערה השחור והארוך לאחור.
ריח השמפו הפרחוני שלה עלה בגלים ולחייה היו סמוקות משתי האורגזמות שחוותה לפני שעה קלה. אורגזמות כל כך עוצמתיות שגרמו לכך שהתהדקה עד פיצוץ על הזין שלי ולא הרפתה עד שסחטה אותי לשחרר עוד מהזרע שלי בנקודה העמוקה ביותר שבתוכה.
עיניה נעצמו בשלווה וחיוך מלא עונג נמרח על פניה היפות,
"אני אוהבת שאתה מטפל בי ככה" לחשה באהבה.
הנחתי את ידי על בטנה הרכה שבתוכה נמצא פרי האהבה שיצרנו ורכנתי לנשק את צד צווארה,
"ואני אוהב לטפל בך ככה" לחשתי חזרה.
לא שיקרתי. לדאוג לה הפך לתכלית חיי ולמקור קיומי.
ועכשיו, כשנוכחתי לגלות שנשאה ברחמה את הילד או הילדה שנוצרו בלילה של אהבה ותשוקה- הייתי מוכן להקיז כל טיפה מדמי למען האושר שלה.
אבל הייתי גם חייב לקבל תשובות כדי שאוכל להרכיב את חלקי הפאזל שנותרו חסרים.
ליטפתי את בטנה ונשמתי את ריחה המתוק עמוק לתוכי,
"למה לא סיפרת לי ישר כשגילית?"
עיניה נפקחו והביטו בי בחשש דרך המראה. ידה עלתה ואחזה ידי שעל בטנה.
"אני לא יודעת איתן. נבהלתי. פחדתי…" הודתה בשקט.
"פחדת ממה? פחדת שאקום ואלך?" עיניי לא משו מעיניה על אף שהשפילה מעט את מבטה.
"תעני לי שיילה. פחדת שאקום ואלך?" ניערתי אותה מעט כשדרשתי לדעת את התשובה.
מבטה עלה מכפות רגליה ושפתה התחתונה נרעדה,
"לא ידעתי איך תקבל את זה" קולה היה כל כך חלש שבקושי נשמע, "אתה חייב להבין, איתן, זה היה הלם גם בשבילי. מיליון ואחת מחשבות התרוצצו בראשי בימים האלה שהתחבטתי עם עצמי איך ומתי לספר לך. במיוחד לאחר המוות הפתאומי של סמי שאני יודעת עד כמה שהשפיע עליך" קשר העין דרך המראה נותק כשגופה הסתובב וידיה הקטנות טיפסו לאחוז את לחיי,
"אני יודעת שטוב לנו ביחד ושהאהבה שלנו גדולה וחזקה, אבל פחדתי שההריון הזה יערער אותך ואת מערכת היחסים שלנו.
הרי לא דיברנו לפני זה אף פעם על הרצון להתחתן ולהקים משפחה, אז לא ידעתי איך תקבל את הבשורה. וכן, פחדתי  גם שלא תרצה בזה. פחדתי שזה יבריח אותך" ידיה נטשו את פניי כשהשפילה את ראשה לרצפה בבושה.

ההלם בידיעה שעד כדי כך לא הייתה בטוחה באהבה שלנו, באהבה שלי אליה- פוצצה את ראשי והבעירה את דמי.
הרמתי את פניה ביד אחת ובשני צעדים מהירים וגדולים הדבקתי את גופה למראה. עיניה הגדולות נפערו בהלם ופיה נפשק באנקה חלושה,
"יבריח אותי? פחדת שזה יבריח אותי?" דבריי היו נוקשים ונאמרו בלסת חשוקה כשנזכרתי במצוקה שהייתה על פניה באותו יום לפני הטיסה שהבינה שצותתי לשיחה שלה עם בן אצלי בדירה.
ההבנה שהמצוקה הזו שלה נבעה מפחד ומחוסר הביטחון שהיה לה במערכת היחסים בינינו- הבעירה בי זעם טהור שלא היה לו התחלה ולא היה לו סוף.
עיניה הפעורות ריצדו בין שתי עיניי בפחד טהור ופניה החווירו כשהדם אזל מהן, "איתן…" שפתה התחתונה רעדה כל כך חזק וידיה הקטנות עלו אל חזי בניסיון לפייס אותי.
רק כשלחשה את שמי ככה והביטה בעיניי בחשש הבנתי עד כמה אני מבהיל אותה ועושה בדיוק ההפך ממה שהיא צריכה עכשיו.
שיחררתי את אחיזתי בה והסתובבתי כדי להתאפס על עצמי.
היא נזקקה כעת לחום ונחמה, אבל הכעס הבוער שחשתי מהמילים שאמרה הרס כל ניסיון שלי לנסות לספק לה אותם או בכלל לנסות להבין אותה.
רכנתי ונשענתי בשני אגרופים קפוצים על המיטה הגדולה ועצמתי את עיניי בניסיון להרגיע את זעמי.
אתה רק מוכיח לה בהתנהגות הזאת עד כמה הפחד שלה מהתגובה שלך היה מוצדק, אידיוט.
"אני מצטערת חיים שלי, לא התכוונתי לפגוע בך." ידיה החליקו על גבי באיטיות ושפתיה נשקו לכתפי החבושה. "אתה חייב להבין, אני רציתי לברוח מעצמי כשגיליתי על ההריון הלא מתוכנן הזה. גם אני לא ידעתי איך להתמודד עם ההלם שבידיעה. ויותר מזה, לא הייתי מאשימה אותך או אוהבת אותך פחות אם היית מחליט שאתה לא רוצה  שאשמור על ההריון הזה." ידיה ניסו לנער את גופי בנואשות ושיערה הרך דיגדג את עורי.
הזדקפתי והסתובבתי להביט בפניה,
"למה את אומרת את זה? את מתכוונת להפסיק את ההריון אם לא ארצה בו?"
חשש מסוג שלא הכרתי גרם לליבי להלום בפראות.
אל תעשי לי את זה. אני רוצה וצריך אותך ואת הילד הזה יותר מכל מה שרציתי אי פעם בחיי.
"לא. אני לא מתכוונת להפיל. אני רוצה אותו איתן. גם אם תחליט שזה לא מתאים לך- אני רוצה את הילד הזה" ידה אחזה את בטנה במגננה ועיניה הנחושות לא עזבו את עיניי, "אני לא יודעת עד כמה אני מוכנה להיות אמא, אבל אעשה הכל בשבילו. אוותר על כל מה שיש לי מבלי לדפוק חשבון" קולה היה בלתי מתפשר ועיניה סערו באומץ כאילו הייתה מוכנה להילחם אפילו בי כאן ועכשיו.
"תוותרי על כל מה שיש לך?" גבותיי התכווצו ועיניי ננעצו בעוצמה בוערת בעיניה,
"הסיבה שבחרת לוותר על התפקיד שלך זה בגלל שגילית על ההריון הזה?" ליבי דהר כשחלקי הפאזל התחברו והתמונה החלה להתבהר.
"כן" השיבה בנחישות עזה ולא התיקה את מבטה ממני.