ברשות עצמה

אפילוג

התעוררתי לריח מתקתק של פנקייקים בהכנה שחדר לאפי ולאצבעות שחלפו על לחיי בעדינות מרסקת.
בטני החלה לקרקר ברעב ובעיטות בוקר שלא היו מביישות כדורגלן גרמו לי לפקוח את עיניי בעייפות.
נשאבתי לזוג עיניים ענקיות ושחורות משחור שבהו בי בהערצה.
"אמא! אמא! את קמה? אבא מכין פינקיקים" קולו המתוק והילדי של בני הציף את עולמי באהבה חסרת גבולות.
"מה אבא מכין חיים שלי?" ציחקקתי כשלא הצליח לבטא את המילה כמו שצריך.
"פינקיקים! אבא מכין פינקיקים!" צעק בהתרגשות והקפיץ את ידיו למעלה בהתלהבות.
"אוח! אמא שלך מטורפת עליך מאהבה!" שלחתי את ידיי ותפסתי את מותניו כדי למשוך אותו אליי ולנשנש לו את הלחיים השמנמנות שאני כבר גמורה ומרוסקת מרוב שאני מכורה אליהן.
"הצילו אבא! אמא אוכלת אותי!" צעק תוך כדי שהתגלגל מצחוק וקבר את ראשו בין שדיי הגדושים מההריון המתקדם.
"גם אבא לא יוכל להציל אותך ממני" לחשתי והסנפתי את הריח הממכר שבשיערות ראשו.
"היא צודקת, ניית'ן. אי אפשר להינצל ממנה. אמא שלך היא כרטיס חד כיווני וישיר לגן עדן" קולו של אהובי נשמע פתאום מהדלת והוא היה נראה הרבה יותר יאמי ממה שזה לא יהיה שטרח להכין לנו לארוחת בוקר.
מכנסי טרנינג שחורים ישבו נמוך על אגנו והדגישו את אזור החלציים המטריף של גופו. אה, ועוד פרט חשוב-
הוא לא לבש חולצה.
ניסיתי להרומם לישיבה אבל בטן החודש התשיעית שלי לא ממש הקלה עליי. הזעפתי את פניי כששמעתי את הצחוק הצרוד והממכר של איתן שהתקרב כדי לעזור לי להתיישב.
"תצחק, תצחק. אני שמחה שלפחות אחד מאיתנו צוחק על זה שאני מרגישה כמו מטען חורג" כיווצתי את אפי.
התמוגגתי כשאיתן התיישב לצידי על המיטה ומשך אליו את ניית'ן שנעץ בי עיניים שהיו זהות לחלוטין לאלו של אביו. שניהם הביטו בי במבט חודר ועז ונראו כמו הדבר היפה בעולם, הן בגרסה הבוגרת והמחוספסת, והן בגרסה הילדותית והמתוקה ביותר שקיימת בעולם הזה.
ידו של אהובי נשלחה ללטף את פניי כמו שכל כך אהבתי, "איפה את ואיפה מטען חורג מלאך שלי?" חיוכו היה יפהפה ועיניו היו מלאות אהבה כשניית'ן שיחק עם הזיפים המחוספסים שעל פניו.
"אבא זה דוקר אותי" אפו התכווץ במתיקות שכמעט הטריפה אותי מאהבה.
"אבל אמא שלך אוהבת אותם" השיב והסתכל עליי כשחיבק אליו חזק יותר את בנו בכורו שהיה גרסה מיניאטורית שלו.
"אז גם אני אוהב אותם אם אמא אוהבת" השיב במוחלטות שהזכירה לי את אביו וכיווץ את גבותיו באופן שהקנה לו מראה קשוח והחלטי.
"בוא נלך לחכות לאמא במטבח, היא תסיים לשטוף פנים ולצחצח שיניים ואז תצטרף אלינו גם, אתה זוכר מה אנחנו צריכים לעשות לפני שאנחנו מתחילים לאכול?"
"כן אבא, לשטוף ידיים". דיקלם ושיפשף את עיניו בעייפות.
איתן נשק לשיערו של ניית'ן לפני שהרים אותו על כתפיו באופן שהפיל לי את הלב לתחתונים.
"איתן נו תוריד אותו זה מסוכן" התחננתי אבל צעקות ההתלהבות של ניית'ן הבהירו עד כמה הוא נהנה לשחק ככה עם אביו.
"אני לא אתן לו ליפול חיים שלי. תסמכי עליי" ביקש ואחז את שתי רגליו הקטנות ביד אחת בעוד שרכן והגיש לי את ידו השניה כדי לעזור לי לעמוד על רגליי.
ברור שאני סומכת עליך.
אנקה חלושה יצאה מפי כשבעיטה חזקה הורגשה בבטני וגרמה לי להתכווץ.
"מה יש חיים שלי, את בסדר?" קולו של אהובי היה מלא דאגה כשהשפלתי את ראשי מטה כדי לנשום.
"כן כן, אני בסדר. היא פשוט בועטת כמו סוסת מירוץ" לחשתי בחיוך והרמתי את ידי ללטף את פניו היפות שדאגה הייתה מרוחה עליהן.
הוא השתופף על עקביו כשניית'ן על כתפיו והצמיד נשיקה לבטני הענקית,
"אני כבר לא יכול לחכות לך, בואי תצאי אלינו כבר, יפה של אבא" לחש ורכן נמוך יותר כדי לנשק את הצלקת שנותרה לי בבטן התחתונה מהניתוח הקיסרי של ניית'ן.
"תן נשיקה לאחותך חיים של אבא".
ידיים קטנות ומתוקות ליטפו את בטני המכוסה בחולצה ושפתיו האדמדמות של בני אהובי נצמדו אליה לבקשת אביו.
"יופי. עכשיו תבטיח לה שתשמור עליה ותהיה החבר הכי טוב שלה" המשיך לדרוש והרים את עיניו הכובשות כדי להביט בי.
"אבא אומר שאני חזק וגיבור אז אני אשמור עלייך, אל תפחדי לצאת מהבטן של אמא. גם אני לא פחדתי" קולו הילדותי ניסה להישמע בוגר נחוש ואצבעותיו הקטנות טפחו על בטני כאילו ניסה לשדל ולתמוך באחותו שעוד לא פגש.
שרירי ליבי התכווצו בתוך חזי מרוב אהבה מרסקת. ליטפתי את שיערו של ניית'ן עד שאביו הזדקף למלוא גובהו ואז כבר לא הייתה לי שום דרך לנסות להגיע אליו.
ידיו הקטנות של ניית'ן אחזו את פניו של איתן כשהביט בי פתאום במבט חמור שכל כך הזכיר לי את אביו,
"אמא, אחותי הכאיבה לך הרבה אתמול בלילה?" דרש לדעת בקול מתוק.
"לא חיים שלי, למה אתה שואל?" פערתי את עיני כשלא הבנתי מאיפה הגיע למסקנה הזו.
"כי אתמול בלילה שמעתי שאמרת הרבה אה אה אהה כמו עכשיו כשאמרת שהיא בעטה בך" הסביר במתיקות.
לחיי התלהטו כמו עגבניה ועיניי נפערו כאילו עמדו לצאת מחוריהן. נשכתי את שפתיי במבוכה נוראית.
"כן, חיים של אבא. אחותך בעטה קצת אתמול בלילה" איתן הציל את המצב כשהבין שהישועה לא תבוא ממני.
ידו עלתה להחליק על לחיי וחיוך מטמטם עלה על שפתיו, "אבל לא כאב לאמא, אל תדאג. היא נהנתה מאוד להרגיש אותה."
פעמון הדלת צילצל בזמן המושלם, "אני..אני דקה הולכת לפיפי של בוקר ולצחצח שיניים. תכף אצטרף" מלמלתי במהירות ויצאתי לחדר האמבטיה מבלי לבזבז שניה נוספת.