ברשות עצמה

פרק 65- שיי

"אומייגד ברצלונה? אנחנו טסים לברצלונה? אני אוהבת את ברצלונה. הייתי שם רק פעם אחת עם אבא, אבל ממש ממש אהבתי את העיר המהממת הזו!" צעקתי בהתלהבות כשהחתמנו את הדרכונים ולפני שעברנו בעמדות הבידוק טרם הטיסה.
אני חושבת ברצינות שכל מי שהיה ברדיוס של 30 מטרים מאיתנו שמע את צווחות ההתלהבות הקולניות שלי.
"אני יודע שהיית, אני זוכר שסיפרת לי חיים שלי" ידו עלתה וליטפה את לחיי ברכות וחיוכו היפהפה הדגיש את קמט הצחוק שבצידי עיניו.
"אבל למה בחרת דווקא את ברצלונה?"
מה אני אעשה? עדיין הפתיע אותי שבחר דווקא במקום מהסוג הזה.
"את תגלי עוד מעט" זיק מסתורי חלף בעיניו.
לא, אין אותך ביותר מסתורי.
"אבל אני סקרנית עכשיווו" רטנתי והחמצתי את פניי.
"את יודעת מה אומרים על סקרנות"
"לא, מה אומרים?" שאלתי ברגע של חוסר ריכוז מוחלט.
אני כבר מבינה ומקבלת שלהפעיל את המוח בבקרים עם ההריון הזה יהיה ממני והלאה מעכשיו.
"הסקרנות הרגה את החתול" כתפיו רעדו מרוב שצחק חזק ואצבעותיו דפקו על מצחי.
"מצחיק" כיווצתי את אפי וחרצתי לו לשון, עיניו התבייתו על התנועה כמו חיית פרא אימתנית.
"הבגרות שיוצאת ממך מדהימה אותי כל פעם מחדש, מלאך"
רגע שאני אבין, הוא ציני איתי עכשיו?
"זו לא הבגרות, אני מדהימה, נקודה. סוף פסוק" זקרתי את סנטרי החוצה בגאווה מעושה והבטתי בעיניו הצוחקות.
בתוך מאית השניה שפתיו התרסקו על אלו שלי והתיקו את נשימתי, אך הרגע היה קצרצר ולא סיפק אותי בעליל.
"באמת מדהימה" לחש לשפתיי והחליק את אגודלו על לסתי לפני שהמגע הממכר והנעים שלו עזב אותי.
"כמה זמן יש לנו עד הטיסה?" שאלתי ולחיי החלו להאדים ממבוכה מהולה בתשוקה עזה.
"שעה" השיב וסרק את פניי במבטו החודר.
"זה מספיק זמן.." לחשתי והחיוך הממזרי שעלה על פניי הסגיר אותי.
"מספיק זמן למה?" הוא הגה את השאלה כל כך לאט ועיניו התבייתו על שפתיי בכזה רעב שפשוט ידעתי שהוא יודע למה התכוונתי, ועדיין החליט שבא לו לדחוק אותי עד הקצה.
אין בעיה בכלל, חתיך. מזמן הפסקתי להתרגש מזה שאתה לא מותיר לי ברירה. ואני יותר מאשמח לשחק איתך את המשחק המלוכלך הזה.
"מספיק זמן כדי שתוכל לזיין אותי כמו שאני צריכה ואוהבת בשירותים של נמל התעופה" החזרתי במבט אינטנסיבי משלי.
אני נשבעת שהייתי נותנת הכל רק כדי לראות שוב את עיניו נפערות מהדיבור הבוטה שלי, "מה קרה חתיך, בלעת את הלשון?"
הרמתי את ידי לפניו וליטפתי את לחיו לאט תוך כדי שהתקרבתי לשפתיו והחלקתי טיפונת את האגודל פנימה, בדיוק כפי שהיה עושה לי תמיד ומדליק אותי עליו בפראות.
שיניו נסגרו על קצה אגודלי והתנשמתי כשחשתי בכאב הקטן, אך לשונו החמה מיד החליקה וליטפה את המקום כדי לשכך את הכאב. אבל רציתי יותר. רציתי שייקח אותי ויחליק את לשונו על מקום אחר בגופי, המקום שנזקק אליו עכשיו יותר מהכל.
"אל תדאגי, כשנגיע אני אבלע אותך עד שכבר לא תוכלי לשאת יותר את האורגזמות שיתפוצצו לך בגוף ותנסי להרחיק אותי, אבל אני לא יכול להבטיח שאוותר לך הפעם." מבטו היה כל כך אפל ועוצמתי ועיניו קדחו חורים בעיניי כשאמר את המילים שלגמרי נשמעו כמו הבטחה מלוכלכת.
"למה רק כשנגיע? למה לא עכשיו? מה יש, אתה צריך לאזור כוחות כדי שתצליח לעמוד בקצב שלי?" התגריתי בכוונה ונהניתי מכל שניה. לשנינו היה ברור שאין לי שום סיכוי לעמוד בקצב שלו או להשתוות בכלל ליכולות הפיזיות הפנומנליות שלו.
"הדברים שהייתי רוצה לעשות לפה המתוק שלך עכשיו..." קולו היה כל כך מחוספס ואפל שכמעט התנפלתי עליו, הדבר היחיד שעצר אותי היה כמות העוברים ושבים שחלפו בשדה התעופה.
"תזכור טוב טוב מה אתה רוצה לעשות עם הפה הזה ותיישם עליו הכל כשנגיע" הרמתי את גבתי בהתגרות
"נראה כמה כוח יהיה לפה הזה אחרי כמעט 11 שעות של טיסה" חייך חיוך ממוטט וכרך את זרועו סביבי כשהוביל אותנו לעלייה למטוס.