ברשות עצמה

פרק 47- שיי

"קיבינימט, מה את מביאה לו לאכול שהוא תפח ככה? אצלי הוא לא היה ככה שמנמן. אימצת אותו ממני שלד ועצמות", בן שאל כשישב על הרצפה בחדר שלי וליטף את בנץ באהבה.
הסתובבתי במהירות מבין דלתות הארון הפתוחות והנחתי את ידיי על אוזניו של בנצי כששלחתי לבןבן פרצוף זועף. "הוא ייעלב ממך, אידיוט. תיזהר ממני", הטחתי בו ואז הורדתי את ראשי לבנץ והסרת את ידיי מאוזניו.
"אתה מושלם כמו שאתה באבי". ליטפתי את פניו הטובות ודיברתי אליו כמו שמדברים אל תינוק.
"תשמעי שהטימטום שלך מצליח לשבור שיאים ולהפתיע אותי כל פעם מחדש, בחיי". בן הניח יד על בטנו וצחק בפראות.
"וואי תסתום כבר, יא טינופת אנושית. במקום להעביר ביקורת על הפינוקים שאני מביאה לבנצי כי אני מרגישה אשמה שאני לא נמצאת איתו מספיק בזמן האחרון, אולי תואיל בטובך לקום ולעזור לי למצוא מה ללבוש הערב?"
"ממתי אכפת לך מאיך שאת נראית כשאת יוצאת מהבית?", הרים עליי גבה ולגם מכוס הקולה זירו שנחה לידו.
"ממתי שבא לי להתגרות באיתן עד שיתפרק עליי, סבבה לך?", הטחתי בעיניים מצומצמות.
"ומה זאת אומרת ממתי אכפת לי מאיך שאני נראית? מאז ומתמיד, דה!"
" 'מאז ומתמיד' עאלק, תספרי את זה לחברים השוטרים שלך, יא נעל בית מהלך. כל המלתחה שלך מורכבת מג'ינסים וגופיות סבא על מי נראה לך שאת עובדת? את רוצה לומר לי שיש לך עוד נעליים חוץ מהאולסטאר השחורות? אה רגע, נכון, נזכרתי- יש לך גם שתי זוגות באפור ובכחול כהה". ליגלג עליי.
"לך תזדיין, יא חרא חבר", החמצתי עליו את פניי וליטרלי קברתי את פניי בתוך הארון בחיפוש אחר מלתחה מתאימה ליציאה בבר.
"אמן ובקרוב. זוזי, זוזי יא חוראנית, תפני מקום למקצוען", אמר ומשך את זרועי אחורה כדי לחפש לי משהו בעצמו. "הופה, מה יש לנו כאן?" הסתובב אליי והציג לי שמלה שחורה שהעלתה בי זיכרון מתוק-
"אי אפשר את זו, לבשתי אותה כשהלכתי אליו בפעם הראשונה שהזדיינו בןבן".
"אמאאאאא נהיה לי חם רק מלחשוב על זה", צרח.
קפצתי במקומי בבהלה תהומית וכוס הקולה שהרמתי לשתות השפריצה על ידי כשהצווחה הקולנית בטירוף יצאה מפיו בהתרגשות ממה שאמרתי.
"אתה לא נורמאלי בןןן, הבהלת אותי" צרחתי.
גאד, אבל גם לי נהיה חם עכשיו.
"חלום שלי להיות זבוב על הקיר בחדר השינה שלכם כשאתם מזדיינים. לא נעים לי להגיד לך שרק מהמחשבה עומד לי, אתם פשוט לוהטים".
"איכס, אתה דוחה. וחרמן". העפתי עליו גרב אבל לא יכולתי שלא לצחוק כשראיתי אותו מקפץ כמו אידיוט בחדר מהמחשבה עליי ועל איתן מזדיינים.
טוב לדעת לפחות שאני לא היחידה שמתלהבת מהמחשבה עלינו בין הסדינים.
בזמן שבן חיפש לי שמלה מתאימה ולא הפסיק להתלונן ולמלמל על כך שהארון שלי מלא בפריטים שחורים ולבנים בלבד ובלי טיפת צבע-
מה אני אעשה, תמיד הייתי בחורה של בייסיק.
-מרחתי שתי שכבות של מסקרה שחורה שתבליט את עיניי הכהות ותקנה לי מבט עמוק יותר, וסירקתי את שיערי שנחת בגלים כהים עד למעל הטוסיק שלי.
"או-לה-לה, אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל מצאתי משהו ומאיך שאני זוכר אותה עלייך זה הולך להיות היסטרי". בן הכריז בניצחון כשנעמד מאחוריי והראה לי דרך המראה שמלה כתפיות שחורה עד הברכיים עם גב פתוח ושסע עמוק.
"איפה מצאת את זה? הייתי בטוחה שהעפתי כל פריט מהתקופה ההיא...", אמרתי והסתובבתי לחוש את בד השמלה בין אצבעותיי.
"היא קצת יותר מידי בןבן, לא נראה לי שאלבש אותה".
"תתעוררי, תתעוררי על החיים שלך, יא סתומה. זה הפריט היחיד שיש לך בארון ומתאים ליציאה. מה נראה לך שאניח לך ללבוש מכנסי ג'ינס של אמריקן איגל וגופיית ספגטי שחורה? פחחח תתקדמי לי מהעיניים ומהר", רטן עליי וצימצם את עיניו כאילו הולך לומר משהו שישכנע אותי. "חוץ מזה, לא אמרנו שאת רוצה להטריף את מיסטר סקסי עד שתעשי לו כאב ביצים?"
האמת? אמרנו ועוד איך...