ברשות עצמה

פרק 16-איתן

חיכיתי בג'יפ הסמוי יחד עם סמי שהיה איתי ברכב, ועוד צוות של בלשים שמנה את צ'ארלי ופיטר, ששהו ברכב ברחוב מקביל.
חיכינו בדריכות לקבלת ה'פעל', מוכנים להתסער על הדירה ששימשה כמאורת סמים לפי מידע מודיעני איכותי של סוכן סמוי שהצליח להסתנן לליבה של כנופייה קולומביאנית, ונחשדה גם בסחר בנשים, מלבד הסחר בסמים.
בפעילויות פשיטה מהסוג הזה אנחנו נדרשים להתמגן בשכפ"ץ מתוך ידיעה ברורה שחברי הכנופיה לא ייכנעו מרצון, ויפתחו בקרב יריות אלים ומסוכן.
"תגיד לי יא חתיכת חרא, מה קרה שבימים האחרונים נהיית נסבל?" סמי פתח בשאלה משום מקום.
"מה זה נהייתי נסבל, תגיד לי אתה לא מתבייש? שנינו יודעים שאתה חולה לי על התחת. מה אתה סח לי שטויות עכשיו?" החזרתי בחיוך ודחפתי אותו מהכתף.
"וואלה לא יודע, משהו מריח לי מתבשל אצלך, אני צודק?" שאל וסקר את פניי בניסיון למצוא תשובה.
"אתה צודק, אבל תשחרר אותי מהשטויות שלך, סמי, רק את העיניים שלכם אני צריך עכשיו. כשיהיה לי משהו "לספר אנ-."
רעש של חלון מתנפץ מהקומה השלישית של הבניין עליו השקפנו, קטע את רצף דבריי, ומיד לאחר מכן קלטנו אדם שצנח אל הקרקע בקול חבטה עוצמתית.
"פאק". שמעתי את סמי אומר כשפרקנו במהירות מהרכב לכיוון האדם ששכב מחוסר הכרה. "אנחנו צריכים אמבולנס בדחיפות לדרום ג'פרסון 1120", הכזרתי בקשר ורכנתי לאדם ששכב על המדרכה, הצמדתי שתי אצבעות לצד צווארו ומצאתי דופק חלש ששיקף את מצבו הקשה. "פאק אחי, פאק. זה מיגל, הסוכן", סמי אמר בשקט כשהתשתופף לצידי.
עיניי נפערו באימה כשהבנתי שסיפור הכיסוי שלו ככל הנראה נחשף. "תישאר איתו עד שיגיע האמבולנס, אני עולה". אמרתי בקשיחות ונכנסתי בהסתערות לבניין, בקשר שמעתי את פיטר וצ'ארלי שהודיעו שהם נכנסים אחריי כגיבוי.
עליתי את שתי הקומות הראשונות במהירות ובדריכות כשהאקדח בידי, מוכן ללחוץ על ההדק כששמעתי את הגיבוי שלי מצמצם את המרחק ממני.
בעטתי בתנופה בדלת של הדירה ששימשה כמאורת הסמים. "שיקגו פי.די!" צעקנו אני וחבריי לצוות. עבדנו  בתיאום מושלם, כשכל אחד מאיתנו השתלט על אזור אחר של הדירה. ניטרלנו באופן מסודר ומהיר את חמשת העבריינים שהיו מסוממים על כל הצורה שלהם, פרקנו אותם מנשקם.
המעצר היה יעיל ומהיר ללא הפרעות באופן שעורר את חשדי, הרי לא יכול שהם פשוט דחפו את מיגל מהחלון והמשיכו לשבת כאילו כלום.
המשכתי לסרוק את הדירה, עובר חדר חדר בדריכות כשפתאום שמעתי אקדח נדרך מאחורי ראשי, "תזרוק את הנשק עכשיו איחו דל פוטה", אדם עם מבטא דרום אמריקאי כבד אמר מאחוריי.
הרמתי את ידיי בכניעה כשהאקדח עדיין בידי, מחכה בציפייה לרגע בו אסתובב ואנטרל את הבן זונה שחושב שאם הוא מאיים עליי באקדח אז הסיפור שלי גמור. 
"אמרתי לך לזרו-" החל לומר ולא הצליח לסיים כשהסתובבתי במהירות והטחתי את מרפקי בפניו בעוצמה שריסקה לו את האף. הוא נהדף לאחור מהכאב הפתאומי שתקף אותו.
ניצלתי את המומנטום ולפתתי אותו מחולצתו, הטחתי בעוצמה לקרקע בחבטה שזיעזעה את גבו. העפתי לו אגרוף לצד השני של פניו והרחקתי בבעיטה את האקדח שהספיק להשתחרר מידו.
הוצאתי את האזיקים מחגורת מכנסיי, סובבתי אותו בפראות על הבטן ואזקתי את ידיו בכוחניות כשהוא קילל בלי סוף וירק דם מפיו.
חברתי לצוות שכבר המתין לי למטה עם העצורים, מוביל איתי את החשוד בניסיון הרצח של מיגל.
הכנסתי אותו לניידת אחת מיני רבות שכבר חיכו לנו כדי לפנות את העצורים לתחנה ולסיים את האירוע.
"מה עם מיגל?" שאלתי את סמי כשנכנסנו לרכב בדרכנו אל התחנה לסיים עם עבודת הניירת שהמתינה לנו אחרי כל מעצר מהסוג הזה.
"לא ברור אם יחיה" השיב בטון חמור.
לפתתי את ההגה בעוצמה כשהבנתי מה עשיתי.
דחפתי את שיי לתפקיד מסוכן שכזה, לאפלה.
מה אם סיפור הכיסוי שלה יתגלה גם? מה אם מישהו יפג- לא. קטעתי את המחשבות השליליות ברגע אחד. נשבעתי לעצמי שלא אתן שיקרה לה דבר.