צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 2

קמילה

"אתה יכול בבקשה לא לזוז?! ‏אתה הורס לי ככה את כל הציוד!" צעקתי על פיירו.
"אמרתי לך שאני לא דוגמן,קימי. תבקשי את זה מרפאל או מישהו אחר" הסתכלתי עליו מעלה ‏הקנבס ושלחתי לעברו מבט חודר.
"פשוט אל תזוז. אני כבר מסיימת פה" פיירו נאנח אך המשיך לעמוד כמו שצריך, אני רק מקווה שהוא ‏ימשיך ככה עד סוף הציור שלי.
"מה קורה פה?" דריה ‏יצאה אל הגינה ‏כשבידיה אנטוניו הקטן.
"מנסה לצייר את פיירו,אבל הוא כל הזמן זז" אמרתי ועברתי את ‏המכחול על קנבס והתחלתי לצייר את זרועו של פיירו.
"פיירו,אתה בסדר שמה?" שאלה דריה כשהיא מצחקקת בשקט.
"מצחיק מאוד,מוריס!" ענה לה פיירו בעצבים. 
"תני לי להזכיר לך,אבל אני כבר לא מוריס אלה ונטורה!" עונה דריה.
"אולי תפסיקו לצעוק כבר? אני מנסה לצייר כאן"
דריה נעמדה לידי ומסתכלת על הציור שלי.
"וואו. את ממש ‏מוכשרת. למה ‏בעצם הפסקת ללמוד בלונדון?" בלעתי את הגוש בגרון שלי.
אני לא אוהבת לדבר על מה שהיה לי בלונדון,רק בואו נגיד שלא ‏הסתדרתי שם עם אנשים כל כך.
"אני רוצה לראות עולם ולצייר כל מה שאפשר. אבל לונדון לא עשתה לי את זה" חייכתי אליה בקטנה.
לונדון עשתה לי את זה מאוד אבל היו לי כמה ‏עניינים שם שבגללם הייתי צריכה לעזוב.
"אבל רפאל בחיים לא ‏יסכים לי לצאת מכאן" המשכתי לומר באכזבה.
"יש לי רעיון בשבילך,אבל אני לא כזאת בטוחה שאת תהיי מרוצה ממנו" טוב עכשיו זה מתחיל להיות מעניין.
"מה זה?"
"את יודעת שרוקס-מייק עומדים לצאת בקרוב ‏לסיבוב הופעות באירופה. אז הם מחפשים מישהי שתוכל לשמור על טום מלעשות צרות ואת הראשונה שיצא לי לחשוב עליה. כי את יודעת.... את ‏סוג של שונאת אותו,וגם בואי נוד על האמת את ‏לא מאלה ‏שירצו להזדיין איתו. אז חשבתי שזה יכול להיות רעיון מצויין" היא חייכה אליי חיוך ממולץ.
אין פאקינג מצב בעולם! אני?! לשמור על טום מוריס?! כן בטח.
"אני לא חושבת שאני אהיה מתאימה לתפקיד הזה,דריה. אני מסוגלת לרצוח את טום. בלי ‏להעליב כמובן"
"לא נעלבתי. מבינה אותך לגמרי. טום יכול להעלות על העצבים בקלות" היא מצחקקה. 
"כן זה נכון" עברתי את שיערי מאחורי אוזני.
"אז מה את אומרת? כי אני חושבת שאת תהיי מצוינת לתפקיד וגם תראי מקומות חדשים" אני אהבתי מה שהיא אמרה על לראות מקומות חדשים,אני באמת רוצה לטייל ולצייר מקומות שלא הייתי ‏באים או אולי לבקר באיזה מוזיאון.
"אמממ... אני יכולה לחשוב על זה קצת?" שאלתי.
"‏כמובן. אבל תחזיר לי תשובה מהר כי הם טסים בעוד שלושה ימים." הנהנתי וחזרתי לצייר את פיירו.
"על מה את מחייך שם?" שאל פיירו.
הרמתי את מבטי אליו,"אני לא מחייכת" אני אפילו לא שמתי לב שאני מחייכת,למה שאני בכלל יעשה דבר כזה?
"את בהחלט כן. ‏על מה דיברתם,דריה?" פיירו ‏פנה לדריה ומשילב את זרועותיו על חזהו.
"קמילה רוצה לראות מקומות חדשים בעולם,אז ‏הצעתי לה להצטרף לסיבוב הופעות של הלהקה"
"דריה!" אמרתי בשקט.
פיירו ‏התיישר ומבטו המשועשע השתנה לעצבני.
"אין פאקינג מצב שהיא עוזבת את הבית הזה!" הוא נהם.
"וזה למה בדיוק?" שאלה דריה.
"כי אין מצב מזויין שרפאל ירשה לה. וגם על זה שהיא לא עמדה בעסקה שלהם וחזרה לפה. וזה מאוחר מדי בשבילה לעזוב כבר" דריה גלגלה לעברו עיניים.
"מה אני לא ירשה?" אחי הבכור ,רפאל,יצא בדיוק מהבית והתקדם אל דריה.
"איך עבר היום שלך,מיו אנג׳לו?" רפאל רכן לעבר דריה וצמיד נשיקה על שפתייה.
"פאפא" אנטוניו פרש את ידו הקטנות באוויר ורפאל הרים אותו על בין זרועותיו.
"מה שלום הנסיך הקטן שלי" אמר רפאל לאנטוניו.
"רפאל יש לי בקשה אליך" אומרת דריה פתאום.
אני מסמנת לה מהר אם הידיים שהיא לא תעז לשאול אותו.
"כל דבר,מיו אנג׳לו" הוא אמר את זה בכזאת אהבה.
‏הלוואי שיכולתי למצוא אהבה כמו שיש לדריה ולאחי.
חלום שלי שגבר ‏הסתכל עלי כמו שרפאל מסתכל על דריה. "תרשה לקמילה להצטרף אל סיבוב ההופעות של הלהקה" אמרה דריה.
גבותיו של רפאל התרוממו והוא נראה מופתע מהבקשה של דריה.
"אין מצב" רפאל ציווה.
כן,לא חשבתי שהוא ‏יסכים לזה בכלל.
"קאפו,יש מצב למילה קטנה?" דריה אוחזת בזרועו של רפאל ומזיזה אותו ‏הצידה בשביל שאני אוכל לשמוע מה היא אומרת.
הם ‏מתרחקים כל כך עד שאני לא שומעת אותם בכלל אך כן יכולה לרואה את זרועותיה של דריה זזות ‏באוויר בעצבים ושהיא צועקת עליו.
זה נראה שגם רפאל צועק,עד שאנטוניו התחיל לבכות ‏בזרועותיו.
דריה לקחה את ‏אנטוניו וניסתה להרגיע אותו כשהיא מביטה במבט חודר על רפאל.
"את באמת רוצה ללכת לשם?" קולו עמוק של פיירו נשמע לצידי.
"אני לא יודעת,אולי" לחשתי.
"את בטוחה בזה,קימי? אמרת שאת שונאת את לונדון ויכול להיות שהם ‏מופיעים שם" אני יודעת את זה אבל אני יהיה חייבת ‏מתישהו ‏להתגבר על הפחד שלי.
"אני יודעת. אבל אולי זאת ‏הזדמנות בשבילי,פיירו. אני אוהבת לצייר ולראות דברים חדשים" סובבתי עליו את מבטי אך הוא הסתכל עלי במבט מודאג. "אני לא יודע,קימי. זה מרגיש לי לא טוב" חייכתי אליו חיוך קטן.
"אני יהיה בסדר,פיירו. אני לא הייתי פה שלוש שנים,מה זה עוד ‏חצי שנה" פיירו הזיז את מבטו חזרה אל רפאל ודריה. "בואי נראה מה הוא יגיד לך קודם" ‏החזרתי את מבטי גם כן עליהם,רפאל התקדם אלינו ולא נראה כל כך מרוצה משיחה שהייתה לו עם דריה אך מעבר לכתפו של רפאל,דריה חייכה אלי וקרצה.
"את באמת רוצה לנסוע איתם?" רפאל שאלה בקול עמוק.
"אמממ... אולי?" שאלתי בחשש.
רפאל נאנח והעביר את ידו בשערו השחור.
"אני ארשה את זה אבל יש לי טניה" ברור שיש לו.
תמיד יש לו טניה לכל דבר.
"שפיירו יבוא איתך"
"מה?! אין מצב. למה?!" צעקתי.
"לי אין בעיה" אמר פיירו שחיוך ממזרי מרוח על פניו.
"כי ככה אמרתי. אני יותר רגוע שאני יודע שפיירו נמצא לידך כל הזמן" גלגלתי עיניים.
אני לא מאמינה שאחי צריך לעשות עליי ‏בייביסיטר! אני פאקינג בת 22,אני לא ילדה קטנה יותר.
"רפאל! לא על זה ‏הסכמנו" דריה הופיעה ליד רפאל ומסתכלת עליו במבט כועס.
"את מבינה את זה שאני לא ישן טוב בלילה ברגע שאני ‏אשלח אותה לבד לשם. ועוד ‏בידיעה שאף אחד לא שומר עליה. היא אחותו של קאפו!" הוא נוהם.
"שלוש שנים היא הייתה לבד. אז למה עכשיו פיירו צריך לשמור עליה?" פאק אני מתה על דריה.
"‏‏היא הייתה שם בקולג׳ וגם היא לא הייתה לבד. היו לי אנשים ששמרו עליה רחוק" רגע מה?! באתי לפתוח את הפה אך דריה הקדימה אותי.
"אז תעשה את אותו הדבר גם עכשיו.‏רק תאשר לה כבר לצאת מפה" אני לא אוהבת את זה אבל אני כן חייבת לצאת מכאן כבר.
גם אם זה אומר לשמור על טום מוריס.
"בסדר." אמר רפאל בסוף.
"מה?! אתה לא רציני,רפאל?!" נוהם פיירו אך דריה שולחת לעברו מבט ‏שיסתום לו את הפה וזה מה שבאמת קורה באותו השנייה.
זה מצחיק איך שהיא מצליחה ‏להשפיע עליהם ככה.
‏היא פשוט מנהלת את ‏העניינים כאן,אני אוהבת את זה.
"תודה,רפאל" חייכתי אליו.
"רק בבקשה תשמרי על עצמך"
"תמיד,אח גדול"