צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 11

טום

עברנו כבר יותר מ10 ‏חנויות ומילי עדיין לא מצאה את מה שהיא מחפשת,אני והבחורים כבר התחלנו להתייאש.
"נו,מילי. מה הבעיה ‏לבחור ז'קט?!" דור התלונן.
"סתום כבר. יש פה מבחר ‏אדיר,זה לוקח זמן" מילי ענתה והזיז כמה ‏ז׳קטים בקולבים.
בזווית עין ראיתי את קמילה מסתכלת על שמלת משי ארוכה בצבע גוף,התקדמתי אליה ונעמדתי מאחוריה.
רכנתי קרוב לאוזנה ולחשתי,"מה את עושה?" קמילה נבהלה וקפצה במקום.
"אתה לא נורמלי" היא מלמלה והניחה את כף ידה מעל ליבה.
חייכתי אליה חיוך מרוצה,"למה את לא מודדת אותה?" סמנתי עם ראשי לעבר השמלה שהיא הסתכלה עליה מקודם.
"סתם. רק הסתכלתי עליה" היא משכה בכתפיה ובאה לחלוף על פניי אך תפסתי בזרועה ועצרתי אותה.
"‏תמדדי אותה. אני רוצה לראות איך היא עלייך" אמרתי.
קמילה הרימה לעברי גבה שואלת.
"למה? זאת רק שמלה"
"פשוט תעשי את זה,שלגיה" שוב פעם קראתי לה ככה,למה אני תמיד עושה את זה?
"בסדר" היא מלמלה ולקחה את השמלה מהקולב.
התקדמנו לאזור המדידות כשהגענו לשם נעצרתי בכניסה,"אני ‏מחכה לך פה" קמילה הנהנה ונכנסה לאחד ‏התאים.
אחרי מספר דקות קמילה פתאום אמרה משהו,"טום,תוכל בבקשה לקרוא למילי שנייה?" קמילה קרא לי ‏מהצד השני של התא.
"למה מה קרה?" שאלתי והתקרבתי לתא שלה.
"יש לי קצת ‏תקלה עם הרוכסן של השמלה. תוכל ‏לקרוא לה?" היא שאלה שוב. הבטתי לאחור וראיתי שמילי והבנים רחוקים ‏מאיתנו.
"היא לא פה" שיקרתי לה.
למה עשיתי את זה עכשיו?!
"יש פה אולי בסביבה עובדת של החנות?" היא שאלה.
אפילו לא ‏טרחתי לחפש אחת כשדפקתי לה על הדלת.
"אני יעזור לך. פשוט תפתחי לי"
"לא נראה לי,טום. פשוט תקרא למישהי" היא לחשה.
"זה רק אני,שלגיה. זה לא שאני יהרוג אותך או משהו כזה" צחקתי בשביל להקל ‏על האווירה.
"בטוח אין פה אף אחת?" היא נאנחה ושאלה שוב.
"לא" עניתי ישר.
"טוב" נשמע קליק ‏והדלת נפתח בקטנה.
פתחתי אותה יותר וגבה החשוף של קמילה קיבל את פניי.
הזין שלי עמד דום והכאיב לי מאוד בתוך המכנסיים.
שיט,אני אבוד.
סגרתי את הדלת מאחוריי והתקדמתי אליה.
"אני יכול?" שאלתי.
עיניה של קמילה פגשו את עיניי דרך המראה הגדול.
"כן"היא לחשה.
כפות ידיי מצאו את מותניה וקרבתי אותה אליי.
בידי אחת תפסתי ‏בריצרץ וביד השניה תפסתי במותניה והצמדתי אותה אליי.
סגרתי באיטיות את הריצ'רץ של השמלה וניסיתי לנשום עמוק ולא ‏לאבד את השפיות שלי.
התא הזה היה גדול אך אכשהו הוא נהיה צפוף מאוד פתאום.
הרגשתי שאני עוד שנייה חייב ‏להצמיד אותה על המראה ולזיין לה את ‏הצורה.
בחיים שלי לא חשבתי שאני יחשוב ככה על קמילה.
מה הבחורה הזאת עושה לי?
קמילה קפאה מתחת למגעי אך כן המשיכה להסתכל עליי מבעד למראה.
בלי לחשוב על מה שאני עושה,כרכתי את זרועותיי סביב מותניה ורכנתי אל צווארה מאחור.
עברתי את שפתיי על שקע צווארה הפועם במהירות.
הנשימות שלה נהיו כבדות ועיניה נעצמו.
"טום..." קולה נשבר כשאמרה את שמי ופאקינג מתתי על זה.
"כן,שלגיה?" לחשתי לצווארה.
"מ-מה אתה עושה?" היא גימגמה.
"אין לי פאקינג מושג" עניתי בקול עמוק ו‏מחוספס.
קמילה בלעה את רוקה בחוזקה ופקחה עיניים.
כשעיניה פגשו שוב את עיניי, ‏איבדתי את זה לגמרי.
תפסתי בשני צידי מותנה וסובבתי אותה עלי במהירות.
עיניה נפערו כששפשפתי את שפתיי על שפתיה. הנשימות שלנו ‏התערבבו ביחד וריחה המתוק שיגע אותי לגמרי. לא הצלחתי לחשוב על כלום מעבר לעובדה שאני מת לנשק אותה. הדחף היה אדיר.
"אני חייב לטעום אותך" לחשתי נגד שפתייה ואישוניה התרחבו.
היא פתחה את פיה לומר משהו, אבל לא נתתי לה הזדמנות. העברתי את אצבעותיי בשערה והטחתי את גופה הקטן במראה כשגופי נצמד אליה. היא גנחה בשקט ובאיטיות, ואני בלעתי את הקול כשפי פגש בפיה. אך משהו בנשיקה הזאת הזכירה לי משהו מוכר כאילו כבר התנשקנו בעבר.
אבל איך זה אפשרי?!
אבל דבר אחד בטוח ידעתי רק שאיבדתי כל טיפת שליטה שהייתה לי ושהשתוקקתי לטעום אותה. השתוקקתי לטעום כל איבר בה אם תאפשר לי. היא נאנחה שוב, ולשוני. נכנסה לתוך פיה. הלשון שלה נגעה בלשוני ורציתי עוד. תפסתי את ירכיה בידיי וניסיתי להשיג מעט שליטה, אבל זה התפוגג כשהיא הרימה את רגליה והניחה לי לעטוף בהן את מותניי. השמלה שלה התרוממה טיפה למעלה והצמדתי את גופי לגופה עוד יותר ושנינו גנחנו יחד, לרבות גופנו צמודות זו לזו.
גם קמילה לא הצליחה לשלוט בעצמה, בדיוק כמוני. היא לפתה את שערי בידיה ומשכה בו, ואז נשכה את שפתי העליונה בכאב מענג. היא חיככה את מותניה עליי, ואני הצטמררתי כשהרגשתי את גופה הקטן והמתוח על גופי.
אך פתאום הכל נעצר כשרק קרבתי את ידי אל ישבנה והיא קפאה בין זרועותיי.
עיניה נפקחו,היא התנתקה משפתיי ודחפה את עצמה ממני.
הורדתי אותה בחזרה על הרגליים ולקחתי צעד לאחור מרוב בלבול.
"אני לא יכולה לעשות את זה" היא לחשה והנשימות שלה נהיו כבדות מאוד כאילו היא נכנסת ‏לפאניקה או משהו.
באתי לתקדם אליה אך היא הרימה את ידה ואז היא הביטה בי ובאותו שניה קפאתי במקומי כשראיתי דמעה יורדת בעיניי והיא נראתה מבוהלת מאוד.
פאק. מה עשיתי,לעזאזל?!
"שלגיה...."
"לא. לא,טום. אני מצטערת" היא ינענע במהירות את ראשה ודמעות ירדו מעיניה.
מה קורה פה?
למה היא נראית מפוחדת כל כך?!
"אני מצטער. לא ניסיתי לפג—"
"אל תצטער. זה לא ‏‏אשמתך" זה הדבר האחרון שהיא אמרה לפני שהיא יצאה מהתא וברחה משם.
מה זה היה ‏לכל הרוחות?!