קמילה
טום התעלם ממני כבר ארבעה ימים שלמים מאז הלילה ההוא. כל פעם שהוא רצה ממני משהו,הוא בקש מאחד מחברי הלהקה לבוא אלי ולהגיד לי מה הוא צריך.
הוא פשוט לא אמיתי.
אני לא יודעת מה נכנס בו שוב אבל הוא מתנהג אלי כמו אוויר,אני אמורה לשמוח מי זה אבל איכשהו זה לא משמח אותי בכלל.
"היי,אני הולכת להביא לחברי משהו לאכול,את רוצה משהו?" אני מרימה את מבטי מהטלפון ורואה את מילי עומדת מולי,"אני לא רעבה אבל אני יבוא לעזור לך,גם ככה אין לי מה לעשות פה"
"בואי" אני ומילי התקדמנו לעבר הדלת אך בדיוק כשהיא פתחה את הדלת נשמע קול עמוק מאחוריי, "לאיפה את הולכת?" הבטתי מעבר לכתפי,טום נשען על משקוף של דלת החזרות והרים לעברי גבה.
זאת פעם ראשונה שהוא פונה אליי מאז ארבע ימים. "אני הולכת לעזור למילי להביא לכם משהו לאכול" טום התרחק מהמשקוף והתקדם אליי,"ולמה את לא מודיעה לי. אני צריך לדעת לאיפה את הולכת. אם הייתי צריך עכשיו משהו?" הרמתי לעברו גבה.
הוא בטח צוחק עלי עכשיו.
ארבעה ימים שלמים הוא לא מדבר איתי אבל עכשיו הוא רוצה שאני הודיע לו לאיפה אני הולכת?!
"כי אתה לא מדבר איתי כבר ארבע ימים. אז למה לעזאזל אני צריכה להודיע לך על משהו בכלל?!" אני חוזרת בחזרה אל מילי שעדיין מחזיקה את הדלת ומביטה בנו. "אבל עכשיו אתה יודע,אז נתראה עוד מעט" אמרתי בלי להסתכל עליו שוב ויצאת מהמשרדים.
.............
טום
אני חתיכת אידיוט ומאוד מטומטם.
מה חשבתי לעצמי שסיפרתי לקמילה את כל מה שעובר עלי?!
אני פשוט דפוק.
למה אני ממשיך לעשות כל הזמן דברים מטומטמים האלו?
ארבעה ימים ניסיתי להתחמק ממנה כי פשוט לא יכולתי לסבול את המבט שהיא שלחה לעברי כל הזמן,כאילו היא מרחמת עלי או משהו כזה.
אני לא רוצה שירחמו עלי ואני ממש לא צריך את רחמים שלה,אני מסתדר מצויין גם בלעדיהם.
"מה זה הפרצוף הזה?" אני מרים את מבטי אל מארק.
"איזה פרצוף?" אני שואל.
"אתה נראה כאילו משהו דרס את החתול שלך" על מה הוא מדבר,לעזאזל? אני בסדר גמור ואני לא עושה שום פרצוף.
"אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני בסדר" מארק מגלגל לעברי עיניים. "בטח. אולי תנסה את החרא הזה על משהו שלא מכיר אותך."
"מה אתה רוצה?"
"אני רוצה שתפסיק להתנהג כמו אידיוט לקמילה. בנאדם,הבחורה לא עשתה לך כלום. למה אתה קר עליה כל כך?" אני נשען לאחור על משענת הספה ומביט אל התקרה מעלי.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר" אני עונה באדישות.
מארק לא אמר דבר אך אכן חייך חיוך ממזרי ונשען לאחור על הספה.
"מה?" אני נוהם.
"לא אמרתי כלום" הוא משך בכתפיו ועשה פרצוף תמים.
"אתה רוצה להגיד משהו,אני יודע את זה"
"אני לא"
"אתה בחל—"
"מי מרעב?!" מילי מתפרצת אל החדר כשהיא מחזיקה בידיה שקיות של מזון מהיר וקוטעת את דברי.
"סוף סוף. אני מת מרעב" מארק מזנק מהספה וממהר אל מילי.
אחרי כמה שניות גם קמילה נכנסת ,מניחה את השקיות שלה על השולחן הקטן שמולי ואז מחפשת משהו בין השקיות.
כשהיא מוצאת את מה שהיא חיפשה,קמילה התקדמה לעברי והושיטה לי שקית.
"מה זה?" הרמתי לעברה גבה.
"הבאתי לך את המבורגר שאתה אוהב"
מה? איך היא יודעת מה אני אוהב וגם היא לא כועסת עלי או משהו כזה?
"איך את—?"
"יודעת? מילי אמרה לי. אז קח" לקחתי את השקית מידה, היא הסתובב בחזרה אל השולחן ולקחה משם עוד שקית והתקדמה אל הדלת.
"לאיפה את הולכת?" שאלתי וקמתי מהספה.
אני לא יודע למה אבל אני לא רוצה שהיא תוכל שוב פעם לבד,תפסתי אותה כבר פעם בעבר אוכלת בחוץ לבד ולא איתנו.
"החוצה" היא אומרת ובלבול נשמע בקולה.
"למה? תישארי לאכול איתנו" אמרתי.
"טוב" היא לחשה והתקדמה אל הספה.
היא ומילי התיישבו על הספה, וקמילה התיישבה לידי.
היא הניפה את שערה מעבר לכתפה, וריחה הנעים עף לעברי. זה לא היה בושם מתקתק מהסוג שהייתי רגיל אליו. לא ידעתי איך להסביר את זה.
היא הדיפה ריח של משב אוויר צח עם משהו מעבר.
משהו משכר.
קמילה הוצאה משקית שלה קופסא עגולה מפלסטיק ופתחה אותה,ברור שהיה שם סלט.
גלגלתי עיניים ולקחתי את המבורגר שלי.
נגסתי ממנו ביס גדול ונהנתי מהטעם המדהים פגש את לשוני.
פאק,אני מת על המבורגרים זה הדבר הכי טוב שהעולם יצר בו.
"טעים?" לחשה קמילה לידי.
"כן,מאוד" היא הנהנה וחזרה לסלט שלה.
"איך את אוהבת את הדבר הזה?" שאלתי וסימנתי עם ראשי לעבר הסלט שלה.
"אני טבעוני. אני לא אוכלת בשר" טבעוני? אוי אלוהים איך אפשר לא לאכול בשר? טוב,מה אני יכול לעשות זאת בחירה שלה בחיים.
"היי,מה אתם אומרים על לצאת למסעדה הערב לפני שאנחנו טסים ללונדון?" שואל דור.
אני מושך בכתפיי,"בטח,אני זורם"
"גם אני" אומרת מילי.
"בטח,למה לא" אומר מארק.
"אני לא יכולה. אבל תהנו אתם" כולם מביטים על קמילה בשאלה.
למה היא לא יכולה? קרה משהו?
"למה את לא יכולה?" שאלתי.
קמילה הניחה את הסלט שלה על השולחן והשיטה את שיערה מפניה.
"אני הולכת למוזיאון הלובר. אף פעם לא הייתי שם ותמיד רציתי ללכת" היא הולכת ללובר? מה לה ולמוזיאון הזה?
פאק,אני באמת לא יודע עליה כלום.
YOU ARE READING
צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.
Romanceטום מוריס הוא סולן בלהקה ״רוקס-מייק״ הילד הרע ואליל הבנות. זמר רוק ,חתיך ,מקועקע. לטום יש אחות תאומה בשם דריה שהיא נשואה לראש המאפיה של לאס וגאס. טום אשים את עצמו שבגללו אחותו נשואה לראש המאפיה,בגלל טעות שהוא עשה. הוא היה מחור לאלכוהול וסמים הוא...
