צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 4

קמילה
סוף סוף ‏הדביל נזכר להגיע לחזרות. טום אתקדם אל אמצע הבמה ועל הדרך ‏אסף את הגיטרה שלו ‏מהמתקן שלה והניח אותו על כתפו.
הוא אחז ‏במיקרופון,מקרב את פיו כשהוא מגחך.
"קמילה,‏אני מקווה שנהנית מהמופע הזיונים שלי בבוקר" אמר והתחיל לנגן.
עמדתי שם קפואה כמו קרח ולחיי האדימו.
מה לעזאזל הוא אמר עכשיו?! ועוד מול כולם!!!
כל עובדי הבמה הסתכלו עלי במבטים מוזרים והרגשתי מבוכה נוראית.
בן זונה! הוא עשה את זה בגלל האיום שלי?
אני פשוט לא מאמינה!
אני שונאת אותו כל כך!
שילבתי את זרועותיי והסתכלתי עליו שר את הפזמון ורק דמיינתי איך אני חונקת אותו ‏במו ידיים.
הוא ישלם על זה.
טום קרץ לעברי וחייך חיוך ממזרי.
ברור שהוא מרוצה ‏מעצמו,חלאה אחד.
מילי שלחה לעברי מבט מבולבל ואני רק משכתי בכתפיי כאילו אני לא יודעת על מה הוא מדבר.
הסתובבתי והלכתי להתיישב בשורה האחרונה כמה שיותר רחוק ממנו.
כשטום סיים הוא הניח את הגיטרה שלו וניגב עם זרועו את מצחו.
ואז הוא קפץ מהבמה, "קמילה. מים!" הוא ציווה כאילו אני איזו משרתת שלו או משהו.
גלגלתי עיניים והנחתי את רגליי על משענת הכיסא שמולי.
"אני לא משרתת שלך,טום. אתה יכול לקחת לבד מים." עניתי.
לסתו של טום ננעלה ועיניו ננעצו בי בכעס.
אני חייכתי אליו חיוך מרוצה ויודעת טוב מאוד שזה יותר מעצבן אותו.
"אני לא יבקש שוב,קמילה. את העוזרת שלי ואת תעשי כל מה שאני אגיד לך ואמרתי לך לקרוא לי,מר מוריס." טוב,פה הוא הגזים.
הוא רוצה מים? אז הוא ‏יקבל מים.
קמתי מהכיסא והלכתי אל ‏הצידנית שהיתה ליד הציוד. ‏פתחתי אותה והוצאתי משם בקבוק מים,התקדמתי אליו ופתחתי בדרך את הפקק.
טום חייך אלי חיוך ניצחון ואני חייכתי אליו במתיקות.
"אתה רוצה מים,מר טום? בבקשה" הרמתי את הבקבוק ושפכתי את כל מה שהיה בבקבוק על ראשו.
טום קפא במקום ועיניו נפערות.
זרקתי את הבקבוק על הרצפה ליד רגליו ושפשפתי את ידיי.
"אני מקווה שעכשיו אתה ‏רענן יותר,מר טום" אמרתי ‏בלעג וחייכתי.
לקחתי כמה צעדים לאחור,"אם תסלח לי עכשיו,יש לי מקום להיות בו" פירחתי לעברו נשיקה באוויר והלכתי משם.
"חתיכת... קמילה,את עוד תשלמי על זה!!!" הוא צרח מאחורי.
הסתכלי מעבר לכתפי וראיתי שדור ומארק תופסים בשתי ‏צדדיו של טום בשביל שהוא לא יצליח להגיע עלי.
אני צחקתי בקול המשכתי בדרכי.
"אתה יכול ללכת ‏מצידי לזדיין!" צעקתי.
שמעתי אותו נוהם ואת מילי צוחקת מרחוק.
"על מה את צוחקת,לעזאזל?!" טום שואג.
"זה די יגיע לך" מילי אומרת וזה הדבר האחרון ששמעתי לפני שהדלתות נסגרות אחריי.

.........
טום

פאק! אני לא מאמין שהיא עשתה את זה עכשיו!! אני פאקינג רטוב לגמרי.
בת זונה!!
קרעתי מעלי את החולצה הרטובה וזרקתי אותה על הרצפה בחדר שלי במלון,נכנסתי לחדר השינה וראיתי שהברונטית עדיין ‏נמצאת שם.
"מה את עוד עושה פה,לעזאזל?!" נהמתי.
הברונטית קפצה מהמיטה שהיא עדיין הייתה עירומה לגמרי.
"חשבתי שתרצה עוד סיבוב" היא אומרת.
"אז חשבת לא נכון! עופי מפה עכשיו!" שאגתי ונכנסתי ‏בסהרה אל חדר אמבטיה.
הורדתי ממני את ‏הג׳ינס הרטובים ואת הבוקסר ביחד,פתחתי את הברז של המקלחת וחיכיתי שהיה מים חמים.
עוד מספר שעות הולך להיות ‏המופע הראשון שלנו של סיבוב ההופעות ואני עדיין עצבני רצח על מה שקמילה עשתה לי.
אני לא מאמין שהיא עשתה את זה.
בחיים שלי לא ‏נתקלתי בבחורה כמוה.
היא כל כך שונאת אותי ואני לא מבין למה.
כאילו גם אני שונא אותה,אבל כשהיא ראתה אותי היום חצי ערום בבוקר,זה עשה לי משהו בבטן וזה הרגיש כל כך טוב.
כאילו אני נהנה מזה שהיא מסתכלת עלי ככה.
פאק,למה אני חושב על זה בכלל?
אני נכנס אל מתחת זרם המים ועוצם עיניים.
אני לא יודע למה אבל כל פעם שאני מסתכל על קמילה,אני מרגיש כאילו כבר ראיתי אותה פעם או שהיא אולי מזכירה לי מישהי מעבר שלי?
לא, זה לא יכול להיות.
אין ‏פאקינג מצב.
אם הייתי שוכב עם קמילה הייתי זוכר את זה על בטוח,אבל זה עדיין מציק לי.
למה היא מזכירה לי מישהי?!
פאק.
אני כל כך מבולבל עכשיו,במקום לכעוס עליה,אני חושב על עליה בצורה אחרת לגמרי.
‏אני מאבד את זה.

...........

"הכל טוב,אחי?" אני מרים את מבטי אל מארק שיושב מולי על הספה ובידו השלט של הטלוויזיה,
"כן. למה שאני לא יהיה בסדר?" שאלתי ועברתי את המצית בין אצבעותיי.
"אתה נראה עצבני" הוא גיחך.
"ברור שאני עצבני. פאקינג קמילה ‏שפכה עלי ‏בקבוק מים קפואים מול כל הצוות שלי. אז למה שאני ‏פאקינג לא יהיה עצבני?!" מארק ‏לחץ על השלט ומעביר ערוצים בטלוויזיה.
"רק שואל,אחי. אתה לא צריך לצעוק עלי. אני לא העוזרת שלך או משהו כזה" הוא גיחך שוב.
בן זונה.
"מה קורה,נבלות?!" דור פרץ לסלון שבידו חטיפים ושתייה קלה.
מאז שהייתי ‏במכון גמילה של ‏אלכוהול,הם לא ‏מעיזים ‏להכניס אלכוהול לאותו מקום שאני ‏נמצא בו וזה מעלה לי את העצבים כי הם חושבים שאני אשבר בקלות.
הם יכולים לשתות כמה שבא להם וזה לא מזיז לי.
"קח. ‏הבאתי לך את הדוריטוס שרצית." דור זרק את הדוריטוס על חזהו של מארק ומתקדם אלי.
"קולה?" הוא מושיט לי בקבוק ‏זכוכית של קולה,"תביא" לקחתי אותו ופתחתי ‏את הפקק בעזרת שיניי.
דור התיישב באמצע הספה והניח את רגליו על השולחן הקטן שמולו.
"אז מה אתה מספר,טום?" דור מקפיץ את הגבות שלו לעברי ומחייך חיוך ממזרי.
יופי,רק הוא היה חסר לי עכשיו ואת השאלות ‏המטומטמות שלו.
"‏תסתום,דור" הוא עייף את ראשו לאחור וצחק בקול.
"‏פאק בנאדם. היית צריך לראות את ‏הפרצוף שלך, כשהיא שפכה עלייך את כל המים על הראש. ‏זה פאקינג היה קורע!!" הוא צוחק חזק יותר.
תפסתי את הכרית שהייתה קרובה עלי וזרקתי אותה בחוזקה על פניו.
דור לא הצליח ‏להתחמק מהכרית פגעה לו בול בפנים.
"זין!" הוא תפס את אפו והסתכל עלי ‏בשנאה.
אני משכתי בכתפיי והתנהגתי ‏בתמימות מוחלטת.
"מה זה? מי הרביץ לדור ‏בלעדי?" מילי נכנסת גם היא לסלון ומניחה את כפות ידיה על המותניים.
"את מוזמנת להרביץ לו כמה שאת רוצה" אני אומר ולוגם מהקולה שלי.
"חבל שלא שמתי לך רעל בקולה" ממלמל דור.
מארק צחק בשקט ומילי מחייכת חיוך משועשע.
"איפה,קמילה?" שאלתי את מילי.
כולם פתאום ‏השתתקו ו‏הסתכלו עליי בגבות מורמות.
"מה?" שאלתי.
"היא הלכה לטייל קצת" מילי ענתה.
קמתי מהספה ו‏התחלתי להתעצבן שוב.
היא ‏‏יצאה מהמלון בלי להגיד לי או בלי לבקש ממני רשות? היא עובדת אצלי מה היא חושבת לעצמה?!
"מה זה צריך להיות, ‏לעזאזל?! היא ‏הפאקינג עובדת בשבילי?! מי נתן לה את רשות לצאת?!" נהמתי.
מילי גלגלה עיניים, "‏אני נתתי לה" היא אמרה.
"את עשית מה?!"
"‏מה ששמעת. אתה ממש הגזמת היום טום. הבחורה הזאת לא עשתה לך כלום ולהזכיר לך שהיא פה רק בגלל דריה ולא בגלל שהיא רצתה לעשות את זה. אז תפסיק ‏להתנהג אליה כמו אידיוט" מילי הרימה לעברי ‏אצבע מורה ‏ונראית כועסת מאוד.
אבל אני בתוכי רתחתי מכעס.
למה אחותי‏ התערבה בכלל בעניין הזה?!
לפעמים אני פשוט לא מבין אותה.
"מה שתגידי" עניתי באדישות וחזרתי לשבת על הספה.
אף אחד מהם לא יגיד לי איך אני צריך ‏להתנהג לקמילה,אני אעשה מה שבא לי איתה.
‏והיא עוד תשלם על זה.