צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 41

טום
חודשיים לאחר מכן

"שלגיה" לחשתי באוזנה.
קמילה שכבה על בטנה וישנה שינה עמוקה ‏לצידי.
זאת פעם חמישית שאני מנסה להעיר אותה אך היא לא מוכנה לקום.
אני מנשק את צווארה,משם אל גבה החשוף עד שאני מגיע לישבנה.
"אמממ" היא נוהמת בשקט.
"הגיע הזמן לקום,שלגיה." אני אומר לה בטון צרוד ועמוק.
"לא רוצה" היא ממלמלת נגד הכרית שלה.
אחזתי במותניה מאחור ומשכתי אותן לעבר הזקפה שלי.
"טום!" קמילה צווחה,פקחה את עיניה והביטה בי מעבר לכתפיה במבט משועשע.
"מה אתה עושה?" היא שואלת וצוחקת בו-זמנית.
"חוקר את הגוף של הארוסה שלי" שמעתם טוב מאוד חברים.
הארוסה שלי.
קמילה ונטורה הפכה להיות ארוסתי.
ברגע שנחתנו ביוון נסענו משדה התעופה לכיוון ההופעה שלנו כי כמעט הגענו באיחור רציני אליה.
אך ברגע שסיימתי לשיר את כל 36 שירים שלנו ‏‏הצעתי לה נישואים מול כל הקהל.
והיא פאקינג לא הייתה מוכנה לזה בכלל.
"טום. שחרר אותי מיד! כל הגוף שלי עדיין כואב מאתמול בערב!" קמילה מנסה לזחול על המיטה ולהשתחרר מאחיזה שלי.
חיוך זדוני נמרח על שפתיי. כואב לה כי זיינתי אותה כל כך הרבה שעות אתמול בלילה.
מה אני יכול להגיד? אני פשוט מכור אליה קשות.
אני צועק ואוחז במותנייה חזק יותר.
"אין מצב. את שלי!" אני כולא אותה בין זרועותיי ומצמיד אותה למיטה.
הזין שלי ננעץ בישבנה.
יש לה מזל שאני לובש תחתונים כי אם לא,הייתי נכנס לתוכה.
"תשחרר אותי! טום!" היא צועקת וצוחקת חזק כל כך.
אני מחלק נשיקות בין צווארה לכתפיה.
"לא רוצה." עניתי לה בקול צרוד.
קמילה הצליחה להסתובב אלי, כך שפניי מולי עכשיו.
אצבעותיה תופסות את השרשרת שהיא הכינה לי ליום הולדת.
"אתה פשוט כוכב רוק,טום מוריס. מה אני יעשה איתך?" הרמתי אליה גבה משועשעת.
"אני לא יודע מה תעשי לי,אבל. אני יודע טוב מאוד מה אני יעשה לך" קולי היה שקט ועמוק שרכנתי לשפתיה וטרפתי אותן מיד.
קמילה גנחה נגד שפתיי וכרכה את זרועותייה סביב צווארי.
"אני אוהבת אותך" היא מלמלה נגד הנשיקה שלנו.
"פאק,שלגיה! ואני פאקינג מאוהב בך!" נהמתי והצמדתי את האגן שלה לשלי.
"בוקר טוב,זונות!!!" דלת החדר שלנו נפתחה בטנופה וגרמה לשנינו להתנתק בשנייה.
"פאק,דור! מה נסגר?!" שאגתי עליו והסתרתי את קמילה עם גופי כי הייתה עירומה לגמרי.
"שיט. סליחה. חשבתי שכבר ‏סיימתם את העניינים שלכם" הוא אומר אך הוא בכלל לא נראה מתנצל.
יותר נכון להפך הוא פשוט נראה משועשע.
"אני הולך להרוג אותך,אידיוט אחד! עוף מפה!" נבחתי עליו.
חיוך זדוני נמרח על שפתיו.
"בוקר טוב,קמילה" הוא נופף לקמילה.
"בוקר טוב,דור" היא צחקקה נגד חזי.
"אל תעני לו" אמרתי וחזרתי להסתכל עליה.
"מה אתה עושה,דפוק! אמרתי לך לא להיכנס אליהם" אתם בטח צוחקים אלי?!
חזרתי להביט בדור אך הפעם מארק היה לידו ‏והחטיף לו מכה בעורף.
"איה!!" דור מתלונן.
דור חוזר להביט בנו ואני שוב מנסה להסתיר את קמילה.
"זהו סיימנו סוף סוף את סיבוב ההופעות שלנו באירופה! הגיע הזמן לחזור הבית! אז יאללה קומו כבר,זוג יונים" צועק דור לעברנו ומארק צוחק לידו.
זה באמת נכון.
אנחנו היום חוזרים סוף סוף ‏לניו-יורק אחרי חצי שנה של ‏סיבוב הופעות.
הגיע הזמן לחזור הביתה ולשקט שלנו עד לסיבוב הבא.
החודשיים האלה ‏היו עמוסים מאוד בשבילנו ובשבילי.
קמילה ואני ‏‏התארסנו.
והיא נהפכה להיות בשבילי כל עולמי,מי פאקינג היה מאמין לזה?!
הבחורה שהכי לא סבלתי להיות איתה באותו החדר נהייתה עכשיו אהבה של חיי.
אני לא יכול לחשוב אפילו איך אני אשרוד דקה בלעדיה.
"יופי,מצויין. סיימתם פה?!" שאלתי בכעס.
קמילה צחקקה שוב.
"כן,הוא סיים פה." מארק תפס בצווארון החולצה של דור ומשך אותו מהחדר שלנו.
"דרך הגב,קמילה! יש לך ‏אחלה גוף!!" דור צועק.
נהמתי בכעס.
בן זונה ממזר!
כשהדלת סוף סוף נסגרה חזרתי להביט בקמילה שעדיין הייתה מהממת מתחתי.
היא חייכה אלי חיוך קורן ונראתה האישה הכי מושלמת בעולם.
"בשביל מי החיוך הזה,שלגיה?" שאלתי אותה.
נשכבתי על בטנה והנחתי את סנטרי על כפות ידיי כשאני עדיין מביט בעיני הדבש שלה.
"בשבלינו."
"אהה,כן? ומה כל כך משמח אותך בזה?"
קמילה העבירה את אצבעותייה בשערי,מה שכמעט גורם לעיניי ‏לעצם.
"אני שמחה לחזור הביתה. אבל אני יותר שמחה שזה הולך להיות יחד איתך"
קמילה עומדת לעברו לגור איתי ‏בניו-יורק ברגע שנגיע קודם לאס ‏וגאס ומשם ישר לבית שלנו.
היא אמרה שהיא חייבת לקחת משם כמה ציורים שלה ודברים אישים.
אז הסכמתי.
אני והיא טסים קודם לאס וגאס אך החבר׳ה טסים היום ישר לניו-יורק.
נישקתי את בטנה של קמילה,"ואני מת להכניס כבר איזה תינוק קטן לתוכך" הרמתי את עיניי בשביל לראות את התגובה שלה.
דמעה נשרה מעיניה כשהיא הביטה בי בהלם.
"אתה באמת מתכוון לזה? אתה רוצה תינוק?" היא שאלה בקול שקט ונשמעת המומה לגמרי.
התרוממתי קצת והצמדתי מיד את השפתיים שלי לשלה.
"ברור,שלגיה. אני רוצה איתך לפחות ארבע ילדים או יותר" אני לוחש לה נגד שפתייה.
דמעות ממשיכות לרדת מעיניה היפות כשהיא מחייכת אלי את החיוך הכי גדול שלה.
"כן! אני רוצה בזה מאוד!" היא צעקה באושר וחיבקה אותי חזק כל כך כשבקושי יכולתי לנשום אך זה עדיין לא עצר בעדי לחבק אותה חזק יותר.
"אז ‏קבענו,שלגיה?" לחשתי לה.
"קבענו,כוכב רוק"

הסוף

רציתי להגיד תודה לכל מי שהיה את הסבלנות לחכות לסוף הספר שלי.
אני יודעת שלקח לי קצת יותר זמן לסיים את הספר הזה,אבל תאמינו לי שזה היה שווה את זה.
למה?
אז ככה....
אני כותבת לכם ספרים נוספים אז זה אומר שאני לא הולכת לשום מקום בזמן הקרוב.
ואני ממש מקווה שתאהבו גם אותם!!
כרגע אני כותבת את המתנקשת שלי וגם את המנגינה של מילי.
אז אל ‏תדאגו בקרוב מאוד יצא הספר של מילי ופיירו.