צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 17

קמילה

"אני יודע שאת אוהבת את זה" הוא לוחש באוזני בקול עמוק וצרוד.
צריבה מרה תוקפת את גרוני ומיד גל של בחילה מגיע.
"אני לא. תשחרר אותי!" אני צועקת ומנסה לדחוף אותו מעליי.
"אוי. תפסיקי לשחק אותה המסכנה. ראיתי איך את מסתכל עליי בשיעורים." הוא ‏עודף אותי אל קיר מאחורי,ראשי פגע בחוזקה בקיר.
דמעות יורדות מעיניי במהירות,גופי רועד והראיה שלי ‏מטושטשת בגלל המכה.
"די. בבקשה. תפסיק!" צרחה נפלטת ממני כשידיו נוגעות בגופי בלי ‏רשות.
אני אוחזת בכתפיו ומנסה בכל הכוח שיש בי בשביל להזיז אותו.
"קמילה!" צעקה נשמע מעבר לדלת.
"מי זאת קמילה?" ארתור מסתכל עליי בעיניים קרות כקרח. הוא אוחז בסנטרי בחוזקה ו‏מכריח אותי להביט בו.
"אוליביה! הציל—" ארתור דוחף אותי לרצפה במהירות וצעד גופי נחבטה בחוזקה בשולחן לידנו. "‏יאא...." איבוב יוצא מפי בגלל הכאב.
אני מרגישה כאילו אחד ‏צלעות שלי נשברו.
"‏תסתמי,כלבה!" הוא נובח עליי.
רק אם הוא היה יודע מי אני הוא בחיים לא היה עושה לי כזה דבר.
ארתור מתקדם לעברי במהירות,מתכופף ואוחז בגרוני בחוזקה. "אני לא רוצה לשמוע ציוץ ממך. את מבינה?!" הוא שואג קרוב אל פניי ומהדק את האחיזה שלו בגרוני.
שמישהו בבקשה יבוא להציל אותי.
איפה לעזאזל השומרים של אחי?!
"קמילה?! איפה את לעזאזל?!" קולה של אוליביה נשמע פתאום רחוק מידי ממה שהוא היה מקודם.
בבקשה אוליביה,תצילי אותי.
אני מתחננת בראשי.
עיניי שורפות מרוב דמעות וקשה לי לנשום בגלל האחיזה של ארתור בגרוני.
"חבל שהיינו צריכים להגיע לרגע הזה,טינה. אם רק היית מתנהגת כמו ילדה טובה זה לא היה קורה" הוא מביט בי באכזריות וכל גופי רעד מפחד.
ארתור מרים את ידו ומאגרף אותה.
הוא הולך להרביץ לי עכשיו,בבקשה לא. למה זה מגיע לי?!
הדלת נפתחת בתנופה אך לפני שאני מספיק לראות מי זה הכל מחשיך.

אני קמה במהירות,מעיפה את השמיכות מעליי ורצה הכי מהר לחדר הרחצה.
למזלי אני מספיקה להגיע לשם בזמן ומרוקנת את כל מה שאכלתי היום לאסלה.
ידיי רועדות כשאני תופסת את האסלה,זיעה מכסה את גבי ומצחי.
למה החלומות האלו חייבים לחזור אלי?!
למה אני צריכה לראות שוב פעם את הפרצוף שלו?
למה?
רעש של צעדים מחדר השינה גורמים לי להרים את מבטי ועיניי נתפסות על טום ‏שמתנשם בכבדות ומסתכל עלי בדאגה.
"את בסדר? שמעתי צעקות" הסטתי את שערי מפניי,קמתי מהרצפה ברגליי רועדות ופתחתי את ברז המים.
לא רציתי שהוא יראה אותי במצב כזה במיוחד שלפני שנייה ‏הקאתי.
"אני בסדר" קולי רועד ובוגד בי.
אני שוטפת את פניי ואז משפשפת את ידיי במהירות מתחת למים עד שהן נהיות אדומות.
כף יד גדולה סוגרת את הברז ואוחזת בידיי.
"תפסיקי. את סתם מכאיבה לעצמך" טום לוקח מגבת משיש ומנגב את ידיי.
עיניי נועצות בידיו הגדולות.
כשהוא מסיים הוא זורק את המגבת לצד השני של השיש ולפני שאני שמה לב, הוא תופס בירכיי,מרים אותי ומניח את ישבני על השיש.
טום נעמד בין רגליי וחופן את פניי.
"את יכולה להסביר לי מה קורה איתך? מאז ‏שהגענו ללונדון את מתנהגת מוזר" אני מיד מסיטה את מבטי ממנו ופשוט לא מסוגלת להסתכל עליו.
כי אם אני יעשה את זה הוא יוכל לראות הכל מבעד לעיניי,אני פשוט לא יכולה לאפשר את זה.
ידו ליטפה את סנטרי באיטיות לפני שהרים אותו בעדינות בשביל שאני יכול להביט בו. "שלגיה,אני רואה שעובר עלייך משהו ואני באמת רוצה לעזור לך" אני מביטה בו דקה ארוכה עד לבסוף אני פותחת את פי,"למה?" אני שואלת במרירות,"אתה גם ככה שונא אותי. למה אכפת לך פתאום?" שפתיו של טום נמתחות לפס דק והוא רק ממשיך להביט בי. אין לו מה לומר,אני יכולה מצויין לראות את זה.
טום העביר את אצבעותיו בשערו הבלונדיני משגרם לו לנחות על מצחו.
אצבעותיי נאחזו בחוזקה בשיש בשביל לא לגעת בשערו ארך.
"אני לא שונא אותך,שלגיה. אף פעם לא ‏שנאתי. את פשוט...." הוא משפשף את פניו בעזרת ידיו הגדולות,בתסכול אך לבסוף הוא מניח אותן בשתי צידי גופי ורוכן קדימה עד שפניו ‏סנטימטר משלי.
"את משגע אותי ואני פאקינג לא מבין למה" עיניי נפערות ‏מהלם. אני משגעת את טום מוריס?
אני? אין פאקינג מצב,נכון?
אני ‏בולעת את הגוש הענק שנמצא בגרוני ומנסה לחשוב מה אני אמורה לומר עכשיו.
"טום... א-ני אני לא יודעת מה לומר" לחשתי.
ידו אוחזת בסנטרי ‏ומכריחה אותי להביט לתוך עיניו,"את לא צריכה להגיד כלום. רק פשוט.... תגידי לי להפסיק"
נתתי למילים שלו לגלוש עליי וידעתי שהוא צודק. הייתי צריכה להגיד לו להפסיק. הייתי צריכה לצרוח בקולי קולות, אבל לא עשיתי את זה. ברגע שנשאתי את עיניי אליו לא הצלחתי לבטא אף מילה. במקום זאת, הרמתי יד רועדת אל צווארו ואחזתי בעורפו. הייתי צריכה שמשהו יעגן אותי, ייצב אותי, כל גופי רעד.
הוא חייך אליי. לא החיוך היהיר הקבוע, אלא חיוך עדין שהכריח אותי לקרב את גופי אל גופו. אגודלו ליטף את שפתי התחתונה כאילו שקל אם הוא מקבל את ההחלטה הנכונה או לא, ולא ידעתי מה נכנס בי כשהוצאתי את הלשון מפי וטעמתי את קצה אצבעו. וברגע הזה הוא איבד שליטה. היד על הלסת צללה לתוך שערי ופיו נצמד אל פי. הכול קרה בבת אחת. תחושת שפתיו, הגניחה השקטה, ידיו המושכות בשערי. המחשבות שלי נעשו מעורפלות. הרגשתי שאני נטרפת. שפתיו היו עדינות על שפתיי, אבל בקושי נשמתי. היינו רק הוא ואני. שום דבר אחר לא היה חשוב. לא ‏הסיוטים, לא שהייתי כאן עם טום, ובטח לא הידיעה שזה רעיון גרוע.
ידי התהדקה על עורפו כי לא יכולתי לקרב אותו מספיק. רציתי עוד. הייתי צריכה את זה. הוא הוריד אותי מה שיש והוביל אותי אחורנית ודחף את גופי לקיר. גניחה רמה נפלטה ממני כשמותניו נצמדו למותניי. 
טום איבד את עשתונותיו. הנשיקה שלו כבר לא הייתה עדינה ומתגרה. הוא איבד שליטה וזה היה הדבר הכי סקסי שיש. שיניו נשכו את שפתי התחתונה ולשונו טעמה את לשוני. הרגשתי פרועה מרוב תאווה, כאילו לא משנה כמה ייתן לי, אני ארצה עוד. ידיו לא התרחקו מפניי או משערי כשטרף את פי, אבל השתוקקתי שייגע בי. רציתי שהידיים שלו יגיעו לכל מקום. כל סנטימטר בגופי השתוקק לחוש אותו. בחיים שלי לא חשבתי שאני ‏ירצה שמישהו יגע בי כמו שאני רוצה שטום יגע בי. הצמדתי את גופי אליו בכוח והוא נהם בשקט כשהרגשתי כמה הוא מחורמן בעודו צמוד אליי. הוא ניתק את פיו מפי, שיניו שרטו את הלסת שלי ופיו נע אל צווארי. כששפתיו רק נגעו בצווארי הרגיש, צעקה הקולנית נשמעה בסוויטה ואני זינקתי בבהלה. טום נאנח והניח את מצחו על הכתף שלי. ליבי דהר בקצב לא תקין והרגשתי חשמל מצמרר את עורי.
גמעתי נשימות בזו אחר זו, אבל הרגשתי רק את טום. כל נשימה. כל מחשבה. הייתי מוקפת בו. במגעו, בריחו שדבק בעורי. הוא התרחק מהקיר והזדקף מלוא קומתו. הוא נעץ בי מבט שהיו בו שילוב של אושר ודאגה, ולראשונה מאז שנגע בי, נזכרתי איפה אנחנו ומה עשינו.
"מה זה היה?" שאלתי כשאני חסרת נשימה.
"‏תישארי פה. אני הולך לבדוק" הנהנתי.
עקבתי במבטי אחרי טום עד שגופו נעלם אל מחוץ לחדר.
כמה דקות אחרי זה מילי נכנסה,"קמילה? את בסדר?" היא מהירה אלי ובדקה אותי ביסודיות.
"כן אני בסדר. מה זה היה?" שאלתי אותה.
"לא יודעת. חשבתי שזאת את צעקת" היא אמרה בבלבול.
ענענתי את ראשי וגם אני הרגשתי מבולבלת במיוחד שהראש שלי עדיין נמצא על מה שקרה לפני כמה דקות ספורות.
טום פשוט טרף אותי ואני נתתי לו.
הו אלוהים.
מה הוא עושה לי.
"אומייגד! זה טום מוריס" הצרחה נשמע שוב. אני ומילי הבטנו אחת בשניה עד שהיא תפסה בידי וגרר אותי אל מחוץ לחדר.
ירדנו במהירות בגרם המדרגות עד שהגענו לסלון. 
שיער בלונדיני פתאום חלף על פניי במהירות וכמעט עפתי אחורנית.
מילי תפסה אותי בזמן אך אני נשארתי מבולבלת.
מה זה היה לעזאזל?!
הרמתי את מבטי וראיתי בחורה בלונדינית קופצת בהתרגשות ליד טום, "אלוהים אתה כזה חתיך!" צווחה הבחורה.
"איך נכנסת לפה,לעזאזל?!" טום נהם לעברה אך זה נראה שזה לא הזיז לה.
"יאאא..... הוא צעק עליי עכשיו! תעשה את זה שוב" היא צווחת בהתרגשות כזאת מה שכמעט גרם לי להיות חירשת.
טום אחז באחד מכתפיה וניסה להרחיק אותה ממנו.
הוא בהחלט נראה מעוצבן.
"מה הבעיה שלך?" מארק תפס בזרועה של הבחורה וגם הוא ניסה ‏להרחיק אותה מטום.
"איך היא נכנסה לפה בכלל?!" צעקה מילי וניראת כועסת מאוד.
"אלכס!!" מילי צעקה וממהרת אל הדלת הראשית בשביל לקרוא לשמור הראש של טום.
"מה קורה פה,לעזעזל?" דור שואל בקול ישנוני ויורד מגרם המדרגות.
"הו אלוהים! הגעתי לגן עדן! זה פאקינג דור לואיס!!!" הבחורה צורחת משגורם לדור להיבהל לתפוס במעקה. "מה,לעזאזל? מי זאת?!" הוא מצביע על בחורה ‏ונראה מבולבל.
כמו כולנו.
איך היא בכלל ‏הצליחה לעבור את אבטחה?
טום שולח מבט עצבני לעבר מארק,"אל תגיד לי שזה מה שאני חושב שזה" הוא נוהם.
מארק מושך בכתפיו ונשאר אדיש לגמרי,"רציתי זיון. מה אני יכול לעשות? היא יצאה מהחדר שלי ברגע שנכנסתי ‏להתקלח" הוא ענה באדישות.
הוא בטח צוחק עליי? הוא ‏אשכרה הביא זיון לכאן כשהוא יודע שכולנו פה?!
"אני יהרוג אותך! תראה מה היא עושה ,לעזאזל ושעה עכשיו כבר שלוש לפנות בוקר!" טום שואג לעברו.
אלכס מתפרץ סוף סוף אל הסלון כשמילי מאחוריו.
"מה קרה,אדוני?" שואל אלכס את טום.
"קח אותה מפה לפני שאני באמת ‏מתחיל ‏להתעצבן כאן" אלכס מהנהן ואוחז בידה של הבחורה אך הבחורה מנסה להשתחרר ממנו,"לא! בבקשה! אני רוצה חתימה,טום! או שאולי תשכב איתי?!" היא ממשיכה לצעוק גם כשאלכס גורר אותה החוצה.
כשהדלת נסגרת אף אחד לא זז מהמקום שלו.
‏אשכרה יש כאלה בנות משוגעות בעולם הזה? גם אני הייתי ככה שהערצתי אותם פעם?
אני מקווה מאוד שלא.
"פאק. זאת הייתה הופעה מעניינת אך חברי היקרים אני חוזר לישון" דור ‏מודיע ועולה בחזרה לחדר שלו ‏כאילו לא קרה כלום.
"גם אני יחזור לישון" אומר מארק.
"אתה ממש לא הולך לישון! מה לא ברור בלא להביא לפה זיונים כשכולם באותו‏ ‏סוויטה?!" נוהם טום.
מארק ‏נועץ בו מבט חודר,"ומה איתך?! אתה ‏ידעת המצוין להביא לפה בחורה ביום הראשון!" שואג מארק.
זה לא הולך להיגמר טוב.
גופי ‏מתכווץ בגלל הצעקות שלהם,אני שונאת צעקות. אני מניחה את כפות ידיי על אוזניי ורצה מהר אל גרם ‏המדרגות.
"קמילה!" ‏אני מספיקה לשמוע מישהו קורא בשמי אך ‏לא יודעת מי זה ברגע ‏שאני סוגרת אחרי את הדלת.