צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

‏פרולוג

טום
לונדון
לפני שלוש שנים

"אני אוהב אותך אבל אני מרגיש....
אבל אני מרגיש.... פאק!!" למה אני לא מצליח להשלים את השיר הזה?!
אני כבר עובד עליו כמה ימים אבל אני עדיין לא מצליח להשלים את המשפט המזויין הזה.
"היי. אתה בסדר? שמעתי אותך צועק" דריה נכנסת אל חדרי שמאחורי הקלעים והתיישבה על הספה שמולי.
"מה אתה כותב שם?" שאלה והסתכלה לכיוון הדף שנמצא על ירכי.
"כותב שיר"
"אז למה אתה עצבני?"
"כי אני תקוע" עניתי ושיחקתי עם ‏עיפרון בין אצבעותיי.
"תשיר לי את השורה שאתה תקוע בה"
"אני אוהב אותך אבל אני מרגיש...."
"אני מרגיש ‏כלואה.
‏אני רוצה אותך ‏אבל אני מפחד לפגוע בך" היא ממשיכה את המשפט.
פאק.
זה ממש טוב.
"איך זה?" שאלה עם חיוך.
"זה מושלם. פאק,דריה. זה מדהים, תודה" אני כותב את המילים על הדף וממשך משם.
"בכיף מתי שאתה צריך"
הדלת נפתחת בתנופה ודור נכנס פנימה.
"קדימה זונות שלי הגיע הזמן לחגוג!!" צועק דור ולוגם מהבירה שבידו.
"לא מזמן ירדנו מהבמה,דור. ‏תן לנו לנשום קצת" אומרת מילי ונכנסת מיד אחריו.
שערה אדום כמו דובדבן ‏אסוף לקוקו גבוה והוא מתנדנד עם כל תזוזה שלה.
"מה אתם כוסיות?! קמו כבר! ‏הלימוזינה מחכה לנו בחוץ" מארק אומר וכורך את זרועו סביב צווארו של דור.
הם מחייכים אחד אל השני כמו דבילים.
אני מנענע את ראשי בשעשוע וקם מהכורסא.
"לא יזיק לי קצת ‏אלכוהול או כמה כוסיות" אמרתי וחייכתי חיוך זדוני.
מארק ודור עשו איתי אגרופים.
"ככה זה צריך לקרות. יאללה בנות קומו" אומר דור.
"בסדר. בסדר. רק אל תהרוג אותנו" צוחקת דריה.
אני מושיט את ידי עליה ועוזר לה לקום.
"תודה"
"תמיד,אחות קטנה" קרצתי לעברה והיא צחקה.
אין על אחותי ‏הבנאדם היחידי שאני באמת סומך עליו בעולם הזה.

...............

"דור,שחרר קצת מהבקבוק ה‏וודקה. יש פה עוד אנשים,גבר" מארק מנסה לקח ממנו את הבקבוק אך דור תופס איזו בחורה ודוחף אותה לעבר מארק.
הבחורה פוגעת בחזהו של מארק ומחייכת אליו חיוך מרוצה.
"אתם פשוט חזירים" ממלמלת מילי ודריה צוחקת ביחד איתה.
אני מקרב אלי את הבלונדינית שישבה לצידי ומושב אותה על ירכיי.
היא מחייכת אלי חיוך זדוני,היא בהחלט הולכת להיות הזיון שלי לערב.
"דור,גבר. תזמין שוטים של טקילה!" צועק מארק לעברו,בשביל שהוא ‏השמע בגלל המוזיקה ברקע.
דור מעביר את ידו בשערו הקצוץ.
"מיד,אחי!" דור ממהר אל הבר עם חיוך דבילי על פניו.
פאק,עוד ‏אלכוהול,אני כבר בראש טוב.
אם אני אשתה עוד קצת אני בטוח שכבר מחר אני לא אזכור כלום.
"אז נלך לשירותים או לבחוץ?" לחשה הבלונדינית שעליי.
חייכתי אליה ונשכתי את צווארה,"איפה שאת רוצה,בייבי" לחשתי באוזנה.
היא צחקקה,קמה מירכי והושיטה לי את ידה.
אחזתי בה ונתתי לה להוביל אותי לכיוון השירותים.
דור תפס אותי בדרך והושיט לי את השוט,לגמתי ממנו במהירות וזרקתי את הכוס הקטנה מעבר לכתפי.
"אל תחכו לי,אני הולך לזיין חזק עכשיו" אמרתי לדור.
דור צחק ונתן לי מכה קטנה על הכתף.
"לך על זה,אחי" הוא קרץ לעברי והמשיך בדרכו לחברה.
הבלונדינית ‏משכה בזרועי עד שנכנסנו למסדרון,היה טיפה חשוך כאן והיה תור ארוך מאוד לשירותי נשים.
"היי! מה את עוקפת?!" אחת הבחורות התחילה לריב עם הבלונדינית.
‏הבלונדינית התנגשה בי וגרמה לי למעוד לאחור עד שבטעות פגעתי במישהו מאחורי.
"‏אאוץ׳..." קולה נשי ומתוק נשמע מאחורי.
סובבתי את גופי אליה וראיתי שהיא נפלה על הרצפה.
פאק,איך לא ראיתי אותה?
"את בסדר?" שאלתי בדאגה.
אוקיי זה לא מתאים לי,ממתי אני דואג למישהו בכלל?
"כן אני בסדר. רק תשי...." היא הרימה את מבטה אליי ועיניי דבש פגשו את מבטי.
פאק,היא ‏יפהפייה.
שיערה שחור הארוך משוחרר וגולש על גבה.
היא לבשה שמלה אדומה כהה שמתאים מאוד לצבע עורה הכהה.
"אמממ..." בלעתי רוק.
לא ידעתי מה אני צריך להגיד או לעשות עכשיו.
"אתה יכול לעזור לי לקום? פשוט קשה לקום מרצפה עם העקבים האלה" היא לחשה.
הנהנתי,בלי לחשוב בכלל ועזרתי לה לקום מהרצפה.
היא סידרה את השמלה שלה והזיזה את שערה מפניה היפות.
"אתה יכול לשחרר אותי עכשיו" היא חייכה אליי חיוך מתוק.
הסתכלתי על ידי שעדיין אוחזת בידה.
פאק. למה זה מרגיש כל כך טוב לגעת בה?!
שחררתי אותה בלי רצון אך המשכתי לחקור את גופה הקטן עם עיניי.
הייתה לה בטן שטוחה,תחת עגול ומושלם,מותניים שבא לך לתפוס בהם ולא לשחרר לעולם.
ציצים גדולים ועומדים.
מעניין אם זה באמת אמיתי?
היא לא נראית אמיתי בכלל כאילו אני חולם את כל העניין הזה.
"אתה בסדר?" הרמתי את עיניי אל עיניה.
"כן,ברור. למה שאני לא יהיה בסדר?" הרמתי לעברה גבה.
"כי אתה מסתכל עלי מוזר" לחייה נצבעו באדום.
שיט,גרמתי לה להסמיק עכשיו?
למה זה מרגיש כל כך טוב?
"טום,בייבי. אתה בא?" הבלונדינית נזכרה להופעה דווקא עכשיו,הבחורה שמולי נתרעה טיפה לאחור ונראתה מבולבלת.
שיט, ‏מה הבלונדינית הזאת באה עכשיו!
"מי את?" שאלה הבלונדינית את הבחורה שמולי.
"אמממ... אני מצטערת,אני לא ‏אפריע לכם. ‏תודה שעזרת לי" היא אמרה וניסתה לברוח משם.
לא,ממש לא. אין מצב שאני נותן לבחורה כזאת לברוח ממני,אולי זה בגלל שאני שיכור אבל זה ממש לא אכפת לי עכשיו.
הזזתי את ידה של הבלונדינית ממני והלכתי אחרי הבחורה שבאמת ‏עניינה אותי עכשיו.
"היי!. חכי שנייה!" ניסיתי לעצור אותה.
‏איך לעזאזל לא שאלתי מה שמה?!
נדחפתי בין אנשים בלי לחשוב בכלל שמישהו יכול לזהות אותי,אבל הצלחתי לזהות את שיערה השחור.
"היי! שלגיה,חכי שנייה!!" היא עצרה פתאום.
היא הזיזה את שיערה השחור אל מאחורי אוזנה כשהיא הסתובב לעברי.
עצרתי מולה מתנשף טיפה אך סדרתי את הנשימה שלי במהירות.  
"איך קראת לי?" במקום לענות לה אחזתי בידה ומשכתי אותה למקום הכי חשוך ורחוק מכולם.
הצלחתי לפתוח את אחד החדרים האחוריים ונכנסנו פנימה.
"מה אנחנו עושים פה?!" שהיא שאלה ‏בפאניקה.
פאק,מה נכנס בי? הבחורה המסכנה אפילו לא מכירה אותי ואני לוקח אותה למקום חשוך ורחוק מכולם?!
מה לעזאזל,טום?!
"אני רק רוצה לדבר. זה הכל" ניסיתי להרגיע אותה.
היא הנהנה והסתכלה מסביב.
"אתה לא צריך לחזור לחברה שלך?" היא שאלה בשקט.
"היא לא חברה שלי" עברתי את ידי בשערי בעצבנות.
‏למה אני עצבני כל כך? ברור שהיא תחשוב שהיא חברה שלי.
אבל זה מעצבן אותי שהיא חושבת ככה.
"אהה" היא ענתה.