צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 35

קמילה

מילי ואני רוקדות ברחבת ושרות עם מיילי סיירוס את השיר החדש שלה, flowers. מילי מרימה את הכוס הקוקטל שלה באוויר ואני פוערת את פי. היא מתקרבת אלי ושופכת את הנוזל אל תוך הציצים שלי ואנחנו צוחקות. ״הציצים שלי רטובים בגללך!״ אני מייללת.
היא צוחקת כשאני דוחפת את כף ידי ומנסה לנקות אותם.
"אל תדאגי, אני בטוחה שטום עוד שנייה ‏יופיע והרצה בשמחה ללקק את כל המשקה משם"
"אלוהים, את סוטה!" אני צועקת עליה ואנחנו צוחקות כשפתאום אני
מרגישה מישהו נצמד אל הגב שלי.
אני מביטה מעבר לכתפי אך לפני שאני מספיקה לראות משהו,אני מרגישה בעל פה חם ליד אוזני.
"את עושה שטויות,שלגיה?" קולו הצרוד של טום מעביר בי צמרמורת דרך עמוד השדרה ואני מתה על זה.
אפילו שאני שיכורה מתה,אני לא רוצה שהוא יעזוב אותי אף פעם.
"איפה הייתה?" שאלתי והצמדתי את ישבני אל הזקפה הגדולה שלו.
טום נהם והדק את האחיזה שלו במותני.
הסתובבתי בזרועותיו ושמתי לב שהוא לא לובש את אותם הבגדים שהוא הגיע איתם.
אבל כמובן שג׳קט עור שלו עליו.
"מה קרה לבגדים שלך?" שאלתי והרמתי את מבטי אליו.
עיניו הכחולות של טום הביטו בי במבט עייף.
"נשפך עלי משהו. לא סיפור גדול" הרמתי גבה והרגשתי מבולבלת.
מאיפה בכלל הוא ‏השיג בגדים אחרים.
"היי! אתם עומדים להתנשק לי עכשיו?! כי אני ממש לא הולכת לצפות בזה!" צועקת מאחורינו מילי ונשמעת מאוד שיכורה.
הנחתי את ידיי על חזהו של טום והשתחררתי מאחיזה שלו.
"אני הולכת לקחת אותה לשבת" מלמלתי לטום ובאתי להתרחקתי ממנו אך הוא אחז בזרועי והביט בי בבילבול.
"מה קרה? את בסדר?" הוא שאל וחפן את פניי בשביל שאני יכול להיות קרובה אליו.
הוא מתנהג מוזר כל הערב ואני מרגישה הוא מסתיר ממני משהו ואני לא אוהבת את זה בכלל.
חשבתי שהוא יכול לסמוך עלי אבל כנראה שטעיתי.
"אני בסדר" אני אומרת כמעט ללא קול.
"זה לא נראה ככה,שלגיה." הוא ממשיך.
אני מתחמקת ממבטו,"פשוט כואב לי קצת הראש,זה הכל" שקרנית.
"שלג-"
"טום. אולי נחזור למלון?" קולה של מילי קוטע את דבריו של טום ומציל אותי.
אני מביטה בה והיא נראית פתאום עצובה.
"מה קרה?" ‏התנתקתי מטום ומיהרתי לאחוז בכתפייה.
"כלום. אני רק רוצה לחזור לחדר שלי....." היא אומרת בעצב.
היא שוב חוזרת להיות מילי השקט.
למה היא ככה? מה קרה פה עכשיו.
אני מביטה מסביב למועדון,עד שעיניי נתפסות על אחי,פיירו.
אני פשוט לא מאמינה לזה!!
אני הולכת להרוג אותו!
"טום,תיקח את מילי למקום שלנו. אני כבר באה." אני ‏עוקפת את מילי לפני שלטום מספיק לומר משהו.
מבטי לא יורד מפיירו לשנייה אחת עד אני ניצבת לידו,אוחזת בזרועה של הבלונדיני שטורפת את שפתיו של אחי לנגד עיניי.
אני ‏תולשת אותה ממנו עד שהיא מועדת אחורה ומסתכלת עלי במבט מלא שנאה אך אני לא שמה עליה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" דרשתי לדעת.
"מה את רוצה,קמילה?" הוא שאול באדישות ומנגב את שפתיו בעזרת הגודלו.
מי מתי הוא קורא לי קמילה ולא קימי?!
"היי! מי את?!" הבלונדינית צועקת לידי ודורשת לדעת אך אני עדיין לא שמה עליה.
"אני לא יודעת מה הבעיה שלך. אבל זה פאקינג מפסיק עכשיו!" דרשתי ממנו ושלחתי לעברו מבט חודר.
"על מה את מדברת,לעזאזל?" הוא שואל באדישות ומושך אליו בחזר את הבלונדינית.
היא שולחת לעברי חיוך מרוצה ואני מתגובה מגלגלת את עיניי.
"אתה אידיוט? או שאתה עושה את עצמך?" שילבתי את זרועותיי על חזי והרמתי גבה לעברו.
פיירו צוחק בקול רם וכמה ראשים מסתובבים אלינו.
"מה מצחיק אותך?!" אני צועקת לעברו.
"קמילה,תעשי לי טובה ואל תתערבי בחיים שלי. אני במקומך הייתי חוקר את חבר שלך לפני שאת באה אלי בכלל" הוא אומר בזלזול.
עיניי נפערות.
מה לעזאזל קרה לו? הוא אף פעם לא דבר אלי ככה.
ומה קשור לזה טום בכלל?
"על מה אתה מדבר?" שאלתי בחשש.
פיירו נאנח ונראה מעייף משיחה הזאת.
"לכי מפה,קמילה. לפני שאני אגיד משהו שאני לא צריך לומר." הוא עונה וחוזר לנשק את הבחורה.
הוא לא יכול להגיד לי משהו כזה אז לחזור להתמזמז עם הזונה הזאת!
למה הוא אמר את זה בכלל?!
מה טום עשה?!
אני דוחף שוב את הבחורה מפיירו,מניחה את כפות ידיי על חזהו ודוחפת אותו אל הקיר מאוחריו.
"היי!" הבחורה צועקת מאחוריי אך אני מביטה בעיניו של פיירו בכעס.
"דבר" דרשתי ממנו.
"מה נכנס בך,לעזאזל?!" צועק אלי פיירו אך אני לא עונה לו רק ממשיכה להביט בו בכעס.
"מה קורה פה?" קולו של רפאל נשמע מאחורינו אך שנינו לא מתייחסים אליו.
"קמילה" טום לוחש ליד.
מתי בכלל הוא הספיק להגיע לפה?
אבל גם הפעם לא הזזתי את עיניי מאחי.
"דבר!" צעקתי על פיירו והטחתי את אגרופי על חזהו.
פיירו תופס במפרקי ידי ורוכן אל אוזני.
"הכוכב הרוק הקטן שלך רצח לפני כמה דקות את אבא שלו במרתף פה למטה" פיירו לוחש לי בקול משועשע ושיכור.
ידיי מתחילות לרעוד עד שכל הגוף שלי מצטרף אליהם.
טום רצח מישהו? והמישהו הזה היה אבא שלו?
למה?
למה שהוא יעשה דבר כזה?
טום לא רוצח! הוא בחיים לא יעשה דבר כזה!
דמעות ירדו מעיניי לפני שהספקתי לעצור בעדם.
"אתה משקר" לחשתי לפיירו בקול רועד.
"אל תבואי אלי בטענות לפני שאת מכירה את חבר שלך" אומר פיירו באדישות.
הוא שיחרר את ידיי,מזיז אותי לצד וחולף על פניי.
"מה הוא אמר לך,שלגיה? את רועדת לגמרי!" טום בא לשם את ידיו עלי אך לקחתי צעד לאחור והתרחקתי ממנו.
"אל תיגע בי" לחשתי לעברו.
הרמתי את מבטי אליו ועל פניו היה מבט בפגוע.
"מה? למה? מה קרה?!" הוא שואל בכעס ודאגה.
טום מתקדם אלי עוד צעד אך אני מרימה את ידי עליו,"אתה ‏הפכת להיות כמוהם" אמרתי לו.
טום נראה מבולבל.
"על מה את מדברת?! למה הפכתי להיות?" בזווית עין אני רואה את דריה מביטה בי בדאגה ואת ידו של רפאל על כתפיה בשביל לעצור אותה מלהתקרב אלינו.
ואז הבנתי שמה שפיירו אמר היה נכון לפני מבטה של דריה.
איך היא נתנה לו לרצוח את אבא שלהם ולמה?!
למה הוא לא מספר לי כלום?!
"רוצח!" צעקתי אליו.
דמעות טשטשו את הראיה שלי והרגשתי ‏סחרחורת.
"שלגיה.... זה לא מה שאת חושבת. בבקשה. רק תקשיבי לי" טום מתחנן ומתקדם אלי עוד כמה צעדים עד שהוא נעמד קרוב אלי אך לא נוגע.
"אני לא רוצה. אתה אף פעם לא מספר לי כלום,טום." קולי רועד והדמעות שלי לא נגמרות.
טום מרים את ידיו אל פניי אך אני מתרחקת ממנו,מסתובבת משם ויוצאת בריצה מהמועדון.
אני חייבת לעוף מפה.
אני צריכה להיות לבד לחשוב על דברים.
הוא מסתיר ממני יותר מדי,אני לא יודעת עליו כלום והוא יודע עלי הכל.
זה לא יכול לעבוד ‏בינינו אם הוא לא ספר לי דבר.
זה פשוט לא יכול להמשיך ככה.
אני מרימה את ידי כשאני רואה מונית.
"שלגיה! תעצרי!!" טום דחוף את השומרים של המועדון ורץ לעברי אך אני כבר פותחת את הדלת של מונית ונכנסת פנימה.
"סע עכשיו! מהר!" אני ממהרת לומר לנהג כשאני כבר בפנים.
"קמילה!" טום מספיק לדפוק על החלון של המונית פעם אחת אך המונית מספיקה לנסוע משם לפני שהוא מספיק לפתוח את הדלת.
הדמעות ממשיכות לרדת גם כשאני מגיעה למלון ומבקשת חדר משלי.

............

המים החמים במקלחת פוגעים בפניי ועיניי נעצמות.
לפחות הדמעות הפסיקו לרדת זמן מה אך גופי עדיין רעד נורא.
חשבתי על המתנה שהכנתי לטום. לא קניתי כלום כמו שהוא ובקש אך הכנתי בשבילו שרשרת.
לקחתי מפרט של גיטרה ש‏הוא השתמש בה הרבה.
ויצירתי משהו יפייפה(כמו בתמונה).
רציתי כל כך ‏להפתיע אותו כשנהיה לבד אך זה כנראה לא הולך לקרות.
אני יוצאת מהמקלחת שרק מגבת כרוכה סביב גופי ונגשת אל המזוודה שלי.
הספקתי לקחת אותה מחדר של טום לפני שהוא יספיק להגיע.
אני מאמינה שיקח לו זמן למצוא אותי כי יש פה לפחות 3000 ומשהו חדרים ואמרתי ‏במפורש לעובדת הקבלה לא לתת להם את מספר אחד שלי לא משנה מי שואל.
אני רק מקווה שהיא לא תפחד יותר מיד מאחים שלי כי אז זה היה בעיה באמת.
אני לובשת מכנסיי יוגה אפורות וחולצת טריקות לבנה פשוטה.
בדיוק שאני באה לכנס למיטה דפיקה על הדלת נשמעת.
אני נעצרת במקום ומסתכל על דלת הכניסה.
אין מצב שהוא כבר מצאה אותי.
זה לא יכול להיות עבר רק שעה מאז שעזבתי את המועדון.
"מי זה?" אני צועקת לעבר הדלת.
"שירות חדרים,גברתי" קול עמוק אומר מעבר לדלת.
מה שירות חדרים? השעה כבר 1:30 בלילה.
זה מוזר.
"לא הזמנתי כלום" אני עונה.
"יש לנו מתנה קטנה בשבילך,גברתי. זה יקח רק שנייה" עונה הקול.
זה לא הקול של טום אבל משהו בקול הזה מוכר לי,אבל מה זה?
אני מתקרבת לדלת,מושיטה את ידי הרועדת לידית ופותחת לאט את הדלת.
"מה ז—" המילים שלי נעצרות כשאני קולטת מי עומד מולי.
"שלום,טינה" ארתור אומר בטון מפחיד.
אני מנסה לסגור במהירות את הדלת אך הוא מספיק לשים את רגלו בין המשקוף לדלת ודוחף אותה בחוזקה.
אני צועקת ומנסה לברוח ממנו במהירות אך הוא מספיק לתפוס בשערי וצווחת כאב נפלטת מפי.
"‏תעזוב אותי! הצילו!!" אני צועקת בכל הכוח שיש לי.
ארתור מושך אותי אליו עד שגבי פוגע בחזהו ואני מרגיע את זקפתו בין ישבני.
איכסס.
לא שוב! זה לא קורה לי שוב!!
גופי רועד מרוב פחד ועיניי צורבות מרוב דמעות.
איך הוא מצא אותי?!
"תעזו—" אני מנסה לצעוק שוב אך ארתור מניח על פי בד עם ריח מוזר וחוסם אותו.
עיניי נהיות כבדות פתאום והראיה שלי נהיית ‏מטושטשת.
"שהיה לך לילה טוב,טינה"
וזה הדבר האחרון שאני שומעת לפני שאני נכנסת לחושך.