צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 19

קמילה

אחרי השיחה שהיית לי עם טום והנשיקות שהוא נתן לי,שלחתי הודעה לאוליביה אבל ‏ידעתי שלא תענה לי עכשיו כי השעה הייתה כבר ארבע לפנות בוקר.
‏שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה מעלי.
הנחתי את אצבעותיי על שפתיי ולא אמנתי שטום נישק אותי,שוב!
אני לא יודעת למה אבל זה מרגיש לי כאילו זה היה ‏טבעי,כאילו טום הוא הגבר שצריך לעשות לי את זה כל הזמן.
הנדתי בראשי בשביל לצאת ‏מה הפנטזיה שלי.
אלוהים,מה לעזאזל עובר לי בראש?! כן התנשקנו ‏היה שם רגע מדהים אבל זה לא אומר שטום אוהב אותי או משהו.
‏תצאי מזה עכשיו,קמילה!
עצמתי את עיניי וניסיתי לחשוב על דברים אחרים בשביל לשכוח את טום אך פתאום עיניים שלי נהיו רדומות ונכנסתי לשינה עמוקה.
.......

צלצול של הודעה נכנסת ‏העירה אותי,התרוממתי על מפרקי ולקחתי את הטלפון משידה.
חזרתי לשכב על הגבה ופתחתי את הטלפון,חיכתה לי שם הודעה מאוליביה.

קמילה: היי,אוליביה. ‏אני נמצאת בלונדון היית רוצה להיפגש?

אוליביה: אומייגד! קמילה? כמה טוב לשמוע ממך. איך את?! וברור שאני רוצה להיפגש!

חיוך נמרח על שפתיי בגלל הודעה של אוליביה. הייתי בטוחה שהיא לא תרצה לדבר איתי יותר אבל ‏מסתבר שטעיתי.

קמילה: אני בסדר. ‏בא לך להיפגש בבית קפה הקבוע שלנו?

שלושה נקודת הופיעו על המסך וחיכיתי לראות מה היא תענה לי,זה היה המקום האחרון שראיתי אותה לפני שעזבתי בלי להודיע לאף אחד. במיוחד לה. הרגשתי רע מאוד אחרי ‏עשיתי את זה אבל פשוט לא רציתי שאף אחד ידע לאן אני נוסעת,במיוחד הוא.

אוליביה: כן,בטח. נתראה שם ב12?

קמילה: כן,נתראה.

סגרתי את הטלפון והנחתי אותו בחזרה אל השולחן.
קמתי מהמיטה כשאני מתקדמת לעבר חדר הרחצה כשבדיוק דלת חדרי נפתחה בתנופה.
צווחה נפלטה מפי והנחתי את ידי על ליבי הולם בחוזקה.
"בוקר טוב,שלגיה!" מזמר טום ונכנס לחדרי בלי הזמנה.
"מה לעזאזל,טום?! אם הייתי עירומה עכשיו?!" טום נעצר במקום ועיניו חקרו את גופי.
"פאק,שלגיה. אם זה היה נכון עכשיו כבר מזמן הישבן שלך היה מורם באוויר ואני הייתי בתוכך" הוא אמר בקול עמוק וחייך לעברי חיוך זדוני.
לחיי ‏נצבעו בתוך שניה לאדומות וגל של ‏צמרמורת עבר בגופי.
‏אני מרגישה את הרטיבות בין הרגליים.
פאק,אני בהחלט רטובה בשבילו עכשיו.
"א-אני... אממ...." שיט,לא יוצא לי שום דבר מהפה! מה נסגר?!
טום מתקדם אליי במהירות כזאת כשאני לא מספיקה להגיב ומוצאת את עצמי שוב על המיטה והוא מעליי.
טום מניח את שתי כפות ידיו בין ראשי ומביט בי במבט מורעב.
אני בולעת את הגוש הגדול שבגרוני ולא יודעת מה לעשות עכשיו.
"אם תמשיכי להסמיק ככה ‏אני בהחלט לא אוכל להחזיק את עצמי יותר"
טום לא יכול להחזיק את עצמו? בגללי?!
‏אוי אלוהים אני חושבת שהגעתי לגן עדן. אני משגעת את טום מוריס!!
אני פשוט לא מאמינה.
בא לי פתאום ‏להשתעשע איתו,אז חפנתי את פניו וקרבתי אותן לפניי.
"אז אל תחזיק את עצמך" התגרתי בו.
עיניו של טום נפערו עד שהן נודדו אל שפתיי.
"שיט,שלגיה. אל תשחקי איתי עכשיו" הוא לחש.
הרגשתי את זקפה שלו נצמדת לירכיי.
פאק,הוא בהחלט היה גדול.
טום התקרב אל שפתיי עד שכמעט הרגשתי אותן עליי.
"מה אתם עושים,לעזאזל?" קול משועשע נשמע פתאום.
טום קפא במקום אך אני מיד דחפתי אותו ממני והוא שכב לידי.
מילי נשענה על ‏משקוף והסתכלה עלינו במבט ‏משועשע.
"זה לא כמו שזה נראה. נשבעת" נשכתי את שפתיי והרגשתי לחוצה פתאום,כאילו עשיתי משהו רע.
הרגשתי את מבטו של טום על עורפי אך לא החזרתי לו מבט.
"כן,כן. מה ‏שתגידי. ‏ארוחת הבוקר מוכנה אתם מוזמנים לרדת" מילי אמרה וחזרה חזרה ‏למסדרון.
הרגשתי את המזרן לידי זז ואז את טום מתקדם אל הדלת במבט עצבני.
"טום..."
"תחסכי ממני את זה." הוא אמר בכעס ויצא מהחדר.
נשכבתי בחזרה על המיטה והנחתי את כפות ידיי על עיניי.
למה אני כזאת ‏סתומה?! למה הייתי חייבת להגיד את זה למילי.
כאילו הוא הסוד ‏המלוכלך שלי.
והוא ממש לא!
אבל אני גם לא יודעת מה בדיוק קורה ‏בינינו.
‏הכל קורה כל כך מהר.