צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 10

קמילה

נחתנו בלונדון המקום ‏היחידי שאני לא שמחה כל כך להיות בו. ‏שלוש שנים מלאים למדתי במקום הזה וממש לא התגעגעתי אליו,אבל כן ‏התגעגעתי לחברה הכי טובה שלי, אוליביה.
‏מעניין מה קורה איתה עכשיו?

הצמדתי את המפתח החדר שלי אל הדלת והוא נפתח.
גררתי אחרי את המזוודה שלי אך בדיוק כשהגעתי לאמצע אחד נעצרתי במקום כשקלטתי את הציור הענקי שמונח מולי.
איך לעזאזל זה הגיע לפה?!
הציור ‏ממוזיאון לובר הציור שאני הכי אהבתי שם מונח ממש מולי כרגע.
איך זה אפשרי בכ—.
"מה את חושבת?" הסתובבתי לעבר קולו של טום וראיתי שהוא חוקר את מבטי ועיניי התמלאו בדמעות.
"היי,למה את בוכה?" טום מיהר אלי וחפן את פניי.
"אתה ‏קנית אותו?" שאלתי בקול צרוד בגלל הדמעות שזלגו על לחיי.
"כן.‏בתור סליחה על זה שהתנהגתי אליך ממש מגעיל בחודשים האחרונים" הוא ניגב את דמעותיי בעזרת אגודלו והסתכל אלי במבט דואג.
"את לא אוהבת אותו?" הוא שאל בחשש.
"לא אוהבת אותו? אתה צוחק עלי?! אני מתה עליו!" חיבקתי אותו חזק במותניו וקרבתי את פני אל חזהו.
אני לא מאמינה שהוא קנה לי את הציור הזה.
"אני ‏שמח שאהבת אותו" הוא מלמל וחיבק אותי בחזרה.
אחרי כמה דקות התנתקתי ממנו וניגבתי את הדמעות מעיניי בעזרת כף ידי.
"תודה שוב,טום. אבל לא היית חייב לקנות לי את זה" חייכתי חיוך קטן.
"זה שום דבר. ‏העיקר את סולחת לי. ‏את סולחת נכון?"
"כן,ברור. כמה הוא עלה לך בכלל?" שאלתי.
"זה כלום. ‏את לא צריכה לדאוג בקשר לזה" הוא שילב את זרועותיו על חזהו ונראה רגוע.
"טום,כמה זה עלה? אני יוכל להחזיר לך" טום התקדם אלי,אחז במותניי וקירב אותי אליו.
"אין מצב שאני ‏אתן לך ‏להחזיר לי את הכסף,אבל יש לי רעיון אחר" הוא חייך אלי חיוך זדוני.
מה זה החיוך הזה? ולמה הוא מסתכל עלי כאילו הוא רוצה לאכול אותי או משהו כזה?!
"מה זה?" שאלתי ולא ידעתי מה אני הולכת לעשות עם ידיי,הן נשארו באוויר ‏בינינו.
"‏‏תנשקי אותי" הוא לחש ורכן אל מול שפתיי.
כל גופי קפאה במקום.
טום מוריס,ביקש ממני לנשק אותו עכשיו?!
אין מצב שזה אמיתי.
‏אין פאקינג מצב.
"א-ני... אהה... לא יודעת" לחשתי.
שפתיו שפשפו את שפתיי והוא אחז בעורפי לפני שהו—.

"קמילה! קמילה! קומי. קמילה!" מצמצתי מספר פעמים ופקחתי לבסוף את עיניי.
פרצופה של מילי קיבל את פניי וידיה נחו על כתפיי.
"מה קרה?" קולי היה צרוד בגלל השינה.
כנראה זה באמת היה חלום אחרי הכל ולא היה שום ציור בחדר שלי.
אכזב תקפה את חזי.
"קומי. אנחנו צריכות לקרוע את לונדון. אני מתה לעשות איתך ‏שופינג לפני שאנחנו נהיה צריכים לחזור להופעה" אה כן,אבל אכן היינו כבר בלונדון.
"בסדר. בסדר. רק תתני לי ל‏תארגן ואני יורדת למטה" קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון חדר ‏אמבטיה.
"מצויין. אני מחכה לך בסלון עם כולם" הסתובבתי אלי במהירות והרמתי לעברה גבה.
"כולם?" שאלתי וגוש ענק נתקע בגרוני.
"כן. הבנים גם רוצים להסתובב קצת" הו לי,לא ממש רציתי לראות עכשיו את טום אחרי החלום הזה.
"מה את עומדת שם סתם ככה? לכי להתקלח כבר" אמרה מילי ויצאה בזריזות מהחדר שלי.
‏הפעם מרקוס ‏השכיר לנו ‏סוויטה ענקית לכולם אז עכשיו כולם ‏קרובים יותר מתמיד.
החדר של טום היה צמוד ממש לשלי ויכולתי לשמוע את כל מה שהוא עושה בצד השני של החדר ו‏תאמינו לי זה לא היה כיף בכלל.
‏אתמול בבוקר נחתנו והוא כבר מצאה לעצמו בחורה להערב ובוא נגיד ששמעתי מספיק את מה שהם עשו שם בחדר שלו.
ואני עוד חלמתי שהוא מבקש ממני לנשק אותו ועוד הוא קונה לי ציור.
כן בטח.
סגרתי אחריי את דלת האמבטיה ונכנסתי ‏להתקלח.

..........
טום

"אני עייף!" צעק דור ונשכב על הספה הגדולה שלנו לשבוע הקרוב.
יש לנו שלושה הופעות בלונדון אז אנחנו צריכים ‏להישאר פה יותר זמן מהרגיל.
"ברור שתהיה עייף. שתי בחורות באותו לילה,זה בטח ‏מתיש מאוד" אומרת מילי ‏בציניות כשהיא יורדת במדרגות לכיוונינו.
"‏שתקי,לפחות אני עושה סקס מה שאת לא" עונה לה דור.
מילי תופסת את הכרית הכי קרובה אליה וזורקת את הכרית עליו.
דור תופס את הכרית ומתחיל לצחוק.
"מה איתך,טום? שמעתי שגם אתה נהנית אתמול" אומר מארק ועושה תנוע ‏מגונה עם אגן שלו.
זרקתי לעברו אצבע שלישית וצחקתי.
"אתם פשוט דוחים אותי" מילי גלגלה עיניים והתיישבה על הספה. כן הייתי אתמול עם איזו בחורה שאין לי מושג מה שמה אבל לא הצלחתי לגמור עד שדמיינתי את עצמי מזיין את קמילה ורואה אותה מתחתי.
ורק אז גמרתי כל כך חזק.
פאק,אלוהים.
מה עובר לי בראש לעזאזל?!
ממתי אני צריך לדמיין את קמילה בשביל לגמור עם בחורה אחרת?!
"אני מוכנה. אפשר ללכת" קולה של קמילה נשמע מקומה עליונה. הרמתי את מבטי ועיניי נפערו כשראיתי את מה שהיא לובשת.
היא לבשה שמלה קייצית בצבע אדום שיגע לה עד אמצע ירכי ושערה השחור היה מפוזר על גבה. צבע השמלה היה מושלם עם צבע עורה הקרמל.
"כדי שתסגור את הפה,אחי. יש לך קצת רוק" מצחקק לידי דור.
נתתי לו מכה בצד הבטן משגרם לו לצחוק חזק יותר.
אידיוט.
קמתי מהספה והתקדמתי אל ‏המדרגות,קמילה בדיוק עמדה על המדרגה האחרונה וקפאה במקום כשראתה אותי.
"איך את?" שאלתי אותה.
"מה איתי?" היא שאלה בבלבול.
מה שבאמת רציתי לשאול אותה אם היא שמעה אותי מזיין את הבחורה שהייתי איתה אתמול.
פאק,למה אני כזה מטומטם.
"לא משנה. את מוכנה ללכת?" היא הנהנה,ירדה ‏מהמדרגה אחרונה וחלפה על פני. כשהיא עברה על פני שאפתי את ריחה המתוק משערה.
פאק,מה אני עושה,לעזאזל?!