צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 37

טום

"אני מצטער כל כך,קאפו. הוא הצליח איכשהו להתחמק ממני,אבל יש לי עליו ‏מכשיר מעקב בנעל שלו" חוליו אומר בקול רועד שפיירו מצמיד את ראשו לרצפה בכוח רב עד שפניו של חוליו נהיו אדומות מרוב לחץ.
רעד של כעס ופחד עובר בדמי.
אני לא מאמין שהבן זונה הזה הצליח להתחמק מחייל של רפאל.
חתיכת אידיוט.
אני רוצה להרביץ לו עד שהוא לא ינשום יותר אך דור ומארק מחזיקים  אותי בשני צדדי.
"תרגע,אחי. פיירו ורפאל ‏מטפלים בזה" לוחש לי מארק.
אבל זה רק מעצבן אותי יותר.
"ראיתי איך הם עבדו עד עכשיו! הוא לקח ממני את הבחורה שלי!" אני נוהם בשיניים חשוקות עד כאב.
רפאל מתקדם אל חוליו ובועט בו חזק כל כך בגב עד שנשמע ‏עצם נשברת ברקע.
"אני הולך לחסל אותך ברגע שאחותי תהיה שוב בבית." הוא לוחש לו בטון אכזרי ומאיים.
חליו רועד וצועק מרוב כאב.
"זה מגיע לי,קאפו!" הוא צועק.
"תביא את הטלפון ותפעיל את ‏מכשיר מעקב" רפאל פוקד על פיירו.
פיירו מהנהן ושולף את הטלפון של חוליו מהכיס שלו.
אבל לפני שהוא משחרר אותו,הוא מטיח בצווארו מכה חזקה ‏ומשתק אותו.
"בן זונה" יורק פיירו ומפעיל את הטלפון.

אחרי כמה שניות מופיע נקודה אדומה על המסך.
"זה נראה כמו מקום נטוש. ממש שלושה רחובות מכאן" אומר פיירו ומביט ברפאל.
מבטו של רפאל מאיים מאוד  כשהוא מסתכל על אחיו.
"אנחנו יוצאים עכשיו!" רפאל שואג לחיילים שלו.
"כן,קאפו!" כולם אומרים בפי אחד.
"פאק. זה כזה מגניב" לוחש דור.
"אתה דפוק" אמרתי לו בכעס.
אין לי זמן למשחקים האלה.
אני משחרר את ידיי מהם והולך אחרי פיירו לרכב שלו.
אנחנו נכנסים ונוסעים משם במהירות.
אל תדאגי,שלגיה. אני בדרך אלייך.

........

כשאנחנו מגיע לאזור מחסנים נטושים פיירו משיט לעברי האקדח אך אני רק מביט בו.
"אין לי מושג איך ‏משתמשים בזה" אני אומר לו.
"זה קטן עלייך אחרי מה שראיתי שעשיתי היום קודם לכן" הוא עונה.
אני לוקח ממנו את אקדח ומכניס אותו מאחורי גבי בין חגורת מכנסיי לחולצתי.
"אני אתן לך הסבר קטן" פיירו מתחיל להסביר בקצר איך לירות ואיך לכוון.
אני מקשים במהירות ורק מהנהן.
"בסדר. הבנתי"
"מצויין"
אנחנו ‏מצטרפים לכולם ‏באמצע שרפאל מסביר מה לעשות.
"כולם עוקפים את המחסן ולא נותנים לאף אחד לצאת או להיכנס. אנחנו לא יודעים אם הוא עובד עם עוד אנשים אבל תמיד צריכים להיות ‏ערניים לכל מצב! זה ברור!!" הוא נוהם.
"כן,קאפו!" הם עונים.
"לכו עכשיו!" הוא שואג עליהם וכל החיילים ממהרים לעקוף את מחסן הגדול ושולפים את אקדחים שלהם.
אני גם שולף את שלי ומחזיק אותו כמו רפאל ופיירו.
אני מכוון אותו גם למחסן ומתקדם אם פיירו ורפאל לכניסה האחורית.
פיירו נצמד אל הקיר בצד אחד ואחר אני,רפאל עמד מול הדלת הגדול ואקדח שלו מכוון עליה.
הוא סימן לנו בהנהון קצר ואני ופיירו החזרנו לו מיד,כשאנחנו מוכנים.
רפאל בעט חזק בדלת עד שהיא נתלשה לגמרי מהמקום.
פאק מי חשב שאני יום אחד ישתף פעולה עם פיירו ורפאל.
אבל במיוחד רפאל.
אך זה בשביל קמילה ובשבילה אני אעשה הכל.
"תעזוב אותי!!" צעקה מקפיאה חושים גרמה לי לעצור מיד.
זאת קמילה!
מה הוא עושה לה בן זונה הזה!!
אני רץ מיד לעבר הצעקות וחולף על הרבה דלתות עקומות בדרך.
"טום! חכה!!" פיירו קורא מאחורי אך אני לא עוצר.
שום דבר לא מעניין אותי חוץ מי קמילה.
אחרי מספר שניות אני מגיע סוף סוף אל החדר ‏שנובע ממנו צעקות.
אני מטיח את כתפי אל הדלת והיא נפתחת מיד בתנופה.
עיניו רואה אש כשאני רואה את ארתור מעל קמילה ומנסה לחנוק אותה למוות.
בריטי מזדיין!!
פניי כבר נהיו אדומות וכמעט ללא אוויר.
בלי לחשוב פעמיים כיוונתי את האקדח אל ארתור,אפילו לא עניין אותי איפה אני אפגע בו ‏העיקר הוא לא יהיה על קמילה.
"חתיכת בן זונה!!"  שאגתי.
ולחצתי מיד על הדק ויריב נשמע באוויר.
ארתור עף מקמילה ונפל לצעד השני של המיטה.
מי אחרי זה פיירו ורפאל נכנסו פנימה אך אותי לא עניין דבר.
רצתי אל קמילה,עליתי על המיטה ומשכתי אותה אלי.
"טום...." היא התחילה להשתעל בקול.
"ששש... שלגיה. אני פה איתך,יפה שלי. הכל בסדר." אני מושך אותה אל חזי ונושק מיד לראשה.
קמילה רעדה כל כך בין זרועותיי.
בן זונה גרם לה ‏לטראומה רצינית,הוא הולך לשלם על זה כל חייו.
"א-ני מצטערת" היא לוחשת נגד חזי.
אני מנענע את ראשי לצדדים,"לא. שלא תעיזי להגיד שאת מצטערת,את שומעת! אני זה שצריך להתנצל  פה,שלגיה. לא שמרתי עלייך כמו שהבטחתי לך" אני מחבק אותה חזק יותר אלי.
"טום,אתה לא השם בזה ואני לא הייתי צריכה לברוח ככה. אני מצטערת." לא יכולתי לשמוע אותה מצטערת על משהו שהיא לא השמה בו,אין מצב.
חפנתי את פנייה ונישקתי אותה בעדינות על שפתייה היפות.
"את כל החיים שלי,שלגיה. את מבינה את זה? את האישה שלי,הבחורה שלי. אף אחת אחר לא,רק את" אני מצמיד את מצחי אל מצחה.
דמעות ירדות מעיניה במהירות וחיוך קטן נפרש על פניה.
"אני אוהבת אותך כל כך. בבקשה אל תסתיר ממני דברים יותר"
אני מהנהן ונושק שוב לשפתייה.
"אני מבטיח,שלגיה. אני אוהב אותך יותר" אחרי זמן מה התחלתי לשמוע את הצעקות הכאב של ארתור,הבן זונה הזה.
הרמתי את ראשי והבטתי לאחור.
רפאל הכה את הבן זונה באכזריות ופיירו הוצא את הסכינים שלו והתחיל ‏לענות אותו איתם.
"אההה!!!" ארתור צרח.
"אתה הולך למות לאט מאוד ולסבול המון,בריטי מזדיין" נוהם פיירו נגד פניו של ארתור שנראה מת נפחד.
"מי אתם,לעזאזל?!" הוא שאל בפחד.
"בוא רק נגיד ‏התעסקת עם המשפחה לא נכונה" אומר רפאל בטון קר ואכזרי כל כך עד שהוא יכל להקפיא את המקום הזה.
"דנילו!" רפאל קרא.
מיד נכנס חייל בריון אל המחסן.
"כן,קאפו" ענה.
"קח מפה את מזדיין הזה למרתף שלנו. אני רוצה לעשות לו קבלת פנים יפה בשם המשפחה שלנו" רפאל מחייך בקרירות אל ארתור שעכשיו משתין על עצמו מרוב פחד.
"מיד!" דנילו ממהר אל הבן זונה ולוקח אותו משם.
פיירו מעביר את ידו בשערו בעצבנות ומנסה לנשום עמוק.
אחרי שהוא מרגע קצת,הוא מתקרב אלינו עד שהוא נעמד ליד המיטה שאנחנו יושבים אליה.
ראשה של קמילה עדיין נח על חזי ונהייתה העייפה יותר.
פיירו נופל על הברכיים שלו מול קמילה והניח את ראשו על בטנה.
"הכל ‏בהשמעתי,קימי. אני כל כך מצטער" הוא לוחש לה.
קמילה מנסה לזוז קצת ואני תומך בה עם כתפיי.
היא מושיטה את ידה אל ראשו של פיירו ומלטפת את שערו.
"הכל בסדר,פיירו. אתם הגעתם בזמן. הוא לא הספיק לעשות לי כלום"
פיירו מרים את מבטו אל פניה ומבטו עצבני מאוד.
ואני מבין אותו מיד למה.
הבן זונה הזה עשה לה פנס בעין וכל לחי ימין שלה נפוחה נורא ושלא נדבר על הסימנים על צווארה.
אם הוא לא מת היום בידיי לא קוראים לי יותר,טום מוריס.
"לא עשה לך כלום?! את צוחקת אלי?! תראי מה הוא עשה לפנים היפות של אחותי הקטנה!! הוא הולך לסבול כל כך,קימי. אני נשבע לך" פיירו אוחז בידה של קמילה ומניח אותה על ליבו.
"אני יודעת שתעשה את זה בשבילי,אח גדול" היא אומרת בקול חלש במאוד.
אני מנושק לצד ראשה להראות לה שאני עדיין פה בשבילה ולא עוזב בחיים יותר.
"פיירו" רפאל אומר ונעמד מאוחריי פיירו.

קמילה

רפאל מביט בי במבט הרגיל שלו, שאין שום רגש על פניו.
אני אך פעם לא מצליחה לקרוא אותן.
כל גופי כואב וידיי לא מפסיקות לרעוד לשנייה.
אבל טום לידי,סוף סוף הוא לידי ולא הולך לעזוב אותי אף פעם.
פיירו מביט למעלה אל רפאל,מהנהן פעם אחד וקם על רגליו.
הוא מביט בי שוב ומרים את כף ידו לפיו ונושק לה.
"את תהיי בסדר עכשיו,קימי" הוא מבטיח ומשחרר את ידי.
"טום" רפאל אומר בקול עמוק ומביט בו.
"אני פה מאחור,שלגיה. אני כבר חוזר" לוחש לי טום אך אני לא מסוגלת לעזוב את ידו.
אני לא רוצה שהוא יעזוב אותי לבד.
זה לא שאני מפחדת מאחי רפאל,אבל אני פשוט רגועה יותר שטום לידי.
"אל תעזוב אותי" אני מתחננת אליו בשקט.
טום נושק לראשו וקם מהמיטה בכל מקרה. "את צריכה לדבר עם אח שלך עכשיו,טוב? אני מבטיח לך שאני מיד יחזור אחרי זה" אני לי כל כך הרבה בררה אז אני בסוף מהנהנת בקצרה.
טום ופיירו יוצאים מהחדר ומשאירים אותי ורפאל לבד.
שקט מביך נפל על חדר.
אף פעם לא היה לי כל כך על מה לדבר עם רפאל,הוא תמיד היה קר נורא וקשה מאוד לקריאה.
"אני—" לפני שאני מספיקה להגיד משהו,רפאל מתיישב על המיטה המלוכלכת ומושך אותי אל חזהו הרחב.
עיניי נפערות מהלם ואני מפסיקה מיד לרעוד.
רפאל אף לא חיבק אותי לפני זה או היה פעם בחיים שלי.
אני כל כך בהלם שאני פשוט לא מסוגלת לדבר.
"אני מצטער" הוא אומר בקול צרוד ועמוק.
פאק.
רפאל ונטורה,מצטער?!
מה לעזאזל קורה פה?!
"היית צריכה לספר לנו,לי. הייתי מחסל אותו בלי לחשוב פעמיים" הוא אומר בטון קשוח ומאיים.
אני מרשה לעצמי להניח את ראשי על חזהו ולהרגיש בטוחה.
"פחדתי. פחדתי שלא תתן לי יותר לצאת מהבית או לשום מקום אחר. אני מצטערת" לחשתי בקול רועד.
"יכול להיות שהייתי עושה את זה. אבל ‏את חייבת להבין שאת אחותו הקטנה של הקאפו,אחותי. ואת כל העולם שלי,קמילה. אפילו שאף פעם לא הראתי לך את זה קודם אבל ניסיתי כל כך שהיה לך חיים משלך ושלא תהיי כמו אמא שלנו" הוא אומר.
אני יודעת שהוא צודק.
רפאל וותר על המון דברים בשבילי ונתן לי בכל מקרה לצאת מהמאפיה ממקום שאף אחד לא יוצא ממנו חי.
"סליחה ותודה על כל,רפאל" רפאל מנתק מחיבוק שלנו אך תופס בכתפיי ונושק לראשי.
"מעכשיו ואלה את לא מסתירה ממני כלום יותר,זה ברור?" אני מהנהנת ומחבקת אותו שוב,"תודה" הודיתי לו.
אחרי כמה דקות טום נכנס ורפאל יצאה מחדר.
"את בסדר,שלגיה?" הוא שאל בדאגה ומושך אותי קרוב אליו.
"כן. אני רק רוצה לצאת מהמקום הזה כבר ולהיכנס לאמבטיה חמה ונעימה" אמרתי בחיוך אך זה טיפה כאב בגלל הנפיחות בלחי שלי.
טום ראה שכואב לי ונשק לי בעדינות על המקום הפצוע.
"בואי נוציא אותך מפה" אמר והרים אותי על בין זרועותיו.
צחקתי בשקט שהוא הוציא אותי למקום המגעיל הזה.