צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 5

קמילה

מגדל ‏אייפל פשוט מהמם,הייתי פה לפני שנתיים אבל אף פעם לא ראיתי אותו מכל כך מקרוב.
הנחתי את ‏הקנבס על העמוד הציור שלי והתחלתי להוציא כמה דברים מתיק.
פתחתי את הכיסא העגול הקטן והנחתי אותו ליד הקנבס.
הוצאתי מהתיק כמה ‏מכחולים וצבעי אקריל והנחתי אותם על הכיסא.
הסתכלתי על הנוף שלי וניסיתי הפעם לחשוב איך אני ‏מביאה את התשוקה שלי בציור הזה.
עצמתי עיניים לכמה שניות ושאפתי אוויר לתוך האפי.
פקחתי אותן בחזרה והוצאתי מכיסי את האייפון שלי ‏והנחתי את האוזניות שלי באוזניי.
בחרתי את השיר של דריה אש בליבי והתחלתי לעבוד על הציור שלי.
בזמן שהקשבתי למילים של השיר,הזזתי את אגני לפי צלילי שיר ומזמזתי אותו.
כמה טוב זה להיות קצת רחוקה מטום ומכל הבלאגן שהיה בצהריים.
לא יכולתי להיות עוד דקה אחת לידו, ‏הבנאדם הזה נוראי.
‏תודה לאל שגיליתי את הפרצוף האמיתי שלו לפני שנתתי לו להיכנס לליבי.
מה שקרה לפני שלוש שנים היה טעות והיא לא תחזור על עצמה בחיים.
כן הוא היה הנשיקה הראשונה שלי וגם האחרונה שלי אבל הכל טוב אני ‏בטוחה שאני אמצא את האחד שלי בסוף של דבר.
‏כרגע אני רוצה להתמקד באמנות שלי,לא מעבר לזה.
יש לי הזדמנות לראות עולם ואני ‏ינצל את זה כמו גדולה.
גם עם טום מוריס הוא הבוס שלי.
גלגלתי עיניים.
עברתי את המכחול על מגדל אייפל ‏והתחלתי להקדיש את ‏הקווים השחורים של המגדל ומשם עברתי על ‏הדשא שמתחת.
חיוך נמרח על שפתיי,אני כל כך אוהבת לצייר.
זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ‏והציל אותי בהרבה רגעים מהחיים שלי.
להיות אחות של קאפו זה לא קל,יש ‏אחריות גדולה על הכתפיים.
אני עברתי את הגיל שהייתי אמורה כבר למצוא בעל ‏ראוי,אבל רפאל רצה בשבילי משהו אחר.
‏הוא רצה שאני אמצא את עצמי ואני לא יהיה כמו אמא שלנו שהתחתנה ללא אהבה.
וגם אני רציתי את אותו הדבר, ‏אז עשיתי איתו הסכם שאני הלך ללמוד בקולג׳ בלונדון,‏מגמה אמנות.
‏ותנאי היה שאני לא יחזור לבית עד שאני מסיים את הלימודים,אך דברים ‏משתנים.
לא יכולתי להיות שם יותר וברגע ששמעתי שאח שלי ‏מתחתן והוא עוד לא אמר לי על זה אפילו, הייתי ממש עצבנית על זה.
‏אבל ברגע שראיתי עם מי הוא התחתן נרגעתי.
‏דריה מוריס הייתה הזמרת האהובה עליי ‏בשלוש שנים האחרונות.
אך ברגע שטום ‏הפך לסולן הלהקה נמנעתי מלשמוע את השירים שלהם שוב.
‏אם אני שומעת אותם זה רק כשדריה שרה.
אני לא מסוגלת לשמוע את טום מאז אותו ערב שהוא ‏תתחיל לדבר אליי בזלזול כאילו אני כלום ושאני לא הבחורה שהוא נישק לפני שלוש שנים, זה פגע בי מאוד.
כי הוא לא זכר אותי בכלל ואני כמו ‏מטומטמת הייתי מאוהבת בו בשלוש שנים האחרונות.
אבל זה נגמר עבורי,‏הוא יכול לקפוץ לי.
‏לחיצה קטנה על הכתף גרמה לי לקפוץ בבהלה וצעקה קטנה נפלטה מפי. הסתובבתי אל מי שנגע בי וראיתי מולי את מילי,לבושה כולה שחור ועל ראשה כובע בשביל להסתיר את פניה.
"את לא נורמלית" לחשתי.
"סליחה. קראתי לך אבל לא שמעת אותי" חייכתי אליה והוצאתי ‏את האוזניות מאוזני.
"הכל טוב. מה את עושה פה? זה לא מסוכן לך להיות פה בלי אבטחה?" שאלתי.
מילי גיחכה והסתכלה מסביב.
"אני חושבת שאנחנו מסודרות" היא סימנה לי עם הראש לעבר חבורת גברים ‏שמנסים להתנהג כרגיל אך לא מצליחים להוריד את העיניים שלהם מאיתנו.
"אני מבינה שרפאל ‏קצת הגזים עם האבטחה שלך" מילי ‏צחקקה.
"כן אפשר לומר. אפילו לא שמתי לב שהם פה" עניתי.
"טובב... מה את מציירת?"מילי רכנה אל הציור ה‏כמעט גמור שלי וחייכה חיוך מתוק.
"‏וואו,תקשיבי את פשוט מוכשרת בטרוף" היא אמרה ‏בהתלהבות.
אני צחקקתי,"תודה רבה. הייתי צריכה קצת את השקט שלי ‏אחרי היום הזה"
"מבינה אותך לגמרי. ‏טום יצא ממש אידיוט היום, ‏מצטערת על זה" היא אומרת וחוזרת להסתכל עליי.
"‏אל תצטערי. לא בגללך הוא מתנהג כמו ‏אידיוט מפונק. חוץ מזה אני מנסה כמה שיותר ‏לא להתייחס אליו" מילי מהנהנת.
"כן,נראה לי שזה רעיון טוב. אז מה שלום דריה ו‏אנטוניו הקטן?" היא שאלה פתאום.
"הם בסדר. למה את שואלת? את לא מדברת איתה כל היום?"
"אני כן.... אבל את יודעת אממ...
אמת ‏שרציתי לשאול על מישהו אחר" היא לחשה.
שילבתי את זרועותיי על חזי ושלחתי אליה חיוך משועשע. "על מישהו אחר? יכול להיות שאת מדברת אל פיירו?" אני שואלת ואני מאוד משועשעת מהפרצוף שלה.
עיניה נפערו והיא מורידה את הכובע שלה נמוך יותר בשביל להסתיר את הסומק מלחייה.
"כן. הוא. איך הוא?" היא לוחשת.
"פיירו מעצבן כמו תמיד. למה את שואלת?" חייכתי אליה.
מילי משכה בכתפיה ונראתה פתאום ביישנית.
יכול להיות שלמילי יש קראש על אחי?
נתתי לה מכה קטנה עם הכתף שלי בכתפה.
"‏מחייך,רק אני פה." אני מציקה לה.
  "טוב. בסדר. אני חושבת שאני מחבבת את אח שלך,טוב" היא נושכת את השפה התחתונה שלה.
"שיט! זה כל כך מתוק!!" צווחתי.
מילי מהירה לכסות את פי עם כפות ידייה.
"ששש... אני לא רוצה ‏שידעו מזה במיוחד לא אח שלך" היא לוחשת.
"למה לא? נראה שגם אח שלי מעוניין בך." הגבות שלה התרוממו.
"איך את יודעת?"
"בואי נגיד שהוא ממש התעצבן מזה שהוא לא בא איתי בסוף לכאן" מילי הורידה את ידייה והסתכלה עלי המומה.
"הוא היה צריך לבוא לפה?" היא שאלה.
הנהנתי,"כן. אבל בסוף רפאל לא שלח אותו איתי"
"אהה" נשמע ‏אכזבה בקולה.
"טוב. לא נורא. לפחות את פה." היא חייכה חיוך עצוב.
"‏‏אאוץ׳. אני לא מספיק טובה בשבילך?" הנחתי את ידי על מעל ליבי ‏ונראיתי פגועה.
"‏תסתמי. ברור שאת מספיקה לי" היא צחקה ואני צחקתי יחד איתה.