צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 32

טום

"את כבר מוכנה?" אני צועק לכיוון חדר הרחצה.
קמילה נכנסה לשם מלפני שעה ועדיין לא יצאה.
אנחנו אומרים כבר להרדת ללובי בעוד 15 דקות ולפגוש את כולם שם.
"עוד חמש דקות" היא קוראת.
אני לובש את ג׳קט העור שלי ומעביר את ידי בשערי ובוחן עוד פעם אחת אחרונה את עצמי.
כן,חתיך כמו תמיד.
אני מחייך וקורץ לעצמי.
כן מה אני יכול כבר להגיד,אני אכן מת על עצמי.
"מוכנה" אני מסתובב לראות את קמילה ומיד קופא במקום.
כמו תמיד היא הבחורה הכי סקסית שאני מכיר.
קמילה לבושה בשמלת ארוכת רגליים בצבע ירוק כהה שמבליטה את צבע עור הקרמל.
הזין שלי מיד נצמד אל מכנסי הג'ינס שלי.
עיניי חקרו את גופה עוד פעם אחת לפני שאני מגיע לפניה,היא מסמיקה.
"זה לא קצת מוגזם בשביל ארוחת ערב?" היא שואלת בשקט.
אני מתקדם אלי ותופס מיד בידה,מושך אותה עליי.
היא מניחה את כפות ידי על חזי ומביטה בי במבט אוהב.
"את מושלמת,שלגיה" אני אוחז בסנטרה ומכוון את שפתייה לשפתיי לנשיקה עדינה.
"כדאי שנזוז" קמילה ממלמלת בנשיקה.
"ואם אני לא רוצה?" אני שואל ומנשק אותה חזק יותר.
פאק,היא מטריפה אותי.
"אז דריה ‏תעלה לפה והיא תתעצבן מאוד. אל תשכח שזה גם היום הולדת שלה" אני מפסיק את הנשיקה,נאנח ומניח את מצחי על מצחה.
"טובב.... אבל כשאנחנו חוזרים את חייבת לי. אני עוד שנייה מת רק מלהסתכל עליך" קמילה מצחקקת. היא אוחזת בידי ומושכת אותי אל מחוץ לחדר.
זה הולך להיות לילה ארוך מאוד.

...........

"ואז רפאל קנה לי פרארי. אה ושלא נשכח שמפה אנחנו טסים לתאילנד,רק הוא אני ואנטוניו.
אני כל כך מתרגשת" אומרת בתרגשות דריה ואז מנשקת את רפאל בתשוקה גדול.
וואו את זה ממש לא הייתי צריך לראות,אבל אני שמחה לראות שאחותי סוף כל סוף שמחה באמת.
זה עושה לי טוב על הלב.
"‏את האמת גם לי יש משהו לטום" קמילה פתאום אומרת.
קמילה יושבת לידי כשזרועי כרוכה סביב כתפיה.
"מה זה,שלגיה?" אני לא מאמין שהיא הביא לי משהו. אפילו שאמרתי לה שהיא לא צריכה לקנות לי כלום כי יש לי אותה עכשיו.
אבל ברור שהיא לא תקשיב לי.
"לא יכולתי לביא את זה לפה אבל זהו תהיה הפתעה" היא לוחשת לי.
חייכתי אליה חיוך קורן ונשקתי למצחה.
"לא היית צריכה,שלגיה."
"הייתי"היא נושקת לסתי נשיקה עדינה ומלטפת את לחי.
"טוב,זוג יונים. הגיע הזמן להזמין את האוכל,אני גווע ברעב" דור מתלונן ומסמן למלצר להתקרב אלינו וכולם צוחקים סביב השולחן העגול.

אחרי מספר דקות כולם נותנים את ההזמנות שלהם וחוזרים מיד אל שיחות סביב השולחן,חוץ מילי ופיירו.
הם נורא שקטים מתחיל הערב.
מעניין מה קורה שם.
מילי לא סיפרה לי באותו היום למה היא בכתה ככה.
"הכל בסדר?" קמילה הניחה את כף ידה על ברכי וגרמה לי להסתכל אליה.
"כן. פשוט מוזר לי שמילי לא מדברת בכלל. זה לא מתאים לה" קמילה מהנהנת ומביטה בפיירו.
"זה באמת מוזר. גם פיירו לא אמר מילה כל הערב" אני אוחז בידה של קמילה ומשלב את ‏אצבעותינו יחד.
אני חייב להגיד שזה מוזר לי ככה להיות עם קמילה אבל בצורה טובה מאוד.
אף פעם לא חשבתי שאני היה טיפוס של מערכת יחסים.
"טום" קול עמוק קורא לי.
אני מרים את מבטי ורואה את רפאל מסמן לי עם ראשו לקום.
אני מהנהן וחוזר לקמילה.
"שלגיה,אני צריך ללכת לכמה דקות ואני כבר חוזר,בסדר?" לחשתי לה.
עיניה של קמילה הביטו בי בדאגה.
"הכל בסדר?"
"כן,שלגיה. אח שלך פשוט רוצה לדבר איתי"
קמילה מהנהנת אך לא נראית מרוצה מזה שרפאל רוצה לדבר איתי.
"בסדר." היא מלמלה.
נשקתי לשפתייה וקמתי ממקומי.
אחריי פיירו ורפאל קמו והתקדמנו לכניסה האחורית של המסעדה.
"אחרי המסעדה אנחנו הולכים למועדון של אחד אנשים שלי" מצווה רפאל כשאנחנו מחוץ למסעדה.
"ומה מחכה לנו שם בדיוק?" שאלתי.
"ניק. אבא שלך" דמי קפא וזיעה צצה במורד גבי.
לא חשבתי שאני אראה אותו כל כך מהר,פאק.
עברתי את ידי בשערי והרגשתי סחרחורת פתאום אך אחזקתי את עצמי.
"זה קורה היום?" שאלתי את רפאל.
"כן.זה היום האחרון של ניק." הוא עונה באדישות.
אני מהנהן.
"קמילה בסדר?" שואל פתאום פיירו.
אני מחזיר לו מבט ומהנהן.
"היא בסדר." עניתי בקצרה.
פיירו הנהן ונשען על הקיר מאחוריו.
"מצאתם אותו?" הבטתי שוב על רפאל.
"כן. ‏מתברר שהגאון לא יודע שעוקבים אחריו. הוא עלה לטיסה ממש אחרינו" עונה פיירו במקום רפאל וקולו אכזרי מתמיד.
"אז אתם אומרים לי שהוא פה?! הבן זונה נמצא בברלין.איתנו?!" אני מרגיש שכל הגוף שלי עולה בלהבות.
החרא הזה עוד מעז לבוא לפה.
מה לעזאזל?!
"אתם יודעים איפה הוא נמצא עכשיו?" אני שואל בכעס.
"יש לנו שתי בחורים עליו. אנחנו יודעים בדיוק איפה הוא נמצא" עונה רפאל ברוגע.
למה הוא כל כך רגוע מזה?
זה הבן אדם שאנס את אחותו!