צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 18

טום

קמילה נעלמת במהירות אל הקומה העליונה ומילי רצה אחריה. גופי רתח מרוב עצבים,מארק עבר על החוק יחיד שיהיה לנו בשבוע הזה ועוד הוא העיז להזכיר את זה שהבאתי לפה בחורה.
פאק.
בטח קמילה חושבת שאני אידיוט.
אני באמת מרגיש ככה.
למה הייתי חייב להביא לפה בחורה,לעזאזל.
עברתי יד בשערי והרגשתי כמו חרא.
"אתה מרוצה?" הרמתי את מבטי אל מארק ושלחתי לעברו מבט חודר.
"מאוד" ענה מארק כשחיוך מרוח על שפתיו.
התקדמתי אליו כמה צעדים עד שנעמדתי מולו.
"מה היה הסיפור הזה עכשיו?" שאלתי בכעס.
"אין פה שום סיפור,אחי. ‏כולה זיינתי איזו ‏מעריצה. ‏מה סיפור בזה?" הוא שאל ‏בטון מתנשא.
רציתי לרצוח אותו.
‏מה לעזאזל נכנס בו?!
באמת שאין לי את הכוחות עכשיו ‏להתמודד עם ‏בעיות שלו,הראש שלי חושב רק על קמילה ועל הנשיקה שחלקנו מקודם.
אני מפנה לו את גבי ומתקדם אל גרם המדרגות,"לאפיה אתה הולך?!" מארק צועק מאחורי.
"לישון. אין לי כוח לשטויות שלך עכשיו"
"ברור. כי אתה מעדיף לזיין את קמילה במקום זה" הוא אומר במרירות.
כשאני כבר באמצע המדרגות,אני נעצר ישר. "מה פאקינג אמרת עכשיו?!" נהמתי בשיניים חשוקות והבטתי לעברו במבט רצחני.
"פאק,אחי. אל תגיד לי שעוד לא ‏זיינת אותה? טום מוריס עדיין לא ‏זיין את העוזרת שלו,זה פאקינג חדש" הוא אמר כשמבט משועשע על פניו ושהוא צוחק במרירות.
באותו השנייה אני פאקינג רואה שחור בעיניים.
אני מגיע אליו במהירות ומטיח אותו אל הקיר מאחוריו.
"עוד מילה אחת לא טובה על,קמילה. אני נשבע לך שאתה ‏תצטער על זה" איימתי עליו כשאני ‏סנטימטר מפניו,ריח חזק ‏של אלכוהול תקף את אפי.
"מה אני יכול ‏להגיד?" הוא מושך בכתפיו באדישות כשהוא מרים לעברי גבה.
"‏בעצם יש לי מה להגיד. אתה מת לזיין אותה כבר,בוא נוד על אמת. ‏אתה מת לעשות אותה. אבל אתה יותר מדי פחדן בשביל לעשות את זה. אני לא פחדן כמוך ולי אין בעיה לעשות אותה ‏במקומך" לא יכולתי להחזיק את עצמי יותר,הטחתי בו אגרוף בעין והוא נפל על הרצפה כשהוא מחזיק בעין הפצועה שלו.
"פאק! ‏חתיכת מזדיין!" מארק קם במהירות על רגליו והסתער לעברי.
הוא ‏הצליח להטיח את אגרופו בלסת שלי,שפשפתי את המקום והסתכלתי עליו במבט חודר.
אני הולך להרוג את המזדיין,פאק ‏הבנאדם הזה היה החבר הכי טוב שלי.
מה פאקינג נסגר איתו?!
התחלנו מריבה גדולה,גבו התנגש ‏בקרטל שהיה מאחוריו והוא ‏התנפץ לרסיסים על הרצפה.
"מה לעזאזל קורה פה?!" דור מופיע משום מקום ומנסה להפריד ‏בינינו.
אך אני מצליח להטיח עוד אגרוף בפרצופו של מארק ופוגע לו באף.
דור אוחז חזק בזרועו של מארק ומנסה להרחיק אותו ממני.
"‏מה קורה לכם לעזאזל?! תפסיקו מייד!" צועק עלינו דור אך אני לא עוצר וגם מארק לא.
מארק הצליח להשתחרר מאחיזה של דור והתקדם אלי במהירות כזאת שגרמה לשנינו ‏להתנגש בקיר וכאב חד תקף את כתפי.
"פאק!" צרור של קללות נפלט מפי.
"טום?" קול עדיין נשמע מאחוריי.
הבטתי מעבר לכתפי וראיתי את קמילה ומילי מסתכלות עלינו בעיניים פרועות.
"מה אתם עושים,לעזאזל?!" מתעצבנת מילי אך עיניי לא יורדות מקמילה.
"פאקינג תרגע,מארק. פאק,יורד לך דם מהאף. ‏אני פאקינג אהרוג את שניכם. יש לנו הופעה מחר ואתם רבים כמו שתי ילדות קטנות." צעקה מילי.
בזווית עין ראיתי את דור ומילי גוררים משם את מארק.
מזדיין.
החזרתי את מבטי אל קמילה וראיתי שגופה הקטן רועד כשהיא מתקדמת לעברי ומניח את כף ידה הקטנה על לחי.
כאב חדר תקף את לחיי בגלל ‏המכה של מארק.
"אתה בסדר?" היא לחשה.
"זה כלום. ‏את לא צריכה לדאוג" הרחקתי את לחי מידה ולקחתי צעד אחד לאחור.
היא לא צריכה לדעת את זה שרבתי עם מארק בגללה,כי אני יודע מצויין שהיא תרגיש רע בקשר לזה. 
"טום..." קמילה תפס את ידי וגרמה לי שוב להביט בה.
"בוא. צריך לחטא את הפצע שיש לך בשפה וגם בגבה" קמילה התחלה לגרור אותי אחריה,"אני יכול לעשו—"
"אתה לא תעשה כלום עכשיו" היא אמרה בכעס.
שתקתי עד ש‏הגענו לחדרה והיא דחפה אותי לשבת על המיטה שלה. אם זה לא היה בגלל הפצה בשפה שלי הייתי חושב שזה מאוד סקסי שהיא דוחפת אותי ככה למיטה.
פאק.
מה נסגר איתי?!
קמילה מהירה אל חדרה הרחצה ואחרי כמה דקות חזרה עם ‏ערכת עזרה ראשונה בידיה.
"זה הולך לשרוף קצת" היא אמרה.
"קטן עליי" אמרתי בגאווה.
קמילה הוצא ‏מהקופסא חומר ‏חיטוי וצמר גפן כשחיוך קטן נמרח על שפתייה.
"אוקי. הנה זה בא" היא הניחה את הצמר גפן עם החומר על שפתיי וזה התחיל לשרוף נורא.
"פאק! קמילה. מה מסגר,זה שורף רצח" קמילה התחילה לצחוק ופתאום לא שרף לי בכלל.
פאק.
אף פעם לא שמעתי את קמילה צוחקת קודם,שיט. יש לה צחוק מקסים,הייתי רוצה לשמוע אותו יותר.
"זה מצחיק אותך לראות אותי סובל?" שאלתי כשחיוך משועשע מרוח על שפתיי.
"כן. אפשר לומר" אחרי שהיא סיימה ‏לנקות את הפצע שלי בשפה ובגבה,היא הוצא ‏מהקופסא סוג של משחה לבנה ומרח גם אותו על שפתיי.
"למה ‏הלכתם מכות ככה?" היא שאלה והסתכלה לתוך עיניי.
עברתי יד בשערי וחשבתי מה לומר לה.
פאק. אני ממש לא טוב בדברים אלה.
"מארק שתה יותר מדי ואמר משהו ‏שכמעט הוציא אותי מדעתי. אבל הכל טוב עכשיו אין לך מה לדאוג" קמילה נשכה את שפתייה,"אבל אני כן דואגת,טום. אף פעם לא ראיתי אותך ככה. הייתי כל כך עצבני" הזזתי את שערה מפניה והנחתי אצבע מתחת לסנטרה.
קמילה הרימה את מבטה אליי ונראתה חוששת פתאום כאילו היא מפחדת ממשהו.
"זה לא יקרה שוב פעם. אני מבטיח לך" היא הנהנה ולא אמרה דבר אחרי זה.
כשהיא חזרה ‏את הקופסה בחזרה המקום וחזרה אל החדר שאלתי אותה שאלה שרציתי לשאול מאז שדיברתי אליה עם אחותי.
"למה ‏הפסקת ללמוד אמנות?" קמילה קפאה ליד הדלת של חדר הרחצה והסתכלה עלי המומה.
"למה אתה שואל את זה?" היא לחשה אך קולה רעד.
קמתי מהמיטה,התקדמתי אליה ותפסתי במותנייה.
"את יכולה לספר לי איך היה לך שם? את לא חייבת להסביר לי למה עזבת." חייכתי חיוך קטן אך הוא לא יגע לעיניי.
פתאום הרגשה מוזר של
אי נוחות ‏נחתה עליי. ‏הרגשתי שהיא מסתירה ממני משהו ‏ושקשה לה מאוד לדבר על זה.
היא שתקה וגופה רעד מתחת למגעי. באתי להגיד לה שהיא לא חייבת להגיד לי כלום אך היא פתאום פתחה את הפה.
"הייתה לי שם חברה בשם,אוליביה. היא הייתה החברה הכי טובה שלי והיא ידעה הכל על העולם שלי." חיוך קטן נמרח על שפתיי כשהיא הרימה את מבטה אליי.
הרמתי את ידי אל לחיה וליטפתי אותה שם.
פאק,למה אני כזה עדין איתה? אם דור היה רואה אותי עכשיו הוא ‏בטח היה צוחק עליי עכשיו ויורד עליי בלי סוף.
שיט.
מה היא פאקינג עושה לי הבחורה הזאת.
"למה שלא תתקשרי אליה? ‏תוכלי אולי להיפגש איתה או משהו, אם את כבר פה. זה אולי יעשה לך טוב אחרי כל הימים אלה" דמעה קטנה חמקה מעיניה ואני ישר תפסתי אותה.
"אולי. תודה,טום" היא לחשה.
רכנתי לעבר שפתייה ונישקתי אותה נשיקה קטנה ועדינה.
"‏תודה שטיפלת בי,שלגיה. ‏שיהיה לך לילה טוב" אמרתי נגד שפתייה. התרוממתי טיפה ונישקתי למצחה.
עיניה של קמילה נפערו אך היא ישר הרגיע את גופה.
"לילה טוב,כוכב רוק" חייכתי לה עוד חיוך אחד אחרון ויצאתי מחדרה.
‏אם לא הייתי יוצא משם עכשיו הייתי בטוח מזיין אותה.
אלוהים הבחורה הזאת אהרוג אותי.