צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 16

טום

היא בשוק.
פשוט קפאה במקום.
עיניה נפערו כשהיא ראתה את בציור הענקי שלפניה.
אני לא יודע למה אבל ממש רציתי לקנות בשבילה את הציור הזה. 
"זה לא חלום,נכון?" היא מלמלה בשקט.
נעמדתי מאחוריה,קירבתי את שפתיי אל אוזנה, "זה לא חלום,שלגיה. ‏זה ‏בהחלט ‏מציאותי לגמרי" חייכתי נגד אוזנה.
קמילה הטה את ראשה אלי שכך שפתייה היו סנטימטר משלי.
"זאת לא בדיחה?" היא לחשה והרימה לעברי גבה.
"לא." הסתכלתי לתוך עיניה וראיתי ניצוץ של אושר בתוכן.
זה העביר בי זרם נעים בחזה,עיניי ירדו אל שפתייה המלאות ונפוחות בגלל הנשיקה שלנו ממקודם.
רכנתי קדימה ורציתי לנשק אותן שוב אך רעש של גיחוך עצר בעדי.
קמילה הטה את ראשה הצידה ועיניה נפערו כשהיא קולטת שאנחנו לא לבד.
הרמתי את מבטי אל מילי שנראתה משועשעת מאוד ממה שקורה כאן.
"‏שיהיה לך ברור,קמילה. את הולכת לספר לי את כל מה שהולך ‏ביניכם" מילי אומרת כשחיוך זדוני מרוח על שפתייה.
מבטי עבר אל קמילה כשבדיוק לחייה נצבעו בצבע אדום.
"לא קורה כלום" היא מלמלה.
אני לא יודע למה,אבל זה מעצבן אותי כשהיא אמרה את זה.
"טובבב.... מה שתגידי. אז מה את חושבת על הציור?" מילי שואלת אותה בהתרגשות.
קמילה מסיטה את שערה מפנייה,לקחה כמה צעדים לעבר הציור עד שהיא נעמדת מולו.
"הוא מדהים" חיוך קורן נמרח על שפתיי כשהיא מעבירה את האצבע שלה על ‏קווים ‏המצויירים בציור.
"הוא אכן יפה. אני בטוח לא רואה אותו באותו צורה שאת רואה. אבל הוא אכן יפה" אומרת מילי ונעמדת ליד קמילה.
קמילה מביטה בה שתיהן יתחילו לצחוק.
אני רק נעצתי את מבטי בקמילה,היא יפיפיה כשהיא מחייכת וצוחקת ככה אך הייתי רוצה שהיא תצחק ממשהו שאני אומר לה ולא ממישהו אחר.
שיט, יכול להיות שאני מקנא עכשיו?
מה הבחורה הזאת עושה לי?!
אני מעבר את ידי בשערי ומנענע את ראשי וצוחק בשקט.
הבחורה הזאת גורמת לי להרגיש דברים שבחיים לא חשבתי שאני ארגיש אותם.
"טוב. מתי את תביא לי את הציור שלי?" מילי מוכת כף ומסתכלת על קמילה.
איזה ציור היא מדברת?
"אני יכולה ‏להביא לך אותו עכשיו. אם את רוצה?" מילי מתחילה לקפוץ מרוב התרגשות,תופס בידה של קמילה ומושכת אותה לכיוון הדלת.
"על מה את מדברת?!" אני ‏צועק  לעבר מילי וממהר אחריהן.
"קמילה ‏ציירה ציור בפריז וממש אהבתי אותו. אז היא אמרה שאני יכולה לקבל אותו" מילי צועקת מעבר לכתפיה ‏וממשיכה למשוך אחריה את קמילה.
עיניי נודדות אל קמילה שצוחקת לה בשקט עד שעיניה פוגשות בעיניי.
חיוך קטן נפרש על שפתייה ואני מחזיר לה חיוך משלי.
לא ידעתי שקמילה יודעת לצייר,פאק,אני באמת לא יודע עליה שום דבר.
חוץ מזה שאני מת כבר לזיין אותה ואולי לעשות איתה עוד דברים.
רק מלחשוב על זה חיוך ממזרי עולה על שפתיי.
מילי פותחת את הדלת לחדרה של קמילה ואנחנו נכנסים אחריה.
"איפה זה?" מילי שואלת.
קמילה עוברת על פניי מילי והולכת לכיוון השני של המיטה שלה.
היא מזיזה את אחד המזוודות שלה ומוציאה משם ‏קנווס לבן אך ברגע שהיא מסובבת אותו,ציור מדהים של מגדל אייפל מופיע מולי.
הוא היה מושלם ‏כל קו וצבע היה במקומו.
היא פשוט מוכשרת.
מילי באה להתקדם אל קמילה אך אני הקדמתי אותה וזזתי אותה ‏הצידה.
"היי!" מילי צעקה מאחורי אך לא הקשבתי לה.
לקחתי את הציור מידה של קמילה ועיניי לא ירדו ממנו.
‏הייתי ‏מהופנט לגמרי.
"את ציירת את זה?" שאלתי אותה והרמתי את מבטי אליה.
קמילה הסמיקה והנהנה בתגובה.
"זה מדהים,שלגיה. למה לעזאזל עזבת את הלימודים שלך?" שאלתי אותה. אני זוכר ששמעתי מדריה על זה שקמילה למדה אמנות בלונדון אבל אז לא כל כך עניין אותי.
הבטתי בקמילה ופתאום קלטתי שהיא קפאה במקום ועיניים שלה נעוצות ברצפה. "זה שלי" מילי חטפה את הציור מיידי אך לא היה לי אכפת.
הנחתי את כפות ידיי על הכתפיים של קמילה והרגשתי אותה רועדת מתחת למגעי.
משהו קרה לה היא שוב ,היא נהייתה פתאום מרוחקת כאילו היא לא פה יותר.
"מילי, ‏צאי מפה" צוותי.
מילי פתחה את הפה שלה בשביל ‏להתווכח אך ברגע ששלחתי לעברה מבט חודר היא הנהנה ויצאה מהחדר.
ברגע שדלת נסגרה אחריה,קמילה התרחקה ממני והסתובבה בשביל להסתכל על החלון שמולה,היא כרכה את זרועותייה סביבה וחיבקה את עצמה.
כאילו היא מנסה להרגיע את עצמה משהו.
גבה היה מופנה אליי אך עדיין יכולתי לראות אותה רועדת.
כרכתי את זרועותיי סביבה ומשכתי את גבה לקדמת גופי. הסטתי את שערה הצידה והתחלתי לנשק את צווארה.
"טום" היא נאנחה.
"את לא חייבת להגיד כלום. אבל אם ‏מתישהו תרצי לדבר על זה. אני יהיה פה בשביל לעזור לך" מלמלתי לתוך צווארה.
חזה שלה ירד ועלה במהירות ועיניה נעצמו אך דמעה קטנה חמקה מהן.
"תודה" היא לחשה.
אני לא יודע מה קורה לה בדיוק אך אני יכול להבין שזה קשור לזה שהיא למדה פה בעבר ובהחלט קרה שם משהו.
ואני בהחלט הולך לגלות מזה היה.
יש לי רק עוד כמה ימים אבל אני חייב לנסות לדעת איך אני יכול לעזור לה.
אני לא יודע למה אני כל כך דואג לה פתאום אך היא בהחלט נכנסה לי מתחת לעור.