צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 26

קמילה

אני לא מאמינה שספרתי לטום שנאנסתי.
פאק. מה חשבתי לעצמי?!
ברגע שאמרתי לו את השם של הבנאדם שעשה לי את זה טום שתק כל הדרך בחזרה אל המלון ונעלם פשוט אל החדר שלו.
הוא בטח חושב אני מגעילה ודוחה מאוד.
הו אלוהים.
למה זה היה חייב לקרות לי? למה?
"הכל טוב?" קול שקט נשמע מאחורי והבהיל אותי.
הסתובבתי וראיתי את מילי נשענת על הקיר מאחורי ונראית טיפה עצובה.
"אם כבר אני צריכה לשאול אותך את זה. למה את כל כך עצובה? ומה קרה בדיוק במועדון הזה?" מילי הורידה את מבטה אל הרצפה ונראתה נבוכה.
"מילי?" התקרבתי אליה והנחתי את כף ידי על כתפיה.
היא הרימה את מבטה לאט ודמעות ננעצו בעינייה.
"הוא פשוט שקרן" היא לחשה ומשכה אותי לחיבוק חזק.
מילי התפרקה על חזי,הרמתי את ידי אל ראשה וליטפתי את שיערה אדום.
"מי שקרן? למה את בוכה ככה,מילי?" לחשתי לה וניסיתי להרגיע אותה אך הבכי שלה רק גבר יותר.
אלוהים מי עשה לה את זה,לעזאזל?!
"אני מצטערת,קמילה. אבל א-ני לא יכולה לספר לך" היא גימגמה ומשכה באפה.
"הכל בסדר,מילי. גם אם את לא רוצה להגיד כלום אני עדיין יעזור לך לעבור את מה שזה לא יהיה" אמרתי וחיבקתי אותה חזק יותר.
"מה קורה פה?" קול עמוק ומוכר נשמע מאחור וגרם לי לקפוא לשנייה במקום.
טום הופיע פתאום לידי וליד מילי והניח את כף ידו על גבה של מילי.
מילי ניתקה את פניה מחזי והרימה את מבטה אל טום.
"טום..." מילי שחררה אותי וחיבקה את טום.
אני לא יודעת למה אבל קנא קטנה צבטה את ליבי אבל לא היה לי במה לקנאות.
מילי כנראה הייתה צריכה את חבר ללהקה שלה כרגע.
"אני אתן לכם רגע" טום הרים את מבטו אלי והביט בי.
"אפשר לדבר איתך אחרי זה?" הוא שאל בשקט.
הנהנתי ויצאתי מהמטבח.
לחץ פתאום תקף את חזי,אני מקווה שהוא לא עומד להגיד לי שהוא לא יכול להסתכל עלי יותר או לדבר איתי יותר בחיים.
כי אני מרגישה שאני באמת ישבר בסוף.
התחלתי להתאהב בטום.
אני לא מאמינה שאני חושבת על זה אפילו אבל זה באמת מה שקרה.
התאהבתי בטום מוריס ובילד הרע של עולם הרוק.
נכנסתי לחדרי והתחלתי לסדר את כל הדברים במזוודה.
עוד שש שעות אנחנו אמורים להיות על מטוס ועוד לא סדרתי כלום.

אחרי מספר דקות נשמע דפקה על הדלת שלי.
התקדמתי אליה ופתחתי אותה.
טום עמד שם כשהוא מעביר את ידו בשערו ונראה קצת לחוץ.
"מילי בסדר?" שאלתי.
טום הנהן בקצרה,חלף על פניי ונכנס אל החדר.
סגרתי את הדלת,הסתובבתי אליו וחיכיתי שיגיד משהו.
אך טום התקדם אל החלון בחדרי והסתכל דרכו על הגשם שיורד בחוץ.
"טום...?" הלכתי מספר צעדים עד שנעמדתי מאחוריו.
טום הטיח את כף ידו על החלון וקול המכה הבהיל אותי.
טום אשאר את ידו על החלון וראשו נפל קדימה בייאוש.
הלכתי לעמוד לצידו והושטתי את ידי אל מתחת לסנטרו בשביל לבדוק אם הוא בסדר.
"איך זה קרה לך,קמילה?" הוא שאל בקול שקט וקצת עצוב.
ידי נעצרה לפני שהספיקה לגעת בו.
קפאתי במקומי.
הוא רוצה לדעת איך נאנסתי? אני לא יודעת אם אני מסוגלת לספר לו איך זה קרה.
אף אחד לא יודע מזה חוץ מי אוליביה וגם לא רציתי שעוד מישהו ידע על זה אך משהו בתוכי רוצה לספר לטום הכל.
טום הרים את ראשו לאט והביט בי במבט מודאג.
דמעות ננעצו בעיניי אך לא נתתי להן עדיין לצאת,לא רציתי שהוא יראה אותי ככה.
כפות ידיו הגדולות ‏התפו את פניי ואני נבהלתי מהמגע הפתאומי שלו אך נשארתי במקום.
"שלג-" הוא התחיל להגיד משהו אך קטעתי אותו,"אני יגעיל אותך" לחשתי ודמעה הצליחה לברוח מעיני.
נשכתי את שפתיי בשביל לא לפלוט הבהוב של בכי.
"את אף פעם לא תגעלי אותי,שלגיה. את מושלמת,את שומעת אותי?! לא משנה מה תגידי לי אני עדיין... אני..." הוא אמר בקול עצבני אך הוא עצר פתאום את דבריו והסתכל לתוך עיניי.
ידיו ירדו מפניי עד שהן יגיעו אל מותניי ומשכו אותי לתוך חזהו הרחב והחם שלו.
פניי נקברו אל תוך החום שלו והדמעות שלי השתחררו מיד והרגשתי את החולצה שלו נרטבת בגלל הדמעות שלי.
פיו החם חילק נשיקות קטנות על הכתף החשופה שלי.
צמרמורת קטנה עברה בגבי אך הבכי שלי לא נעצר.
"ששש.... שלגיה. זה בסדר אני פה. אני פה" הוא ניסה לנחם אותי.
אחזתי חזק בחולצתו וניסיתי לנשום עמוק.
אני חייבת לשלוט בעצמי,זה לא מתאים לי בכלל לאבד את עצמי ככה.
מה קורה לי?
אך שטום לידי אני מרגישה בטוחה יותר,מוגנת יותר.
אין לי איך להסביר את זה.
זה אף פעם לא קרה לי עם אף אחד.
"בואי" טום אחז בידיי והוביל אותי אל המיטה שלי.
ידיי רעדו אז ניסיתי להסתיר אותן ממנו כשהוא עזב אותן אך ברגע שבאתי להניח אותן מתחת לירכי טום תפס בהם שוב והניח אותן על חזהו.
"אל ‏תעיזי להסתיר אותן מפני. ברור,שלגיה?" הוא אמר בקול רך ומרגיע.
הנהנתי.
טום הושיט את ידו אל פניי וניגב את לחיי.
"את מרגישה יותר טוב עכשיו?" הוא שאל.
"כן" לחשתי.
..........

טום

אני לא יודע מה נכנס בי אבל לא יכולתי לעמוד בזה יותר.
אני חייב לדעת מה הבן זונה הזה עשה לה.
קמילה הסתכלה עלי במבט עצוב ופשוט לא יכולתי לעמוד בזה.
ליטפתי את פניה וניסיתי להרגיע אותה אך הרגשתי את הרעידות שעברו בגופה הקטן.
פאק,איזה דפוק אני.
למה הייתי חייב להעלות את הנושא אז שוב?!
"קמילה,את לא חייבת לספר לי אם את לא רוצה. אני... אני פשוט כל הזמן חושב על מה שקרה לך מהרגע שסיפרת לי על זה. זה..... זה... פשוט משגע אותי" עברתי את ידיי בשיערי ואז על פניי.
פאק,אני פאקינג מיואש.
קמילה פאקינג נאנסה ואני פאקינג לא יודע מה לעשות.
אני כזה אידיוט.
כפות ידיים קטנות תפוס בידיי והרחיקו אותן מפניי.
הרמתי את מבטי אל פניה הרטובות של קמילה וליבי עוד יותר נשבר.
אם הייתי פאקינג באותו מקום שזה קרה הייתי הורג את הבן זונה הזה בידיי שלי.
"אני רוצה.... אממ..." קמילה שתקה לשנייה ונשכה את שפתיה מלחץ.
באתי להגיד לה שהכל בסדר אך היא שוב פתחה את פיה.
"אני רוצה לספר לך. אבל אני... אנ—" קולה רעדה אך לא נתתי לה לסיים את המשפט שלה.
ידעתי מה היא הולכת להגיד וזה מעצבן אותי ברמות.
חפנתי את פנייה ונישקתי את שפתייה בעדינות.
פאקינג נישקתי אותה בעדינות משהו שבחיים שלי לא עשיתי עם שום בחורה אחרת.
אחרי כמה שניות התנתקתי משפתיה אך הצמדתי את מצחי אל מצחה.
"אל תחשבי לחשוב על זה,שלגיה.
את מושלמת,את שומעת אות. הוא הבן זונה פה. אבל את... את הדבר הכי טהור שאני מכיר בעולם הזה,זה ברור" פקחתי את עיניי והבטתי בעיני הדבש שלה.
"כן" היא לחשה.
‏כרכתי את זרועי סביב כתפייה וגרמתי לה להניח את ראשה הקטן על כתפי.
"עכשיו ספרי לי הכל. אני רוצה לשמוע הכל."
קמילה עצמה את עיניה,נשמה עמוק ופקחה את עיניה שוב.
"בסדר. אני יכולה לעשות את זה" היא מלמלה וחזרה להסתכל עלי.
פאק.
‏אני כל כך גאה בחורה הזאת.