צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 33

קמילה

לקח לטום יותר זמן ממה שהוא אמר לי שיקח לו והתחלתי כבר ממש לדאוג.
אני יודעת שרפאל לא מרוצה מזה שאני וטום ביחד כי זה לא מקובל במאפיה,אבל זה לא מעניין אותי.
רפאל התחתן עם דריה והיא גם לא הייתה שייכת אלינו אז זה אומר שגם לי מותר,אפילו אם הוא הקאפו.
"קמילה,ראית את רפאל?" ‏שאלה אותי דריה.
"לא. אני רק יודעת שטום ופיירו איתו" עניתי.
"בסדר" דריה נשענה אחורה עם הכיסא שלה ונראתה דואגת.
גם אני הרגשתי ככה.
איפה הם בכלל?

אחרי מספר דקות האוכל שלנו הגיע לשולחן ואחרי כמה שניות הבנים חזרו.
טום מתיישב לידי ונראה לא נינוח בכלל.
"אתה בסדר?" לחשתי לו.
טום הנהן אך לא אמר מילה אחרי זה.
משהו בכלל לא בסדר פה.
הבטתי בדריה וגם היא נראתה דואגת יותר כשהיא ניסתה לדבר עם רפאל אך גם הוא לא יגיב לה.
מה יש להם?
"אנחנו יוצאים למועדון אחרי המסעדה" אומר פתאום פיירו.
אני חושבת זה המשפט הראשון שהוא אמר כל הערב הזה.
"סוף סוף ‏בילוי אמיתי" אומר דור בהתרגשות ונותן כיף למארק.
‏שניהם צוחקים והם היחידים שנראים הכי שמחים בערב הזה.

................

כשסיימנו לאכול הבחורים ‏גררו אותנו מהמסעדה והכניסו את כולם ללימוזינה הגדולה ‏שיביא אותם אליה.
לא הבנתי למה יש כל כך הרבה מתח באוויר.
זה ממש לא הרגיש ערב של חגיגת יום הולדת יש משהו מאחורי היום הזה אני בטוחה.
אבל גם אם אני ארצה לשאול פה מישהו אף אחד לא יגיד לי דבר.
מילי מוזגת בשבילי כוס שמפניה ומושיטה לי אותה. אני לוקחת אותה בשמחה ולוגמת ממנה בלגימה אחת.
"את יודעת מה קורה פה?" מילי התיישבה לידי והסתכלה על כולם במבט חושד חוץ מדור ומארק.
שכנראה כבר שיכורים לגמרי.
"אין לי מושג. גם אני מנסה להבין מה הולך פה"  
"אז יש לנו רק לחכות לסוף ערב" ממלמלת מילי.
אני מביטה בה בדאגה.
"הכל בסדר,מילי? את נראית לא כל כך טוב" מילי מניחה את כף ידה על מצחה ומחייכת אלי חיוך קטן.
"רק קצת עייפה. אבל אני בסדר,באמת" לא האמנתי לה יש פה משהו מעבר לזה.
התכופפתי אל המקרר הקטן שיש בלימוזינה והוצאתי בקבוק קטן של מים.
"קחי,תשתי קצת מים. אולי זה יעזור" מילי לוקחת ממני את הבקבוק ולוגמת ממנו לגימה קטנה.
"תודה" היא מלמלה והביטה מעבר לכתפי.
סובבתי חצי ראש בשביל לראות על מי היא מסתכלת.
פיירו כמובן.
אך פיירו נעץ מבט חודר במילי.
למה הוא כועס?
ולמה לעזאזל הוא מסתכל עליה ככה?!
חזרתי אל מילי ופתאום ראיתי שבעיניה מתמלאות בדמעות.
מיהרתי למשוך אותה לחיבוק וללטף את ראשה.
"מה קורה פה,מילי? עובר עלייך משהו וזה לא טוב לשמור את זה בבטן" לחשתי לה.
מילי נגבה את הדמעות שהצליחו לחמוק מעיניה.
"אני בסדר,באמת. רק קצת לא מרגישה טוב. אבל אני לא חשובה עכשיו. זה הערב של דריה ואני לא רוצה להרוס לה אותו" היא אמר בקול צרוד. רציתי להתווכח איתה שהיא צריכה לחזור למלון ולנוח קצת.
אבל לא עשיתי את זה, אז במקום זה שתקתי וחזרתי ללטף את ראשה.
מוזר שאף אחד לא שם לב לזה שמילי עצובה כל כך,במיוחד דריה.
הרמתי את מבטי אליה וראיתי שדריה עצבנית על רפאל.
וטום פשוט מנותק ושותה מוויסקי שלו.
מאז שיצאנו מהמסעדה הוא מתנהג מוזר מאוד.
דור ומארק שיכורים בפינת הלימוזינה ופיירו סתם נועץ בנו מבט ולא עושה כלום.
ערב מוזר בהחלט.

..............

הגענו למועדון לטיני,הושיבו אותנו ‏אזור vip.
דור ומארק מהירו אל הבר ולרחבת הריקודים.
מילי ודריה שתתו קוקטייל חמוציות.
אני נהנתי ‏קוקטייל ‏הפירות שלי,עד שטום הודיע לי שהוא הולך לשנייה לשירותים ופשוט נעלם משם.
הרגשה מאוד לא טובה ‏השתלט על חזי.
"דריה!" קראתי מעבר למוזיקה.
דריה התקרבה אלי והרימה גבה לעברי בשאלה.
"מה קורה?"
"את יודעת אולי מה עובר על אח שלך?" שאלתי אותה.
דריה משכה בכתפייה ונראתה מבולבלת.
"גם אני לא מבינה מה עובר עליו ועל רפאל. הם ‏מתנהגים ממש מוזר" אז גם היא מרגישה ככה.
זה לא רק אני,זה טוב.
בזווית עין אני רואה את מילי באה לשבת בצד השני שלי אז מניחה את ראשה על כתפי.
"את בסדר?" שאלתי בדאגה.
"אני חושבת שאני שיכורה" היא ממלמלת.
"למה? מה כבר שתית?" שאלתי.
"דור ‏הביא לי שתי שוטים ואז שתיתי את הקוקטייל שלי. זה מוזר כי אני אף פעם לא משתכרת כזה מהר" היא אומרת וחיוך קטן נמרח על שפתייה.
"את רוצה אולי קצת לרקוד?" שאלתי. הרגשתי שאני חייבת להזיז קצת את הגוף.
"כן!" מילי התרוממה במהירות והרימה את ידייה באוויר.
צחקתי ועזרתי לה לקום מהספה.
"דריה את רוצה גם לבוא איתנו?" שאלתי.
"בטח" דריה קמה גם היא מהספה והתקדמנו אל המדרגות בשביל לרדת לקומה השניה אך בדיוק משהו קראה בשמה של דריה.
הסתובבנו וראינו את רפאל מתקדם אלינו.
"מיו אנג'לו,את יכולה לבוא איתי שנייה?" רפאל שאל את דריה.
דריה הביטה בי במבט ‏מתנצל אך הנהנתי לה שהכל בסדר.
"כן,בוא" רפאל ודריה התרחקו ‏מאיתנו ואני ומילי המשכנו לרחבת הריקודים.
‏וכמובן שעוד שתי שומרים של רפאל היו אחרינו.