צלילי המאפיה: קולו של טום. ספר שני.

פרק 29

טום

כולם במטוס היו שקטים מאוד אף אחד לא העיז להוציא ‏אגה מהפה שלו.
‏היום הוא יום ההולדת שלי ושל דריה ומקום לחגוג אותו כמו כל שנה שאנחנו טסים כרגע לברלין לעוד הופעה.
‏אבל הראש שלי לא כאן בשביל חגיגה.
כל הלילה לא ישנתי מהמחשבה על מה אני הולך לעשות לבן זונה.
‏דיברתי עם האחים ונטורה ‏והם יודעים הכל.
‏הם לא קיבלו את זה טוב בכלל אבל מי שקיבל את זה הכי קשה זה היה, פיירו.
‏הוא כמעט שבר את כל החדר שלו בבית המלון.
רפאל היה צריך ‏לרסן אותו לפני שהוא ‏יספיק להשמיד את כל המלון עצמו.
רפאל נשאר שקט כל הערב ולא אמר מילה.
אך על פניו היה אפשר לראות שהוא היה מאוכזב ועצבני.
‏כשאמרתי להם את השם של הבן זונ,רפאל הבטיח לי כשהוא ‏יתפוס אותו,הוא מיד יגיד לי על כך.
הבטחנו שלא נגיד מילה אחת לקמילה על זה שהם יודעים על זה.
אבל פיירו כמעט הרס את זה היום בבוקר.
הוא היה מאוד מאוכזב קמילה על זה שהיא ‏מסתירה ממנו כזה דבר.
‏כשעלינו למטוס,רפאל אמר שהם גם ‏הצטרפו אלינו לברלין ושיש להם מתנה מיוחדת לדריה ואני יודע מצויין מה היא.
לפחות יצא לי איך להוציא את העצבים על משהו בערב הזה.
אני מנתק את מבטי מהחלון ועיניי ישר ‏נודדות אל קמילה.
‏קמילה יושבת כמה שורות לפני אך פניה מופנות אלי.
עיניה עצומות וראשה נח על ‏אדן החלון.
היא בטח נרדמה.
היא פשוט מהממת.
‏התנהגתי אליה כמו אידיוט היום בבוקר. היה לי לילה ארוך אבל זה לא אומר שאני אמור להתנהג כמו חרא.
במיוחד לא אליה.
אני כזה אידיוט לפעמים, אני מקווה שהיא תסלח לי על היום בבוקר.
אני קם ממקומי והולך לתיישב מולה.
חזה שלה עלה וירד באיטיות ועיניה עדיין עצומות.
אני חושב שהיא הבחורה הכי יפה שראיתי כשהיא ישנה.
"אממ..." קמילה התחילה פתאום להזיז את הראשה לצדדים במהירות וגופה הקטן התחיל לרעוד.
קמתי ממקומי מיד והתיישבתי לצידה.
"די! תפסיק!" קמילה התחילה לצעוק ולהזיז את הידיים שלה קדימה כאילו היא רוצה לדחוף משהו ממנה או יותר נכון מישהו.
היא חולמת על הבן זונה הזה.
אני אוחז בכתפייה ומנסה ‏להעיר אותה.
"קמילה! ‏תתעוררי קמילה!"
"די! די!" היא ממשיכה לצעוק ולא לפקוחת את עיניים.
היא ישנה עמוק מיד.
"מה קורה פה?! למה קמילה צועקת ככה?!" דריה שואלת ומיד אחריה מילי מצטרפת.
"זוז,טום!" פיירו מזיז את הבנות ומנסה לעשות את אותו דבר איתי,"אין מצב" אני אומר.
אני לא מוכן לזוז מקמילה.
"טום?" לחישה ויד קטנה נחה על בזרועי גורמת לי לחזור להביט אל קמילה.
קמילה מפסיקה לרעוד מיד כשהיא קולטת שזה אני לצידה.
אני מושך אותה לזרועותיי אפילו שאני יודע שאח שלה רואה אותנו אבל זה בכלל לא מעניין אותי כרגע.
‏אני רוצה שתמיד קמילה תרגיש בטוחה איתי.
"אני פה,שלגיה" אני מרגיעה אותה ונושק לראשה.
קמילה נאנחת וקוברת את פניה אל תוך צווארי.
"קראת לי שוב שלגיה" היא לחשה.
צביטה קטנה צבטה את ליבי. עכשיו אני נזכר שקראתי לה בבוקר קמילה במקום שלגיה.
הו אלוהים.
בטח גרמתי לה לחשוב שאני נגעל ממנה או שאני שונא אותה שוב.
אם בכלל שנאתי אותה ‏מתישהו?
אני מרים את מבטי אל דריה,מילי ופיירו שעדיין מסתכלים עלינו עם עיניים פרועות.
אני מסמן לדריה שהכל בסדר והיא מיד מהנהנת ומושכת משם את פיירו ומילי אפילו שפיירו לא נראה מרוצה מזה בכלל.
אני חוזר לקמילה ומתקרב אל אוזנה,"‏את תמיד תהיי בשבילי שלגיה שלי" לחשתי לה.
קמילה מרימה את מביטה אלי ומחייכת חיוך קטן.
"ואתה תמיד תהיה כוכב הרוק שלי" חיוך נפרש על פניי.
"כוכב הרוק שלך?" אני שואל בשעשוע ומרים גבה לעברה.
‏קמילה מייד מסמיקה ומנסה שוב לקבור את פניה בחזה שלי אך אני מיד חופן את פנייה ומקרב אותה לנשיקה לפני שהיא תעצור אותי.

קמילה

טום נושק לי נשיקה עדינה על השפתיים אבל אז מתנתק אך עדיין לא מאפשר לי להתרחק ממנו.
אני מביטה אל עיניו הכחולות בהירות עוטות גוון כמעט כחול עמוק מרוב תשוקה. הן נודדות בין עיניי ולבסוף נעצרות על שפתיי. אני נואשת להעביר את לשוני עליהן, וזה בדיוק מה שאני עושה.
אני מקרבת את ראשי עליו ומעבירה את לשוני על שפתיו המלאות.
"פאק,שלגיה. את תהרגי אותי אם את תמשיכי ככה" הוא לוחש נגד שפתיי ומיד נושך את שפתי התחתונה.
הוא מוצץ אותה ונושך שוב עד שהוא מתרחק טיפה. ידו מתרוממת והוא אוחז בקווצת שערי בין אצבעותיו ומהדק אותה מאחורי אוזני. בשנייה שעורו מתחכך באוזני, ניצוצות נורים בכל גופי. ליבי פועם חזק עד בלתי נסבל בתוך בית החזה שלי ולהט מפציע בין רגליי מקרבתו.
אצבעו נשמטת ומשרטטת את דרכה על העור החלק של צווארי. צמרמורות מתלוות למסלול שבו נעה אצבעו ואני נרעדת. שפתיו מתעוותות קלות, מסמנות לי שהוא לא פספס זאת.
"את מושלמת,שלגיה. ואני לגמרי הולך ‏להפוך אותך לשלי" הוא אומר בקול עמוק וצרוד.
עיניי נפערות קלות.
הוא רוצה ‏להפוך אותי לשלו?
אני מחייכת חיוך קורן ונושקת שוב לשפתיו היפות.
"אני ‏אשמח אם תעשה את זה" טום חופן שוב את פניו ומנסה לחקור את מבטי.
"‏את בטוחה בזה,שלגיה? ‏כי ברגע שנגיע לברלין אין דרך חזרה. ‏את תהיי שלי ורק שלי" הוא מצווה אך עם חיוך על פניו.
אני מהנהנת וצוחקת צחוק קטן,"אני בטוחה בזה,כוכב רוק"
טום מחייך חיוך קורן והכי יפה שראיתי אי פעם.
"פאקינג כן!" הוא תוקף את שפתיו ואני מאשרת לו לעשות זאת.