לאחות את שברי הלב

פרק 5

מילה

האוויר היה קר מהרגיל, וזה לא היה מפתיע כי היינו באמצע לגונה מלאה קרחונים. הקרחונים הכחולים היו יפיפיים בדיוק כמו המים עליהם הם שטו, ויכולתי להתבונן בהם ובצורות השונות שהם "לבשו" במשך שעות. הדבר היחיד שהפריע לשקט שלי באותו רגע היה זוג שישב מולי, ושניהם היו יפים עד כאב. שחומים ובעלי עיניים ירוקות נדירות, הם אחזו אחד בשנייה תוך כדי שהם זרקו מבטים חטופים לעבר הלגונה. דקירה בלב נתנה את אותותיה כשראיתי את האהבה שקרנה מהם, והבנתי כמה אני מקנאה בהם.

האהבה הייתה מילה גסה עבורי, למרות שניסיתי להאמין בה בכל מאודי. הזיכרונות התחילו לצוף על פני השטח, תמונות מעברי עם הבחור שדרך על לבי. עצמתי את עיניי ושאפתי את האוויר הצלול לריאותיי המכווצות. זה עמעם מעט את התמונות אבל לא את החור שנפער מהן, וכשפקחתי את עיניי, דמעות עמדו בהן. דמעות שלא אפשרתי להן לרדת. עוד לא הייתי מוכנה לשחרר את מה שהכאיב לי, כי המילים והמעשים עדיין הגדירו עבורי את מי שאני אבל ידעתי שיגיע היום בו אצטרך לעמוד מול השדים שלי פנים מול פנים ואחליט שאיני מעוניינת לחיות על פי הגחמות שלהם.

הרגשתי את כובד כף ידה של לואיז על זרועי, וכשסובבתי את פניי אליה, ניסיתי לחייך אבל לא הצלחתי. התפשרתי על "אני בסדר" חלש. פיה של לואיז התכווץ ועיניה היו מלאות בצער, אבל היא הורידה את כף ידה והנהנה לפני שחזרה להתבונן בנוף.

ניסיתי להימנע מלהביט בזוג שיושב מולי, לכן בחרתי להתבונן בנוף בצדה השני של הסירה, אך זוג עיניים אחר, הפעם בגוון כחול- אינדיגו לכד את מבטי. תומאס התבונן בלואיז בערגה, ובאותו רגע הבנתי שבשונה מלואיז, תומאס לא התגבר על הלילה שלהם יחד, וכשהבטתי בו יכולתי לזהות בו את עצמי. גם רגש אחר הסתתר בתוכי ככל שמבטי על תומאס התארך, רגש שלא יכולתי להגדיר עד הסוף. בילינו זמן לא מועט ביחד, דבר שעדיין תהיתי לגביו, ולמדתי לחבב אותו מאוד. הוא היה אחד הבחורים החכמים, הנחמדים והיפים שהכרתי, אבל הוא היה מאוהב בבת דודתי שהייתה מושלמת לא פחות ממנו.

לפעמים החיים לא הוגנים.

אחרי כמה רגעים תומאס תפס אותי בוהה בו והסיט מיד את מבטו אך יכולתי לראות את לסתו הנעולה ואת האגרופים על ברכיו.

האם לואיז יודעת מה תומאס מרגיש כלפיה?

לואיז הייתה חכמה מאוד, אבל לפעמים היא הייתה עיוורת למה שהיה לפניה וזה גרם לכעס להתעורר בתוכי. הייתי מוכנה לעשות הכול כדי שבחור כמו תומאס יביט בי בצורה שהוא הביט בלואיז, אבל המציאות שלי הייתה אחרת.

מצב רוחי השתפר מעט כשדרכנו על החול השחור שבחוף היהלומים, הקסם של המקום מיד מצא מקום בנשמתי. קרחונים היו פזורים לאורך כל החוף, מנצנצים קלות תחת קרני השמש שבצבצו מבעד לעננים. לצערי המקום היה מלא בתיירים, וזה היה החיסרון היחיד בו.