מילה
המקום הראשון שעלה בראשי אחרי שברחתי מבית הקפה הקרוב לפארק היה ביתה של לואיז. הדמעות זלגו מעיניי למרות כל ניסיונותיי העיקשים להפסיק אותן.
כשדפקתי על הדלת, לואיז פתחה מיד, וידעתי שהיא ציפתה לי במתח מהרגע שכתבתי לה שאני בדרך אליה.
"מילה, מה קרה?" שנאתי להדאיג את לואיז אבל לא היה לי אף אחד אחר לפנות אליו. במקום לענות לה, חיבקתי אותה חזק. עצמתי את עיניי ולקחתי כמה נשימות עמוקות לפני שהרגשתי שאני מוכנה להתמודד עם הסיבה בגללה הגעתי אליה.
נכנסנו לתוך הדירה המוארת והתיישבנו על הספה. ניקולאי הביא לנו כוסות תה ונשנושים לפני שנעלם לתוך חדר השינה שלו ושל לואיז.
"אני מצטערת שהפרעתי לכם."
"אל תדברי שטויות." לואיז לקחה עוגייה ועודדה לעשות את אותו הדבר גם אותי. הפה שלי היה עדיין יבש, דבר שהקשה על הלעיסה. אכלתי חצי עוגייה לפני שהנחתי אותה על הצלחת והחלטתי לעבור לתה ולהישאר אתו.
"אז מה קרה? חשבתי שהיום לא אראה אותך אחרי שהלכת ותומאס אחרייך."
גם אני קיוויתי שאעביר את היום עם תומאס. לא ציפיתי לכך אבל קיוויתי. הדמעות שהתייבשו, חזרו לעיניי. החבאתי את פניי מאחורי כפות ידיי ואפשרתי לעצמי להתפרק לפני שהצלחתי להשתלט על עצמי ועל הרגשות שלי.
"מה לא בסדר בי, לואיז? אני בוכה על תומאס למרות שאין לי שום סיבה לעשות את זה."
"מילה, את מאוהבת בו. אני חושבת שזה מובן מאליו שתבכי כשזה לא הולך." היא ליטפה את הגב שלי ואני רק רציתי לשכוח מכל העניין. הרגשות שלי היו חסרי גבולות, אולי בעקבות שנים של שליטה והדחקה.
"למה התאהבתי בו? למה דווקא בו? זה עוד סיפור חסר תקווה."
לואיז העבירה לי קופסה עם טישו ומשכתי שתיים ממנה. ניגבתי את הדמעות שלי אבל זה היה חסר תועלת כי הן פשוט זלגו וזלגו על פניי. הרגשתי את עיניי צורבות ואת פניי בוערות אבל הייתי חסרת אונים אל מול מה שהרגשתי.
"ראיתי אותו עם כריסטין. עכשיו בבית קפה." אחרי שתומאס עזב את הפארק, לא רציתי לחזור לדירה. הלכתי לאן שרגליי הובילו אותי וכשהגעתי לבית הקפה חשבתי שאולי זה מה שינחם אותי אבל אז ראיתי את שניהם מתחבקים ליד שולחן לזוג. בהיתי בהם דקות ארוכות, עוצרת את נשימתי ולא זזה.
ורק אחרי שהם התיישבו, כתבתי ללואיז והתחלתי לרוץ.
לואיז הביטה בי בבלבול אז סיפרתי לה את כל מה שקרה אחרי שעזבנו את המועדון ועד הרגע שהגעתי אליה.
"חשפתי בפניו את כל הצלקות שלי. הוא הראשון שנפתחתי בפניו. ואני יודעת שהוא לא חייב לי כלום, אבל אני מרגישה ששוב הלב שלי נמחץ." קינחתי את אפי ולאחר מכן אחזתי בנייר באגרופי.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romansa*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
