מילה
זה היה הבוקר שאחרי ארוחת ערב חג המולד, והזמנו את כל חברינו לארוחת צוהריים של אוכל ומשחקים כיאה למסורת הדנית. זה היה חג המולד הראשון שלי ושל טום, בני, בדנמרק והלחץ שהכול יהיה מושלם עדיין אחז בי.
מהבוקר אני, תומאס וסופיה בישלנו וקישטנו את הבית. חברינו הציעו להביא כל אחד שתייה ומאכלים אך בכל זאת הרקע שלי לא אפשר לי לארח בצורה זו את האנשים החשובים בחייו של תומאס.
"נו, טום נרדם?" שאלתי את תומאס כשהוא נכנס למטבח בדירה החדשה שלנו. זאת הייתה דירת קרקע שתומאס הגיש בקשה לרכישתה שנענתה בחיוב לפני שעברתי סופית לדנמרק. הבית היה הבית המושלם למשפחה- היו בו 2 חדרי שינה וסלון, וחצר גדולה מספיק לארח מספר אנשים וגם לטום להתרוצץ בה.
תומאס נישק את שפתיי וליטף את ישבני לפני שהוציא כוס מהמגירה שמעלינו והתחיל להכין לעצמו קפה.
"כן, סוף סוף. הילד הזה מלא באנרגיות שלשנינו אין." תומאס אמר בקול עייף אבל מלא באהבה.
"טום דומה לדודה שלו כנראה." סופיה אמרה בגאווה ושפכה לתוך קערת ההגשה את הסלט שחתכה.
"אז אולי את תגדלי אותו בשבילנו?" התלוצצתי וסופיה הרימה את עיניה הירוקות וחייכה.
"מתי להכין את הבית למעבר שלו?" היא צחקקה ואז קרצה לנו כשהנדנו בראשנו.
"את בטוחה שדירת השותפים שלך תהיה גדולה מספיק בשביל שניכם?" הרמתי גבה ואז סיננתי את תפוחי האדמה.
"הממ... את צודקת, זה לא יסתדר. אלא אם..." היא שוב חייכה בשובבות. "אתם תעברו לגור בדירה שלי ואני לכאן. זה בהחלט יחסוך לטום את הטראומה לראות את הוריו מתמזמזים בכל שנייה אפשרית."
סופיה סימנה עם ראשה על היד של תומאס שהייתה על ישבני בזמן שהוא לגם מהקפה שלו.
"ומה שלום אוליבר?" הסמקתי והסטתי את השיחה ממני ומתומאס. היינו גרועים לא פחות מאשר לפני שטום הגיע לעולם, וזה משהו שלא ציפיתי לו. הגוף שלי היה שונה לגמרי אחרי הלידה, ורוב הזמן הייתי הקלישאה לאימהות אבל הוא אהב אותי ונמשך אליי, אולי אפילו יותר מקודם.
"אוליבר... הוא נסע למשפחתו באולבורג." היא משכה בכתפה ועברה להכין את המנה הבאה- עוגיות הג'ינג'ר המופלאות שלה.
ראיתי את אוליבר שלוש פעמים בלבד אבל ראיתי מיד שסופיה לא שלמה עם מערכת היחסים ביניהם. אוליבר היה רגוע ושקט, ולא אהב לדבר הרבה. הוא היה ההפך הגמור מסופיה מלאת האנרגיה. זה היה יכול לעבוד בגלגול אחר, אם סופיה לא הייתה מאוהבת באקסל בצורה העמוקה ביותר שראיתי. היא לא שיתפה אותי או את תומאס ברגשותיה, אבל זה היה ברור בכל פעם שהם היו יחד באותו החדר.
אקסל לעומת זאת, היה במקום אחר לגמרי בחייו. הוא היה חברותי עם סופיה אבל השתדל לשמור מרחק ממנה.
איך היא תגיב כשתראה את אקסל עם בת זוגתו הערב?
חששתי מאוד מזה אבל לא יכולתי להגיד דבר לתומאס. תומאס האמין שסופיה כבר התגברה על הידלקות הנעורים שלה על חבר הילדות שלו.
רציתי לעדכן את סופיה לגבי זה אבל לא יכולתי מכיוון שהיא לא דיברה אתי עליו וכיבדתי את רצונה להימנע משיחות על אקסל. לשמחתי, סופיה הייתה זאת שהעניקה לי פתח להכין אותה מראש.
"מי מגיע היום לארוחה? תומאס לא אמר לי." סופיה שאלה כדרך אגב.
"הממ... לואיז, בעלה והילד שלהם. מדס, מאיה, אקסל ובת הזוג שלו."
וברגע שאמרתי את המילה האחרונה, סופיה קפאה במקום.
"הכול בסדר?" שאלתי אותה וראיתי את עורה מחוויר מעט.
"אהה, כן. ברור. לאקסל יש בת זוג? זה מעניין. הוא תמיד התנגד לכך." היא ניסתה להישמע קלילה אבל שמעתי את השבר בקולה.
"כן. גם אנחנו הופתענו מאוד. זה בטח לא רציני, הרי אנחנו מדברים פה על אקסל, לא?" לא ידעתי את מי אני רוצה לנחם יותר- את סופיה או את עצמי כי הלב שלי נשבר מהכאב שראיתי על פניה.
לאחר מכן סופיה נאטמה והחיוך שהיה על שפתיה מאולץ. רציתי לחבק אותה ולהגיד לה שעוד יגיע הגבר שהיא באמת תאהב אותו והוא יאהב אותה אבל שוב- לא יכולתי. סופיה הייתה פתוחה ומלאה בחיים אבל את הרגשות הקשים שלה היא שמרה קרוב אליה.
"הכול מוכן. את מרוצה?" תומאס חיבק את כתפיי אחרי שסיימנו להניח את הצלחות והאוכל על השולחן.
"כן. אני שמחה שאנחנו חוגגים יחד עם כולם." הסתובבתי ונעמדתי מול תומאס והנחתי את ידיי על צווארו.
"אני אוהבת אותך. יש ימים שאני רוצה להרוג אותך אבל בסה"כ אני אוהבת אותך." חייכתי אליו והוא צבט את ישבני בתגובה.
"זאת הייתה חתיכת שנה, לא? משני רווקים הפכנו לנשואים ולהורים לילד שאני אוהב אותו יותר מחיי אבל..." תומאס לקח נשימה עמוקה. "הוא מתיש." בעלי צחק ואני הצטרפתי אליו. מאז שעברנו לגור בדנמרק, כמה קמטים חדשים התווספו על פניו של תומאס אבל הקמטים העיקריים היו קמטי הצחוק בצידי עיניו.
"אני לא מאמינה שעשינו את זה ושרדנו. לעבור לכאן הייתה ההחלטה הטובה ביותר אבל גם הקשה ביותר שקיבלתי."
עברתי לדנמרק כשטום היה בן 3 חודשים בלבד, וההסתגלות הייתה קשה יותר משציפיתי. הייתי תלויה לחלוטין בתומאס ובלואיז שיעזרו ויתמכו בי, והיו רגעים בהם הרגשתי בדידות עצומה. תהליך ההתאזרחות לא היה פשוט ולא נראה באופק, ועד אז הייתי תקועה בבית. גם לימוד השפה התגלה כקשה ומורכב יותר משציפיתי. למרות הקשיים, ידעתי שלא הייתי רוצה שהדברים יהיו אחרים. ההחלטה לתת הזדמנות לתומאס ולמערכת יחסים ביננו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי, החלטה שהובילה אותי לחיים שאהבתי והוקרתי.
כשחברינו הגיעו והתיישבנו סביב השולחן, הבטתי בכולם בשמחה שהעלתה דמעה בעיניי. הם צחקו ודיברו ביניהם, וטום והבן של לואיז שיחקו אחד עם השני על השטיח שפרסנו עבורם אחרי שסיימנו לאכול.
הייתי חלק ממשהו גדול יותר, משמעותי יותר והייתי מאושרת, וכשהבטתי בסופיה העצובה שהתבוננה באקסל ובבת זוגו שהסתודדו ביניהם, איחלתי לה שתחווה את אותם הרגשות המדהימים שגם אני חוויתי.
והבטחתי לעצמי שאעשה הכול כדי לעזור לה לאחות את נשמתה.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
