תומאס
"עדיין לא עונה?"
הנדתי בראשי וזרקתי את הטלפון על שולחן העבודה.
עברו חודשיים מאז שחזרתי לדנמרק אחרי החופשה בישראל, ובהתחלה הכול היה כרגיל. שוחחנו בשיחת וידאו בכל ערב והתכתבתנו במשך היום. הבטן שלי כאבה בכל יום מהכאבים אבל לא ראיתי שום סימן לכך שמשהו השתנה במילה- היא נראתה אותו הדבר.
אבל בשבוע האחרון היא הפסיקה לענות לי. בשיחה האחרונה שלנו היא נראתה חיוורת ורזה מהרגיל אבל היא טענה שזאת תשישות מהעבודה. לא לחצתי עליה כי סמכתי עליה לדאוג לעצמה אבל אולי זאת הייתה הטעות שלי.
אולי היא הרגישה שלא אכפת לי מספיק?
לא, מילה הייתה אומרת לי אם משהו היה מפריע לה.
ואולי משהו קרה לה?
שוחחתי עם לואיז והיא רק אמרה עם המון אשמה "מילה בסדר קודם כל. כשהיא תהיה מוכנה, היא תיצור אתך קשר."
כמישהו שחווה דבר או שניים בחיים, המוח שלי מיד חשב על כך שהיא כנראה הכירה מישהו אחר ולא ידעה איך להגיד לי את זה.
זה לא התאים לה. מילה מעולם לא נעלמה. גם כשהיא כעסה, היא תמיד שיתפה בכך.
המשכתי לעבוד ולנהל את חיי כרגיל אבל הכובד הלך וגבר. הריכוז גם הוא לא היה בשיאו.
"לא. היא מסרבת לענות." עניתי בקול רם ומתוסכל.
מדס נאנח והתקדם לעבר אחד מהכיסאות בצידו השני של השולחן שלי.
"אני חושב שהגיע הזמן להפסיק לכתוב לה. אם היא תרצה לדבר אתך, היא יודעת בדיוק איך ליצור קשר."
"אתה צודק. אני לא יכול להמשיך ככה."
למרות מה שאמרתי, קפצתי מיד כששמעתי את הזמזום המוכר שסימן לי שקיבלתי הודעה בטלפון הנייד.
"זאת סופיה." עניתי לאחותי ששאלה מה ארצה שנאכל לארוחת ערב. היא הייתה מודאגת לא פחות ממני, לכן היא ניסתה להסיח את דעתי בכל הזדמנות שהייתה לה. היא הפכה להיות כמו אם חונקת לאחיה הגדול.
"מעולם לא ראיתי אותך ככה. אתה באמת אוהב אותה, אה?" מדס צמצם את עיניו וחייך.
גירדתי את עייני העייפות ולא רציתי לענות לחברי אבל הוא לא היה צריך תשובה כי זה היה ברור לכולם.
"תן לה עוד כמה ימים להתבשל עם עצמה, ואם היא לא תענה נפעיל שוב את לואיז."
לואיז תמיד תהיה בצידה של מילה אז ידעתי שאם מילה לא רוצה לשוחח אתי לואיז תכבד את רצונה אבל בכל זאת הנהנתי כדי להוריד את מדס מהגב שלי.
ניסיתי להמשיך לעבוד אבל דעתי הוסחה בכל פעם שהטלפון זמזם. לבסוף החלטתי לצאת מהמשרד ולהתרענן. התיישבתי על הספסל שמול המים והבטתי בהם. האוויר היה קר, והסתיו היה אפור כמו תמיד. פתאום לראשונה התגעגעתי לשמש של ישראל ואולי פשוט התגעגעתי להיות לצידה של מילה.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
