מילה
תומאס: אני מתנצל על הדרך בה עזבתי. אני מקווה לראות אותך היום.
אני ולואיז התארגנו בחדר שלי והסדינים כבר הוחלפו ולא היה זכר למה שקרה יומיים קודם לכן. הייתי באמצע מדידת הבגדים למועדון, ושום דבר שלבשתי לא נראה טוב עליי.
זרקתי את השמלה שמדדתי על המיטה והתיישבתי עליה כשאסמס הגיע לטלפון שלי. פתחתי את ההודעה מתומאס, ובהיתי כמה שניות במסך.
בסיפור שלי, לא קיבלתי אסמסים אחרי סקס ובריחה מצד הגבר.
"מה? מה קרה?" לואיז שאלה וניסתה להציץ בטלפון שלי. הבאתי לה אותו וקפצתי מהמיטה בזמן שלואיז קראה את ההודעה.
"לא אמרת לי שהבנים מצטרפים! חשבתי שזאת יציאת בנות!"
"ידעתי שאם אגיד את זה, את לא תרצי ללכת. אני מצטערת מילה."
היא לא נראתה כמישהי שהצטערה למרות שניסתה להתחזות לכזאת.
הלחץ בחזה הלך ותפח לידי בלון, והרגשתי יותר מתמיד מודעת לעצמי ולכך שאני אראה שוב את תומאס אחרי הפעם האחרונה שראיתי אותו.
המבוכה מהצורה בה נפרדנו אחרי ששכבנו והחשיפה גרמו לי לרצות להישאר בדירה.
"מילה, אל תוותרי על היציאה היום בגלל תומאס. את עוזבת בעוד כמה ימים." לואיז אמרה בקול שליו שהיה מנוגד לגמרי לסערה שהתחוללה בתוכי.
ממה כל כך חששתי? תהיתי ביני לבין עצמי.
מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? בעוד כמה ימים לא תראי אותו יותר.
המילים לא נשמעו מנחמות במיוחד, אבל המשכתי לחזור עליהן בראשי.
"מילה." לואיז אמרה את שמי בנימה סבלנית אך גם מחנכת. שנאתי את זה. "תומאס רוצה לראות אותך ואני יודעת שאת רוצה לראות אותו. האם תאפשרי לאגו להרוס את זה?" לואיז התיישבה בנינוחות על המיטה, כפות ידיה נשענות עליה.
"זה לא אגו. אני פשוט..." לקחתי את השמלה שזרקתי על המיטה והתבוננתי בה שוב אבל לא באמת ראיתי או הרגשתי את הבד שידעתי שהוא מחוספס מעט.
"אני פוחדת." אמרתי ללואיז מבלי להרים את מבטי אליה.
"אוי מילה." זרקתי את השמלה חזרה לארון והתיישבתי על המיטה לצדה של לואיז.
"בלי אוי, לואיז. אני מתרגשת לראות אותו אבל גם חוששת ממה שאגלה. אני חוששת ממה שיגיד לי."
"את לא תדעי עד שתדברי אתו." לואיז אמרה וקמה מהמיטה והתחילה לחטט בין הבגדים שלי.
"מה את עושה?" שאלתי אותה בבלבול.
"אני רוצה שתשאירי עליו רושם הלילה, שלא יחשוב שוב לברוח." היא קרצה לי ואני עצמתי את עיניי וקיוויתי שאצליח לשרוד את הערב במינימום נזק ללב שלי ולדימוי העצמי שלי.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
