תומאס
"אולי לא כדאי לנו לעלות על הסירה הזאת?" מילה שאלה שוב, אבל אף אחד מאיתנו לא רצה לוותר על הצפייה בלוויתנים.
"את באמת חוששת מקצת ים?" אקסל הקניט אותה אך החיוך ירד מפניו כשמילה החזירה לו מבט מאיים. עם כל יום שחלף, מילה נפתחה יותר והרשתה לעצמה יותר ואהבתי את זה. זיהיתי את הניצוצות של מי שזכרתי שהיא הייתה. ולמרות מה שחשבתי לפני הטיול, הרגשתי שמילה היא חלק מאיתנו וידעתי שהאחרים הרגישו זאת גם כן.
"תראו איזו עיר מקסימה זאת! אני בטוחה שנוכל להעביר כאן זמן בהנאה." הוסוויק באמת הייתה עיר מיוחדת ויפה, אבל בילוי בה לא השתווה ללוויתנים.
"מילה, אני בטוחה שהכול יהיה בסדר. למישהו מכם יש מחלת ים?" לואיז שאלה אותנו וכולנו מלמלנו "לא." פה אחד.
היינו אינספור פעמים על סירות קטנות. הים היה חלק מהילדות וההתבגרות שלנו אז לא ראיתי סיבה לחשוש, וניחשתי שכך גם האחרים.
מבטה של מילה חלף על פני כולנו והיא נאנחה כשהבינה שהיא הפסידה. פניה היו ירוקות מעט והרגשתי לא נעים בשבילה. "אני אשב אתך בירכתיי הסירה, אומרים ששם יש פחות בחילה." הצעתי לפני שחשבתי על כך. באופן לא רצוני המבט שלי נח על לואיז שחייכה אליי במתיקות וסיננה בשפתיה "תודה." והתחילה ללכת אחרי האחרים לכיוון הסירה עליה היינו אמורים לעלות.
"תודה תומאס, אבל אתה לא חייב." החזרתי את תשומת לבי למילה שעטפה את עצמה בזרועותיה והביטה ברצפה, כאילו היא ציפתה שהיא תבלע אותה.
"למה שלא תישארי כאן ותמתיני לנו?" הצעתי לה והיא מיד הנידה בראשה, כתפיה עלו וירדו עם כל נשימה שלה.
"אם יסתבר שטעיתי, אני לא ארגיש טוב עם עצמי שפספסתי חוויה של פעם בחיים." היא ענתה בקול שקט ונמוך לפני שהיא התיישרה ופלטה אוויר דרך פיה. ידעתי שההחלטה התקבלה, לא משנה כמה קשה היא הייתה עבורה.
כמו שהבטחתי, התיישבתי עם מילה בחלק האחורי של הסירה ולצערי הרב החששות של מילה היו נכונים. הים טלטל אותנו כמו בובות, ואפילו הלוויתנים לא הצליחו להעביר את הסבל שחוויתי. נשברתי הרבה לפני מילה, ואחרי שארוחת הבוקר שלי פגשה את האוקיינוס הכחול, ספרתי את הדקות לחזרה.
"איך אתה תומאס?" למרות שמילה הרגישה רע בעצמה, היא המשיכה לנסות לייעץ לי איך להרגיע את הבחילה. הייתה לי הרגשה שהיא דאגה לי יותר מאשר לעצמה וזה היה יותר ממה שהגיע לי.
"רע. חבל שלא הקשבנו לך." במקום לצחוק ולהגיד "אמרתי לך!" מילה ליטפה את גבי, החליפה התרמית מזמן ירדה ממנו, והוציאה את בקבוק המים שלי מהתיק שהיה על הרצפה ביננו והושיטה לי אותו.
אחרי ששתיתי כמה לגימות, הנחתי אותו לידי ואחזתי בחוזקה בספסל עליו ישבנו.
"תבחר בנקודה אחת באופק ותביט בה מבלי להזיז את מבטך. ואם זה לא יעזור, אולי כדאי לך לשכב על הרצפה ולעצום את העיניים." היא הציעה בנימה דואגת, כף ידה עדיין מלטפת את גבי.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
