מילה
פרפרים השתלטו על בטני, והרגל שלי התנועעה בקצב המוזיקה שהתנגנה ברכב. בן זוגה של לואיז נהג והיא ישבה לידו בעוד שאני הייתי עסוקה בנופים הירוקים שחלפנו על פניהם. הצצתי מדי פעם על הזוג שישב מקדימה וראיתי שהם שוחחו ביניהם בדנית, כף ידה של לואיז בכף ידו של ניקולאי. שמחתי בשביל לואיז כי ידעתי כמה שיברונות לב היא עברה עד שהכירה את ניקולאי, אבל היה בי מקום שקינא בכך שהיא הצליחה למצוא מישהו שיאהב אותה כמו שניקולאי אהב אותה.
לא ידעתי מהי אהבה אמיתית. מעולם לא הרגשתי נחשקת או אהובה על ידי הגבר שאהבתי. הגוש בגרון התעורר כשעלתה בזיכרוני התמונה של אלכס עם משפחתו, מחייך. הוא מעולם לא חייך אתי ככה. הוא מעולם לא היה נוכח אתי כמו שהיה נוכח עם משפחתו בכמה שניות שצפיתי בהם.
זה לא הזמן לחשוב על אלכס, הוא בעבר.
שדות ירוקים התחלפו מול עיניי, ומאחוריהם ראיתי את חוף הים שהיה בגוון כחול בוהק כמו השמיים הבהירים שמעלינו. הים ליווה אותנו לאורך כל הדרך הארוכה צפונה לעבר בית הקיץ שלואיז וחבריה השכירו לכבוד יום הולדתי. לא שמרנו על קשר, לא אחרי איסלנד ולא אחרי החתונה של לואיז. היה טוב ליהנות ברגעים האלה, אבל בסופו של דבר כל אחד מאיתנו חזר לחייו.
ותומאס...
הלב שלי קפץ מהמחשבה עליו. אחרי החתונה של לואיז ניסיתי לא לחשוב עליו אבל לא הפסקתי לעקוב אחריו ברשתות החברתיות. ידעתי מה הוא עורר בי, גם כשנפגשנו בישראל וגם ביום החתונה. זה לא היה משהו שניתחתי או רציתי לחשוב עליו, והחזרה לישראל והעומס שהיה עליי עזרו לי לעצור את זה לפני שפיתחתי הידלקות שהייתה פוגעת בי.
למרות זאת, עדיין נותר בי מקום קטן שהרגיש את הקנאה המכוערת כשראיתי אותו עם בת זוגו, כשראיתי שהוא עדיין אתה.
מעניין אם תומאס יגיע אתה...
נאנחתי בכבדות ונזכרתי בכובד בחזה כשבחנתי את התמונות שלהם יחד ובמחשבה שהלכה וחזרה על עצמה כמו תקליט שבור שרק החמירה את הכובד בחזה.
צדקתי, זה סוג הבחורות שתומאס אוהב.
זה היה מגוחך לגמרי, הרי לא ציפיתי שירצה אותי, אבל הזמן שהעברנו ביחד גרם לי לקוות שאולי מישהו כמו תומאס בכל זאת יוכל לראות בי מעבר לידידה אבל המציאות והאובדן הזכירו לי שאסור היה לי לשגות באשליות.
הנחתי את ידיי על בטני, משהו שעשיתי באופן אוטומטי, והרגשתי את הבחילה הקלה שההתרגשות יכולה לעורר. לא ידעתי למה לצפות, אבל רציתי כבר להגיע למקום ולהפסיק לתהות.
"אנחנו כאן!" לואיז הכריזה כעבור כמה דקות כשעצרנו מול בית עץ בצבעי שחור ולבן שהיה מוקף כולו בעצים ירוקים. לא היו מכוניות נוספות כשהחננו בחנייה הקטנה הצמודה לבית וזה גרם לי לנשום לרווחה כי היה לי זמן לאסוף את עצמי ואת ההתרגשות שלי. כשיצאתי מהמכונית מיד חשתי בריח המלוח של הים. עצמתי את עיניי ושאפתי את האוויר, והרגשתי איך השלווה מתפשטת בגופי.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
