מילה
"מילה אהובה! מזל טוב!" דודתי חיבקה אותי כשנכנסה לדירתם של לואיז וניקולאי. היא עטפה אותי בזרועותיה, ומיד הרגשתי את החום האימהי שכה היה חסר לי במשפחתי.
אנה, דודתי, הייתה בגובה שלי אך רזה ממני, אבל עדיין הצלחתי להרגיש קטנה בין זרועותיה. אחרי חיבוק ארוך וחם היא שיחררה אותי אך לא עד הסוף. היא המשיכה להחזיק בזרועותיי ובחנה אותי בעיניה הכחולות שהיו לחות מהדמעות שהיא עצרה.
"כמה את דומה לאמא שלך! את יפיפייה." היא אמרה ומשהו בי נחמץ. לא הייתי רגילה לקבל מחמאות מהוריי ולמרות הטיפול שעברתי, עדיין התקשיתי לעצור את עצמי ולא להתווכח.
היא חיבקה אותי שוב לפני שהלכנו ביחד יד ביד למרפסת הקטנה בה לואיז וניקולאי ערכו את השולחן.
"אחרי שנאכל, אני רוצה לשמוע כל מה שקורה בחייך!" דודתי קבעה. שוחחתי עם דודתי בטלפון מדי פעם, אבל לא היו לנו הזדמנויות רבות להיפגש ולדבר פנים מול פנים. דודתי ידעה על כל מה שעבר עליי כי אמי שיתפה אותה בהכול, מה שלא הותיר לי ברירה לספר גם כן. לא היה אכפת לי לשתף את אנה, אבל כעסתי שזה לא קרה בקצב שלי ובתנאים שלי.
"אימא, תוכלי לעזור לנו?" דודתי ניגשה מיד לניקולאי שאמר לה מה לעשות, וכשאני ניגשתי להציע את עזרתי, לואיז משכה אותי לעבר כורסה קטנה והושיבה אותי בה ולא הייתה לי ברירה אלא לצפות בהם עובדים.
זה היה יום ארוך ועדיין זה לא ניכר על לואיז וניקולאי. אני הייתי תשושה אחרי לילה ללא שינה, ובכלל הרגשתי מבולבלת. זה היה יום מדהים מכל הבחינות, לא יכולתי לדמיין חגיגת יום הולדת טובה מזו. אכלנו ושתינו ושחינו ושרנו ועדיין...
נזכרתי בשיחות עם תומאס ובמבטים שהחלפנו. בנגיעות הקלות ביננו, שלא היה ברור אם הן היו מכוונות או לא. ובים... פאק. הוא נראה טוב יותר ממה שזכרתי. גופו היה גדול יותר, שריריו בולטים יותר. היה ניכר שהוא עבד קשה כדי לחזק את עצמו ולרגע זה גרם לי להרגיש חסרת ביטחון לצידו. הייתי רכה בכל מקום בעוד ששתי הבחורות שידעתי בוודאות שהוא היה איתן- היו הפוכות לגמרי ממני. כשהוא ראה אותי, פחדתי שאראה שיפוטיות או גועל בעיניו אבל לא ראיתי דבר. ואז כעסתי על עצמי שבכלל חשבתי על כך. זה היה הגוף שלי ואיתו השלמתי.
גם כשהצטרפנו לכל האחרים, הוא נשאר קרוב אליי, ואני אליו. גם לו רציתי, לא הייתי יכולה להתרחק ממנו. הוא גרם לי להרגיש בטוחה. לא רציתי שהיום ייגמר אבל היינו חייבים לעזוב אחה"צ, מבלי שידעתי האם אראה אותו שוב או לא.
בכל פעם שחשבתי על תומאס, חשבתי שאולי הייתי מבולבלת בגלל כל מה שחוויתי. אולי נאחזתי בבחור הראשון שהעניק לי מעט תשומת לב, ואולי פשוט הוא היה הכי דומה לי מכל האחרים. ניסיתי להתעלם מההידלקות שלי לכן יצאתי לדייטים ואפילו התנשקתי עם כמה מהם אבל אף אחד לא עורר בי דבר לכן זה לא המשיך הלאה.
YOU ARE READING
לאחות את שברי הלב
Romance*הסיפור הושלם* מילה החיים שלי התחלקו לשניים, לפני שברון הלב ואחרי שברון הלב לא האמנתי באהבה. לא האמנתי בעצמי. התהלכתי כעיוורת ולא ראיתי את האור תקופה ארוכה. ואז הוא נכנס לחיי שוב, והוא כבר לא היה הילד הקטן שזכרתי. הוא היה גבר, והלב שלו היה שייך לאחר...
